הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרבא...; מארי דגמרא; מתקיף; אלא אמר
פסחים נח ע"א-ע"ב
תנו רבנן: כסידורו בחול כך סידורו בשבת, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: כסידורו בערב פסח. מאי קאמר? -
אמר אביי, הכי קאמר: כסידורו בחול בערב הפסח, כך סידורו בשבת בערב הפסח, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר: כסידורו בערב הפסח שחל להיות בערב שבת, כך סידורו בשבת. ומתניתין דקתני בין בחול בין בשבת - רבי ישמעאל היא. במאי קא מיפלגי? - במוספין קודמין לבזיכין קמיפלגי: רבי ישמעאל סבר: מוספין קודמין לבזיכין, עבד להו למוספין בשש, ובזיכין בשבע, ועביד ליה לתמיד בשבע ומחצה. רבי עקיבא סבר: בזיכין קודמין למוספין, בזיכין בחמש, ומוספין בשש, ועביד ליה לתמיד בשש ומחצה.
מתקיף לה רבא: מידי רבי עקיבא כסידרו בערב הפסח שחל להיות בערב שבת קתני? כסידרו בערב הפסח סתמא קתני.
אלא אמר רבא, הכי קאמר: כסידרו בחול דעלמא - כך סידרו בשבת בערב הפסח, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: כסידרו בערב הפסח. ומתניתין דקתני בין בחול בין בשבת - רבי עקיבא היא. במאי קא מיפלגי - במכמר בשרא קמיפלגי: רבי ישמעאל סבר: חיישינן למכמר בשרא, ורבי עקיבא סבר: לא חיישינן למכמר בשרא.
- אי לא חיישינן - ניעבדיה בשש ומחצה! - קא סבר: מוספין קודמין לבזיכין. עביד להו למוספין בשש, ובזיכין בשבע, ועביד ליה לתמיד בשבע ומחצה. -
מתקיף לה רבה בר עולא: מידי כסידרו בחול כך סידרו בשבת בערב הפסח דברי רבי ישמעאל קתני? כך סידרו בשבת סתמא קתני.
אלא אמר רבה בר עולא, הכי קתני: כסידרו בחול דעלמא כך סידרו בשבת דעלמא, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: כסידרו בערב הפסח דעלמא, כך סידרו בשבת דעלמא. ומתניתין דקתני בין בחול בין בשבת - דברי הכל היא. במאי קמיפלגי? בגזרת נדבות ונדרים קמיפלגי. רבי ישמעאל סבר: גזרינן שבת אטו חול, ורבי עקיבא סבר: לא גזרינן. - אי לא גזרינן - ניעבדיה בשש ומחצה! - קסבר: מוספין קודמין לבזיכין, מוספין בשש, ובזיכין בשבע, ועביד ליה לתמיד בשבע ומחצה.
מיתיבי: תמיד כל השנה כולה קרב כהלכתו, נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה. ובערב הפסח נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה. חל להיות בשבת - כחל להיות בשני בשבת, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: כסידרו בערב הפסח.
בשלמא לאביי - ניחא. אלא לרבא קשיא! -
אמר לך רבא: לא תימא כחל בשני בשבת אלא אימא כשני בשבת דעלמא.
מיתיבי: חל להיות בשבת - כסידרו כל השנה כולה, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: כסידרו בערב הפסח דעלמא.
בשלמא לרבא - ניחא, אלא לאביי קשיא! -
אמר לך אביי: לא תימא כסידרו כל השנה אלא אימא כסידרו כל השנים כולן דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר: כסידרו ערב הפסח שחל להיות בערב שבת.
נעמוד רק על עקרונות פסיקה בסוגייתנו לאור פסיקת הרמב"ם:
1.
רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק א הלכה ה:
ערבי פסחים בין בחול בין בשבת היה התמיד נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה, כדי שיהיה להם פנאי לשחוט פסחיהם, ואם חל ערב פסח להיות ערב שבת היו שוחטין אותו בשש ומחצה בתחילת זמנו, וקרב בשבע ומחצה כדי שיהיה להם ריוח לצלות קודם שיכנס שבת.
2.
לחם משנה הלכות תמידין ומוספין פרק א הלכה ה:
[ה] ערבי פסחים בין בחול בין בשבת וכו'. בריש תמיד נשחט (דף נ"ח) ת"ר כסדורו בחול כך סדורו בשבת וכו' ואיפליגו בפירושה דהך ברייתא
דאביי סבר דר"ע ור' ישמעאל פליגי בערב פסח שחל בשבת דר' ישמעאל סבר דקרב בשבע ומחצה ור"ע סבר דקרב בשש ומחצה וטעמו של ר' ישמעאל משום דמוספין קודמין לבזיכין וטעמו של ר"ע משום דבזיכין קודמין למוספין
ורבא אקשי לאביי ופירש הברייתא דר' ישמעאל סבר דבשבת ערב הפסח קרב בשמונה ומחצה ור' עקיבא סבר דקרב בשבע ומחצה ומתני' דבין בחול בין בשבת ר"ע
והדר אקשי רבה בר עולא לרבא ופירש דבשבתות דעלמא שאינם ערב הפסח פליגי דר' ישמעאל סבר בשבתות דעלמא קרב בשמנה ומחצה ור"ע סבר קרב בשבע ומחצה אבל בשבת ערב הפסח כ"ע מודו דהוו בשבע ומחצה מפני הפסחים הרבים הנשחטים ומתני' דבין בחול בין בשבת דברי הכל ושם האריכו בביאור טעם כל אחד ואחד.
