מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם נשים חייבות בשמחת יו"ט
פסחים קט ע"א
ת"ר חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנאמר ושמחת בחגך, במה משמחם ר"י אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן וכו' ע"ש, וכ"ה ברמב"ם בפ"ו דיו"ט הי"ז, ובסהמ"צ (מצוה נד') יעו"ש, ובחינוך (מצוה תפח') ע"ש.
והנה נחלקו הראשונים אם יש לאשה מצ"ע דשמחת יו"ט או לא, דיעוי' בלח"מ בפי"ד דמעשה הקרבנות הי"ד שכ' בדעת הרמב"ם [בפ"א דחגיגה ה"א] דגם אשה חייבת בשמחה, וכ"כ השאג"א (בסי' סו') בדעת הרמב"ם ע"ש, וכ"כ שם בדעת רש"י ותוס' [ביבמות (כט:) ברד"ה ולא מיטמאת וכו' ובתוד"ה לא מיטמאה] דס"ל דאשה מצווה על השמחה, וכן הסיק השאג"א להלכה יעו"ש [והובא בשע"ת ובמשנ"ב באו"ח (סי' תקכט' ס"ב) ע"ש], וכ"ה להדיא בפיה"מ לר"מ ברפ"ק דחגיגה ע"ש, ובסה"מ (מצוה נד') דנשים חייבות בזה ע"ש, וכ"כ בחינוך (במצוה תפח'), וכן יעו"ש במנ"ח (אות ח') דהביא להרמב"ם בפי"ב דע"ז ה"ג דחייבות בזה יעו"ש,
אולם לא כן ס"ל לראב"ד ברפ"א דחגיגה דקי"ל כאביי [בקידושין לד:] דאשה בעלה משמחה, דעל הבעל מוטל החיוב לשמחה אבל היא אינה בחיוב זה, וכ"כ הכס"מ והלח"מ שם בדעת הרמב"ם (שם) שלא חייבות בזה אלא הבעל ע"ש. אולם צ"ע ללח"מ והכס"מ ממש"כ הר"מ בסה"מ שם, ובפיה"מ שם, ובה' ע"ז שם להדיא דנשים חייבות בזה, ועוד צ"ע בלח"מ דסתר משנתו, דבמעה"ק שם כתב בדעת הר"מ איפכא. ושמא ס"ל דמש"כ דחייבות בה היינו ע"י בעלה שעליו מוטל לשמחן ולאו דוקא שמוטל עליהן החיוב, וכדפירשו כן בר"מ בחגיגה שם, אך בלח"מ צ"ע כנ"ל. וכן עי' ברעק"א בריש ח"א (תשובה א') שכ' דאשה פטורה ממצות עונג יו"ט דהוי מצ"ע שהז"ג יעו"ש, וכן ב"השמטות" שם בזה. [וג"כ הרגיש בסתירה בלח"מ בזה]. וע"ע במאירי בר"ה (ו:) ובחגיגה (ו.) בזה.
ויל"ע לראב"ד ולרעק"א דס"ל שהחיוב על הבעל לשמח לאשתו, אם אף צריך לדאוג שלא תצטער כלל בחג, או דכל חיובו לשמחה כמה פעמים בחג וכל שעשה כן יצא יד"ח המצוה אך לא צריך לשומרה שלא תצטער במשך החג, ודו"ק. אולם לסוברים שיש לאשה חיוב עצמי נר' ודאי דצריך "לשמחה" מדין ערבות ותוכחה וכו'.
והנה מל' הגמ' הכא משמע דהאיש חייב לשמח את "אשתו" דומיא דצריך לשמח את "עצמו", וא"כ כמו דהבעל עצמו חייב לשמוח בכל ימי החג ואם מתעצב בו אף רגע אחד ביטל מצ"ע ד"ושמחת), ולא מספיק אם שמח כבר כמה פעמים במשך החג, וכידוע שנשאל אדונינו הגר"א (כעת לא מצאתי המקור) מהי המצוה הכי קשה לקיים, ואמר דמצות שמחת יו"ט הקשה ביותר, שכן אם יתעצב אף רגע אחד בשבעת ימי החג ביטל מצ"ע דושמחת וגו', וכן יעוי' בהקדמת הגר"ח מואלזין לספרא דצניעותא שכ' על הגר"א בד"ה והתבונן וכו' בזה"ל, ומאשר היו יודעים זה דרכו בקדש מעולם הפלגת שמחתו וחדות ה' מעוזו אשר היה שש ושמח ביו"ט כמצוה עלינו בתורתו ית"ש אשר היה להפליא, וכאשר ראו אז שאין שמחתו במילואו וטובו כ"כ כהרגלו, שאלו פיו הק' ע"ז ולא רצה להשיב וכו' עכ"ל ע"ש, והיינו כשיטתו שיש לשמוח בכל רגע ביו"ט. וכן אמר לי הגרש"ד שליט"א להוכיח דהחיוב לשמוח בכל עת בחג ולא נפטר מזה אם שמח רק פ"א ביום, דאיתא במו"ק פ"ק (ח:) דאין נושאים נשים במועד וכו' ולא מייבמין מפני ששמחה היא לו, ואמרי' בגמ' מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו או מפני שאין מערבין שמחה בשמחה יעו"ש, וכ"ה ברמב"ם בפ"ז דיו"ט הט"ז [וע"ש בלח"מ], ואם נפטר מהחיוב בפעם א' ששמח א"כ אחר שיאכל בשר ויין באותו יום ישא אשה, אלא ע"כ דהחיוב בכל עת עכ"ד. וא"כ ה"נ נר' גבי חיובו לשמח לאשתו ובניו דהוי בכל ימי החג, ואם רואה לאשתו או לבניו שהם עצובים צריך לשמחם ואם לאו ביטל מצ"ע דושמחת. וכן נר' לגי' התוס' ומהרש"א בגמ' הכא דנלמד מדכ' "ושמחת אתה וביתך" דהחיוב לשמחם שווה לחיובו דהבעל עצמו, דהא כ' "אתה וביתך" דמשמע שהחיוב שווה.
וא"כ לראב"ד ורעק"א וכן ללח"מ והכס"מ בחגיגה שם שכתבו בדעת הרמב"ם דאין לאשה "חיוב עצמי" לשמוח אלא רמי על בעלה נר' לכאו' דצריך לדאוג כל החג שלא תהיה בצער ולא רק לשמחה איזה פעמים ותו לא, וכמובן שלא צריך "לשמחה" כל "שעה" וכו' דמן הסתם היא שמחה וכן "בבגדים צבעונים" וכיו"ב, אלא שאם רואה לאשתו ב"עצבות" דצריך לשמחה. ומש"כ בגמ' וברמב"ם במה משמחם לנשים בבגדים צבעונין ולקטנים באגוזים וכו', היינו דעי"ז יהיו שמחים למשך כל החג ולא שבזה נפטר מחיובו אלא שבזה יכולים להיות שמחים למשך כל החג, אך איה"נ דאם אעפ"כ יתעצבו בחג דרמי על הבעל לשמחם.
וכן יעוי' בראב"ד בחגיגה שם שכ' א"א, לא בקרבן, אלא בשמחה שתשמח עם בעלה שתעלה עמו והוא ישמח אותה עכ"ל, [והיינו דחיובו להעלותה לירושלים ולשמחה, וכרש"י בקידושין (לד:) ע"ש, ולא כתוס' שם שצריך להביא עבורה קרבן דשלמי שמחה וכו'] ומשמע ג"כ דצריך לשמחה במשך כל החג, ודו"ק.
