מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
בגדר מצות ושמחת בחגך ואם הוי מה"ת בזה"ז
פסחים קט ע"א
ת"ר חייב אדם לשמח בניו וב"ב ברגל שנא' ושמחת בחגך, במה משמחם ביין וכו'.
והנה יעוי' בשו"ת "הלכות קטנות" [להגר"י חגיז ז"ל] ח"ב (סימן רמח') שכ' וז"ל, שאלה מי שאין לו מצה ישנה לאכול בליל פסח אם יקח מתבואה "חדשה" [ואע"פ שאסור מה"ת, דעשה דאכילת מצה ידחה לל"ת דאכילת חדש]. תשובה, בירושלמי והובא בתוס' בפ"ק דר"ה (יג.) ד"ה דאקרובי וכו' משמע דמותר וכו'. מיהו הני מילי דדחי "עשה" לל"ת היכא דלא היה אפשר "לתקן" אבל אפשר היה שימצא ישן [לפני פסח לא אמרי' דאתי עשה ודחי ל"ת], דאל"כ מי שאין לו לקיים מצ"ע ד"ושמחת בחגך" ישתה יין ערלה או כלאי הכרם [בתמיה] וכו', עכ"ל הגרי"ח ז"ל יעו"ש. והיינו דמדיכל לתקן ולהזמין לעצמו לפני החג יין כשר כדי לקיים בו למצ"ע דושמחת ע"כ לא אמרי' בזה דעדל"ת אם לא הזמינו, אך אם לא יכל להזמינו לפני החג נר' דאכן אמרי' בזה דעדל"ת, וכגון שהיה אנוס בשבי אצל העכו"ם או בבית האסורים שלא יכל להזמינו לפני החג ודו"ק.
והנה נחלקו הראשונים אם בזה"ז מצ"ע ד"ושמחת בחגך" הוי מה"ת או רק מדרבנן, דדעת הרמב"ם בפ"ו דיו"ט הי"ז דאף בזה"ז דליכא "שלמי שמחה" ג"כ הוי מה"ת, וכ"כ הרמב"ם בסהמ"צ [עשה נד'] דבכלל אמרו ושמחת בחגיך לשמוח בם במיני שמחה לאכול בשר ולשתות יין וכו' וכולו נכנס באמרו ושמחת בחגך, עכ"ד יעו"ש. וה"נ ס"ל לריטב"א ברפ"ג דמו"ק (יד:) בד"ה אי אבילות וכו', ובד"ה מנודה מהו וכו' שכ' דמצ"ע מה"ת לשמוח ברגל לאכול בשר וכו' יעו"ש, ואיירי שם "בזמן הזה" דליכא "שלמי שמחה" ואעפ"כ ס"ל דהוי מה"ת, וכדס"ל לרמב"ם. וכן יעו"ש במאירי בד"ה זה שאמרו בסוגיא וכו', דמבואר דס"ל כנ"ל דהוי מה"ת גם בזה"ז. וה"נ ס"ל לחינוך [במצוה תפח'], ולר"ן ולריטב"א ברפ"ד בסוכה (מב:) דאף כשליכא "בשר שלמים" מצוה מה"ת לשמוח ברגל יעו"ש.
אולם לא כן ס"ל לתוס' במו"ק שם בד"ה עשה דיחיד דקרא דושמחת בחגך איירי בשלמי שמחה, ובזה"ז המצוה לשמוח ברגל ע"י יין וכיו"ב הוי רק "מדרבנן" יעו"ש. [ויעו"ש במהר"צ חיות דבי' דתוס' לשיטתיה דבמ"ע "דרבים" אפי' מדרבנן אמרי' דדוחה עשה מה"ת ע"ש]. וא"כ ע"כ דס"ל להגר"י חגיז כוותיה דהרמב"ם והריטב"א והמאירי ודעימיה דגם בזה"ז הוי מה"ת, ולכן שייך לפעמים למימר בזה"ז דאתי עשר ד"ושמחת" ודחי לל"ת דשתיית ערלה וכיו"ב, דאל"כ לא שייך לומר בזה דעדל"ת, ודו"ק.
אולם בעצם דברי הגרי"ח, יעוי' בס' "גליוני הש"ס" [להגרי"ע ז"ל] הכא בפסחים דהביא לההלכות קטנות הנ"ל, וע"ז כ' בזה"ל, ובחידושי כתבתי דשמחת יו"ט איננה בדבר פרטי כיין וכדו' רק היא מצוה כללית בנפש שתהא שמחה ורק כשיש לו יין ואינו שותהו הואיל והיין מחזק ומגדיל רגשי השמחה הרי מראה בזה שאינו שמח ולכן שתיית היין מצוה, אבל אם אין לו רק יין "ערלה" הא הו"ל כאין לו יין דהוי קיום המצוה בעצם "השמחה" ואין היין מצוה כלל כי היכי דנימא שידחה ל"ת. וכן מבואר בס' יראים (סימן קכו') דשמחת יו"ט הוי מצות כללית כנ"ל יעו"ש וכו', עכ"ל הגרי"ע ז"ל יעו"ש.
וכן יל"ע בעצם דברי הגרי"ח דהיכא דאפשר "לתקן" מעיקרא לא אמרי' דעדל"ת, דהנה יעוי' במרדכי ברפ"ב דשבועות (רמז תשנו') שכתב בשם ספר "המקצועות" לר"ח דהנודר בעת צרתו להתענות כל שני וחמישי ולא נזכר בעת נדרו לומר חוץ מיו"ט שיבוא בהן, הו"ל "שמחת יו"ט" מצ"ע ומצות הנדר ל"ת דלא יחל דברו וכיון שאינו יכול לקיים שניהם יבוא העשה וידחה הל"ת וכו', עכ"ד. ויעו"ש בגה"ש שהביאו, והק' ע"ז דהנדר הוי עשה ול"ת ולא רק ל"ת, וצ"ל דס"ל לס' המקצועות דעדל"ת ועשה שאפשר "בשאלה" דקיל, וצ"ע, עכ"ד הגרי"ע בגה"ש. והנה ל"ת דלא יחל דברו אפשר בתקנה לפני יו"ט שכן ישנו "בשאלה" ובודאי שפתחו בידו ששכח לומר חוץ מיו"ט שבהם לא יתענה ואעפ"כ ס"ל דאמרי' בזה דעשה דוחה ל"ת, ודלא כש"כ הגר"י חגיז בפשיטות דבכה"ג שאפשר "בתקנה" לפני כן דלא אמרי' דעדל"ת, וצ"ע.
