הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"בראשונה"; "התקינו"

פסחים נז ע"א

תנו רבנן: בראשונה היו מניחין עורות קדשים בלשכת בית הפרוה, לערב היו מחלקין אותן לאנשי בית אב, והיו בעלי זרועות נוטלין אותן בזרוע. התקינו שיהיו מחלקין אותן מערב שבת לערב שבת, דאתיין כולהו משמרות ושקלן בהדדי. ועדיין היו גדולי כהונה נוטלין אותן בזרוע. עמדו בעלים והקדישום לשמים.
אמרו: לא היו ימים מועטים עד שחיפו את ההיכל כולו בטבלאות של זהב שהן אמה על אמה כעובי דינר זהב. ולרגל היו מקפלין אותן ומניחין אותן על גב מעלה בהר הבית, כדי שיהו עולי רגלים רואין שמלאכתם נאה ואין בה דלם.

1.
רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ה הלכה כ:

כל קדשי הקדשים שאירע בהן פיסול קודם הפשטן אין עורותיהן לכהנים, לאחר הפשטן עורן לכהנים,
וכל העורות מחלקין אותן אנשי משמר ביניהן מערב שבת לערב שבת.

הרמב"ם לא מזכיר את העניין שגם התקנה לא מנעה את מעשי הגזל מצד הכהנים. הגמרא אומרת שבגלל גזל העורות הרי שהבעלים הקדישו אותם לצרכי בית המקדש כדי שהכהנים-הגזלנים לא יוכלו ליהנות מהם, וממילא יימנעו מלגוזלם [חשוב: גם הגזלנים הקפידו על אי חילול הקדש].

2.
מעשי למלך הלכות מעשה הקרבנות פרק ה הלכה כ:

[כ] כל קדשי קדשים וכו' וכל העורות מחלקין אותן אנשי משמר מע"ש לע"ש. והנה בפסחים דף נ"ז איתא דאחר שזבחו בעלי זרוע עמדו בעלים להקדיש העורות לשמים ופירש"י הבעלים אנשי משמר ולא הי' ימים מועטים עד שחפו את ההיכל בטבלאות של זהב שעובי' דינר זהב
ויש לתמוה שרבינו לא כתב הך דהקדישות לשמים

הוא מקשה, שהרמב"ם לא מזכיר את עניין ההקדש של העורות.

2.1
לא ברור מהי קושייתו. הרי הקדשת העורות לא התבצעה על פי הנחייה של חכמים, אלא כך היה המעשה, ומדוע הרמב"ם צריך להזכיר זאת בהלכותיו. ואולי קושייתו היא כך: הרמב"ם כותב שהיו מחלקים את העורות מערב שבת לערב שבת. הקושיה על הרמב"ם היא, שהרי לא כך היה בפועל!

2.2
המשך דבריו:

ומצאתי בח"ס ח"ג שעמד ע"ז וכתב דלא הי' דבר קבוע אלא שהי' כך בזמן מן הזמנים ולא התמיד בזמן רב ונדחק להביא לזה ממנחות דף כ"א מדלא מוקי הא דתנן דהתנו בי"ד ליתן להם מלח ולמלוח עורות היינו שהקדישום לשמים:

ה"חתם סופר" מסביר שרק בזמן מוגבל היו מקדישים את העורות לקדשי בית המקדש, אבל כנראה שבתקופה יותר מאוחרת - כשנפסקו הגזילות - יכלו לחלק את העורות לכהני המשמרות מערב שבת לערב שבת - כדברי הרמב"ם.

2.3
המשך דבריו:

ולי נראה לפרש ברווחא דאיתא ביומא דף י"ב אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינה שלהם ...

הוא מנסה להסביר את הדברים באופן שונה.

3.
ונראה להוסיף - לפי דברי ה"חתם סופר": הביטוי "התקינו" [בעיקר שמוזכר אחרי שהוזכר הביטוי "בראשונה..."] משמעו שכך צריכה להיות ההלכה. ואם קרה אחר כך משהו שגרם לשינוי ההלכה - ולא מוזכר בגמרא בלשון מחייבת כמו "וחזרו"; "התקינו" - הרי שהשינוי היה זמני ולא מחייב לדורות.