מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם איכא מציאות של שדים
פסחים קי ע"א
א"ר יוסף אמר לי יוסף שידא אשמדאי מלכא דשידי ממונה הוא אכולהו זוגי וכו'. וא"כ מבואר דאיכא "מציאות" לשדים וקיימים בעולם ואינו רק "דמיון" בעלמא.
והנה יעוי' ברמב"ם בפיה"מ דע"ז פ"ד שכ' דכל עניני הכוכבים והכשוף וההשבעות והמזלות הרוחניות והשדים והגדת העתידות ומעונן ומנחש ושאלת המתים והרבה מכיו"ב כולם, רוב בנ"א נפתים בזה פיתוי גדול ומחשבים שיש להם ענינים אמיתיים, וחושבים שהם דברים אמתיים אלא שהם אסורים מצד התורה בלבד ואינם יודעים שהם דברים בטלים כוזבים ונצטוינו בתורה שלא לעשותם כמו שהזהירה על הכזב וכו' עכ"ד רבינו הרמב"ם יעו"ש. אולם לא כן ס"ל לרמב"ן ולרבינו בחיי בפ' אחרי מות (יז', ז') דאיכא מציאות דשדים בעולם יעו"ש. ויעוי' בב"ר (בס"פ ז'), וב"יפה תואר" שכ' דנחלקו בזה החכמים דיש שמאמינים במציאותם וס"ל דהם רק מב' יסודות. הזכים האש והאויר וכו', ויש שמכחישים מציאותם לגמרי וכו', אבל מפשטות המדרש שלפנינו ועוד מאמרים מפוזרים בגמ' נר' דחז"ל האמינו במציאותם וכו', עכ"ד היפ"ת יעו"ש. וכוונתו כש"נ דהרמב"ם ס"ל דליכא "מציאות" כזאת, והרמב"ן ור' בחיי ס"ל דה"ה מהאש והאויר וכו'.
אולם צע"ג לפע"ד בדעת הרמב"ם, דהא מצינו בהרבה דוכתי בש"ס שהוזכר "שדים", א. יעוי' ברפ"ק דמגילה (ג.). ב. ובסנהדרין (מד.) דאריב"ל אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה דחיישי' שמא "שד" הוא יעו"ש. ג. וכן מצינו לזה בספ"ק דב"ק (טז.) דתניא צבוע זכר לאחר שבע שנים נעשה עטלף וכו' לאחר שבע שנים נעשה "שד" ע"ש. ד. וכן יעו"ש לקמן בפ"ב (כא.) משום שנא' ושאיה יוכת שער, ופירש"י "שד" ששמו שאיה מכתת שער בית וכו' ע"ש, וכ"כ בנימ"י ע"ש. ה. וכן יעוי' בס"מ ברכות (סב.) דשעיר בשעיר מיחלף, ופירש"י בזה"ל, "שד" של בית הכסא דומה לשעיר ועלהם נאמר ושעירים ירקדו שם, עכ"ל יעו"ש. דמבואר דאיכא שדים. וכן יעו"ש ברד"ה בתר דמלך וכו' שכ' וז"ל, ונעשה ראש ישיבה צריך שימור טפי מפני המזיקים שמתקנאים ה"שדים" בת"ח וכו', עכ"ל יעו"ש. ו. וכן יעו"ש לעיל (נד:) דג' צריכין שימור ואלו הן חולה חתן וכלה וכו', וכ' רש"י חולה, שהורע מזלו לפיכך "השד" מתגרה בו וכו', עכ"ל ע"ש. ז. וכן יעוי' ברש"י בויקרא פ' אח"מ (יז', ז') עה"פ ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וגו' שכ' וז"ל, לשדים, כמו ושעירים ירקדו שם, עכ"ל ע"ש. ח. וכן יעוי' בפ"ד דקידושין (עב.) הראנו ישמעאלים, דומין לשעירים של בית הכסא, ופירש"י לשעירים, מלובשים שחורים ודומים ל"שדים", עכ"ל ע"ש. ט. וכן יעוי' בסנהדרין (קא.) דאין שואלין בדבר "שדים" בשבת.
י. וכן יעוי' בספ"ק דמכות (ו:) ואפי' מפי "השד" יעו"ש, יא. וכן יעוי' בגיטין (סו.) מי שהיה מושלך לבור וכו' וליחוש שמא "שד" הוא יעו"ש, יב. וכ"ה בס"מ יבמות (קכב.) יעו"ש. יג. וכן יעוי' בחולין (קה:) דהנהו שקולאי וכו' פקעה וכו', והיינו "שד" כש"כ תוס' בתענית (ח:) ד"ה אלא וכו', יד. וכן יעוי' בעירובין (מג.) דילמא יוסף "שידא" אמרינהו, טו. וכן יעו"ש לקמן (ק:) דהאשה נתקללה שמגדלת שיער כלילית, ופירש"י "שד" ע"ש, טז. וכן יעו"ש לעיל (יח:) דכל אותן השנים שהיה אדה"ר בנידוי הוליד רוחין ו"שדין" וכו' ע"ש. יז. וכן יעו"ש ברפ"ד (מא:) במשנה מי שהוציאוהו נכרים או רוח רעה וכו', ופירש"י רוח רעה שנכנס בו "שד" ונטרפה דעתו וכו' יעו"ש. יח. וכן יעוי' בנדה (כד:) דא"ר יוסי מעשה באשה אחת שהפילה דמות לילית וכו', ופירש"י "שד" שיש לו פרצוף אדם יעו"ש.
וא"כ מבואר בכ"ז דאכן איכא מציאות של שדים בעולם. וא"כ צ"ע מש"כ הרמב"ם בפיה"מ שם דענין השדים אינו באמת אלא שקר וכזב וכו', דמכל הנ"ל מוכח דקיימים הם, ועכ"פ בזמן חז"ל ודאי שהיו קיימים וברמב"ם משמע דס"ל דאף בזמן חז"ל לא היו קיימים, וצע"ג.