עד כאן הוא מתאר את מהלך הסוגיה בקצרה. בסוגיה מובאים שלושה אמוראים שמסבירים את משנתנו ואת מחלוקת רבי עקיבא ורבי ישמעאל בברייתא.
3.
המשך דבריו:
והשתא רבינו ז"ל נראה דלא פסק כאביי
הוא קובע שהרמב"ם לא פוסק כהסברו של אביי בסוגיה ומביא כמה נימוקים לכך:
4.
חדא דלר"ע בשבת ערב הפסח קרב בשש ומחצה ומתני' דבין בחול בין בשבת אתיא כר' ישמעאל ורבינו ז"ל פסק דבין בחול בין בשבת קרב בשבע ומחצה ולא היה לו לפסוק כר' ישמעאל לגבי ר"ע
לפי הסברו של אביי יוצא שהרמב"ם מכריע כשיטת רבי ישמעאל ובניגוד לרבי עקיבא, והרי הכלל הוא שיש לפסוק כרבי עקיבא נגד רבי ישמעאל. הוכחה זו של ה"לחם משנה" היא "בדרך השלילה".
4.1
אבל באמת הרי אפשר היה לומר שאמנם הרמב"ם מכריע כרבי ישמעאל מפני שכך מסביר אותו אביי ובהתאמה למשנתנו שהיא "סתם משנה". ובמקרה כזה שיש "סתם משנה" כרבי ישמעאל פשוט שהלכה כמותו גם בניגוד לרבי עקיבא. אלא כנראה, שכוונת ה"לחם משנה" היא, שיש הסברים עדיפים בגמרא.
5.
ועוד דלא היה לו לפסוק כאביי לגבי רבא
כיון שרבא חולק על אביי הרי שיש לפסוק כרבא על פי הכלל שתמיד הלכה כרבא נגד אביי מלבד בכמה מקרים [מה שידוע כמקרים/הנושאים הנכללים בראשי התיבות של "יעל קגם"] שבהם הלכה כאביי. ויש להוסיף, שמשמע מדבריו שהלכה כרבא נגד אביי גם כאשר שניהם אינם חלוקים בסברת עצמם [=אליבא דנפשייהו] אלא הם חלוקים באופן שיש להסביר מחלוקת תנאים.
6.
ולא פסק כרבה בר עולא דאם כן לא היה לו לסתום ולומר דבכל השנה קרב בשמונה ומחצה ומשמע אפילו בשבתות דהיה לו לפסוק כר"ע לגבי ר' ישמעאל ולומר דבשבת בשאר ימות השנה קרב בשבע ומחצה.
הוא מעלה שאלה סמויה שלמעשה הרמב"ם היה צריך להכריע כרבה בר עולא. והוא מוכיח מדברי הרמב"ם שלא פסק כמותו.
6.1
תולדותיו של רבה בר עולא:
רבה בר עולא -
אמורא בבלי בדור השלישי - הרביעי. חברם של אביי ורבא ושקיל וטרי עמם בהללא.כה (מנחות דף כ"א ע"א). חלק עם עולא (חגיגה דף כ"ה ע"ב). שקיל וטרי עם עולא (יבמות דף ע"ז ע"א). לא מוכח וגם לא נראה, שהיה בנו של עולא.
6.2
לא מובן איך רבה בר עולא היה בדור של אביי ורבא וגם היה חי בתקופת עולא שהיה רבו של רבה שהיה רבם של אביי ורבא!
ולכן נראה שהיו שני חכמים בשם זה, וממהלך סוגייתנו משמע לכאורה שהיה צעיר מאביי ורבא.
7.
המשך דברי ה"לחם משנה":
אלא נראה דפסק כרבא ובשאר שבתות דעלמא לא פליגי דקרב בשמונה ומחצה משום גזירה שבת אטו חול אף על גב דבשבת ליכא נדרים ונדבות כדאמרינן לר' ישמעאל אליבא דרבה בר עולא
מסקנתו היא שהרמב"ם פסק כרבא.
8.
המשך דבריו:
אלא שיש לדקדק דכיון דרבה בר עולא דחי לרבא ואמר התם מתקיף לה רבה בר עולא וכו' אלא אמר רבה בר עולא וכו' משמע דנדחו לפי המסקנא דברי רבא והיה לו לפסוק כרבה בר עולא.
