בחמשין סגיא
פסחים סד ע"ב
"אמר רבי יצחק: אין הפסח נשחט אלא בשלש כתות של שלשים שלשים בני אדם. מאי טעמא? קהל ועדה וישראל. מספקא לן, אי בבת אחת אי בזה אחר זה. הלכך, בעינן שלש כתות של שלשים שלשים בני אדם. דאי בבת אחת - הא איכא, ואי בזה אחר זה - הא איכא. הלכך בחמשין נמי סגיא, דעיילי תלתין ועבדי, עיילי עשרה ונפקי עשרה, עיילי עשרה ונפקי עשרה".
קשה, ממה נפשך – אם אנשי כל כת צריכים להיות מאלו היוצאים עתה ידי חובת שחיטת פסחם, הרי שנחוצים תשעים בני אדם. ואם יכולים להשתתף גם כאלו שכבר יצאו ידי חובה בכת קודמת, די גם בארבעים למשל, כגון דעיילי חמישה ונפקי חמישה!
וכן קשה גם לגירסת רבינו חננאל שבכת הראשונה שוחטים רק עשרה מהשלשים, שאם אין כל השלשים שוחטים עתה – מה לי אם כבר יצאו ידי חובה יחד עם הכת הקודמת או אם ישחטו בכת הבאה?!
אלא ששאלה זו – מי אלו הצריכים להיות בין משתתפי הכת, שאלה זו עצמה גם היא בכלל הספק אם בבת אחת או בזה אחר זה.
לצד שקהל ועדה וישראל הם שלש כתות זו אחר זו, כל כת צריכה למנות לפחות עשרה בני אדם (כמניין עדה) השוחטים עתה לראשונה את פסחיהם. כי הנלמד הוא שיש חשיבות לכך שלא ישחטו כל ישראל את פסחיהם בבת אחת.
אבל לצד שקהל ועדה וישראל הם לפחות שלשים בני אדם בבת אחת, הרי יכולים גם כל ישראל לשחוט בכת אחת, ואין צורך לשמר ולהותיר די בני אדם לכתות הבאות. אך גם לצד זה – אם תתמלא העזרה, בודאי שרשאים לשחוט הנותרים בכת נוספת. ומה יעשו אם יוותרו פחות משלשים בני אדם שטרם שחטו?
אלא שבהכרח לצד זה של הספק, הצורך בשלשים הוא רק משום (משלי יד, כח) בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ, ובכללם יכולים להשתתף גם מאותם שכבר יצאו ידי חובתם. והצורך בעשרה שטרם שחטו אינו אלא לצאת ידי חובת צד הספק שקהל ועדה וישראל הם שלש כתות זו אחר זו.