הוא מעלה עכשיו שאלה מפורשת שהרמב"ם היה צריך לפסוק כרבה בר עולא מפני שרבה בר עולא הקשה על רבא. הוא מדגיש שהקושיה היא בלשון "מתקיף".
8.1
כנראה שכוותנו היא, שהשימוש בביטוי "מתקיף" מעיד שזו קושיה חזקה שדוחה את ההסבר הקודם, ובעיקר שאחר כך מופיע הביטוי "אלא אמר רבה...".
8.2
לפעמים [בש"ס] האמורא שמגיב אחרי ה"מתקיף" הוא האמורא שהקשו עליו, ואז ברור שאותו אמורא חזר בו לגמרי מדבריו הראשונים.
8.3
ולפעמים מי שמוזכר אחרי ה"מתקיף" הוא פירושו החדש של המקשה-המתקיף - כבסוגייתנו. במקרה כזה לא לגמרי ברור שההסברים הקודמים נדחו לגמרי.
8.4
אמנם כאן, ה"לחם משנה" כן סובר שהניסוח הזה מעיד שהגמרא מכריעה שלא כהסבר הקודם [של רבא, וכמובן גם של אביי].
8.5
באופן כללי מדובר כנראה, שההכרעה היא של "עורך הגמרא" שסידר כך את מהלך הסוגיה.
9.
המשך דבריו:
וי"ל דכיון דבתר הכי מהדר גמרא ליישב דברי אביי ודברי רבא דאקשי להו בתר הכי מברייתות ושני אליבא דידהו משמע דלא נדחו דבריהם ואף על גב דלשון הברייתא דחוק לפירושם אין ראוי בשביל כך לדחות פירושם בברייתא וכיון שלא נדחו דבריהם פסק כרבא דהוא מאריה דגמרא טפי יותר מרבה בר עולא:
בקטע הנ"ל כמה כללים חשובים:
9.1
אחרי ההסבר של רבה בר עולא הגמרא מביאה ברייתות ומיישבת אותם לפי רבא וגם לפי אביי. מכך משמע, שדברי רבא ואביי לא נדחו לגמרי [רק לא ברור כיצד אביי ורבא מיישבים את מה שהוקשה עליהם. ואולי ניתן לומר, שבכך שהגמרא מסבירה ברייתות לפי שיטתם ניתן לומר, שדברי רבא ודברי אביי הם "כתנאי" - שנויים במחלוקת תנאים, והם סוברים כאותם ברייתות ולא כברייתא שממנה הגמרא הקשתה עליהם].
9.2
ויש לציין שהתרוצים על אביי ועל רבא נפתחו בביטוי "אמר לך...", ביטוי זה מעיד שלא הם עצמם ענו על הקושיות.
אמנם, בדרך כלל אומרים בעלי הכללים שמונח זה מעיד שאין כך הלכה, וממילא לא מתאים לדברי ה"לחם משנה".
9.3
ההסבר הנ"ל מתאים לכלל של הלכה כאותו חכם ש"שקיל וטרי אליביה".
10.
בסופו של דבר הלכה כרבא. הלכה כרבא נגד אביי על פי הכלל שכבר הזכרנו לעיל. והלכה כרבא נגד רבה בר עולא [שחי בזמנו של רבא] מפני שרבא חשוב יותר [="מאריה דגמרא טפי"].
10.1
ויש לשאול האם הכלל שהלכה כמי שנחשב גדול יותר ומוגדר כ"מאריה דגמרא" חל רק בין שני אמוראים בני אותה תקופה.
11.
שאלה כללית היא מתי נקבע הכלל שהלכה כרבא נגד אביי. אמנם בסוגייתנו פחות חשוב כי ברור שהרמב"ם כן השתמש בכלל זה.
אבל מדברי ה"לחם משנה" משמע יותר שכלל זה נקבע כבר בתקופת הדיונים בבתי המדרש של האמוראים ולפני תקופת "עורך הגמרא", ולכן ראשית קבע ה"לחם משנה" שהלכה כרבא נגד אביי.
בתקופת "עורך הגמרא" הוא קבע כמי הלכה בין אמוראים שונים, והביע את הכרעתו על ידי סידור מהלך הסוגיה ועל ידי שימוש בביטויי קישור מיוחדים. ובסוגייתנו כך טוען ה"לחם משנה" שאביי ורבא לא נדחו למרות הקושיות של רבה בר עולא.
11.1
והכלל שהלכה כרבא נגד רבה בר עולא יכול להיות שנקבע כבר בתקופת רבא, ויכול להיות שנקבע על ידי "עורך הגמרא".
12.
אולם על הכלל הנ"ל ראה פרק שלם בספרו של הרב זיני "רבנן סבוראי וכללי ההלכה". ובעמוד האחרון כסיכום: "הוכחה שאחרוני האמוראים אינם מכירים בכלל זה, וזה עד הדורות האחרונים ביותר. וההוכחה היא מסנהדרין דף מח עמוד ב : מרימר פוסק כאביי ורבנן כרבא...
