הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"לא זזו משם"; תנא קמא=סתם משנה
פסחים מט ע"א
משנה. ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: בזמנו. רבי אליעזר בר צדוק אומר: תרומה - מלפני השבת, וחולין - בזמנן.
גמרא. תניא, רבי אליעזר בר צדוק אומר: פעם אחת שבת אבא ביבנה, וחל ארבעה עשר להיות בשבת, ובא זונין ממונה של רבן גמליאל, ואמר: הגיע עת לבער את החמץ. והלכתי אחר אבא, וביערנו את החמץ.
1.
בפשטות הגמרא מביאה ברייתא שבה רבי אליעזר בר צדוק מוכיח שגם רבן גמליאל פסק כמותו שיש לבער את החמץ בשבת עצמה כשהיא ערב פסח.
בפשטות שיטת רבי אליעזר בר צדוק מתאימה גם לדעת חכמים, ובפשטות חולק רק לגבי תרומה.
2.
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ג הלכה ג:
חל ארבעה עשר להיות ב בשבת בודקין את החמץ בלילי ערב שבת שהוא ליל שלשה עשר ומניח מן החמץ כדי לאכול ממנו עד ארבע שעות ביום השבת, ומניחו במקום מוצנע והשאר מבערו מלפני השבת, ואם נשאר מן החמץ ביום ג השבת אחר ארבע שעות מבטלו וכופה עליו כלי עד מוצאי יום טוב הראשון ומבערו.
+/השגת הראב"ד/ חל ארבעה עשר להיות בשבת בודקין את החמץ בלילי שלשה עשר ומניח מן החמץ. א"א הרב ז"ל (לדף מט) לא כתב כן אלא בתרומה הוא שמבער ומשייר אבל בחולין אינו מבער כלום אלא בזמנו כר' אלעזר איש ברתותא וכר' אלעזר בר' צדוק דתרוויהו ס"ל דהדדי וכן עיקר.+
בפשטות הרמב"ם פוסק כדעת רבי מאיר במשנתנו, וקשה מדוע לא פסק כחכמים. ועוד, שמשמע שגם רבן גמליאל ורבי אליעזר בר צדוק [וגם צדוק עצמו] סוברים כחכמים.
3.
וראה הסבר לדעות השונות במשנתנו ב"מתיבתא", "אליבא דהלכתא", אות קכב, שמביא שיש מסבירים שהרמב"ם פסק באמת כחכמים וכן היא כוונת חכמים במשנה ש"בזמנו" - הכוונה היא לפני השבת, ראה שם.
4.
מגיד משנה הלכות חמץ ומצה פרק ג הלכה ג:
[ג] חל ארבעה עשר להיות בשבת בודקין וכו'. דעת רבינו לפסוק כברייתא הנזכרת (דף י"ג) פ"ק דתניא י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ושורפין תרומות טמאות תלויות וטהורות ומשיירין מן הטהורות מזון שתי סעודות כדי לאכול עד ארבע שעות דברי ר' אליעזר איש ברתותא וכו' אמרו לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר"א.
ה"מגיד משנה" מסביר ברמב"ם כפי שהסברנו, שהרמב"ם לא פוסק כחכמים במשנתנו, והנימוק הוא שיש ברייתא [פסחים דף יג] שמשמע ממנה שחכמים רבים הכריעו שם כרבי אליעזר איש ברתותא, שמבערים מלפני השבת.
5.
המשך ה"מגיד משנה":
ומפרש רבינו מבערין את הכל אף החולין בכלל ועלייהו קאי ובודאי דאי אתרומות בלבד הוה ליה למימר י"ד שחל להיות בשבת שורפין תרומות תלויות טמאות וטהורות וכו' אלא ודאי האי הכל חולין קאמר
וסתם מתניתין דאלו עוברין (פסחים דף מ"ט) ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ואף על גב דפליגי חכמים התם באומרים בזמנה כיון דסתמא הכין ובברייתא אמרו שקבעו הלכה כר"א קיי"ל הכין.
הוא מוסיף שמשנתנו מוגדרת כ"סתמא". ולא מובן. אולי כוונתו שדעת רבי מאיר במשנתנו נחשבת "סתם משנה", או אולי הוא לא גורס כלל "דברי רבי מאיר".
6.
וכך באמת מסביר ה"לחם משנה":
לחם משנה הלכות חמץ ומצה פרק ג הלכה ג:
[ג] חל ארבעה עשר. כתב ה"ה דסתם מתניתין דאלו עוברין (דף מ"ט) ובמתניתין דבנוסחאות דידן איתא דברי ר"מ ולא הוי סתמא נראה שלא היה בגירסתו של הרב המגיד:
7.
המשך ה"מגיד משנה":
ודין שיור מזון מן החולין שתי סעודות פשוט הוא שלא יתענו ור"א קאמר משיירין מן הטהורות אף על גב דאיכא למיחש שמא יטמאו וכ"ש מן החולין דמשיירין, זה דעת רבינו וכן פסקו הרבה מהגאונים ויש שהיו מחמירין שלא לשייר כלל אלא לאכול מצה עשירה או מצה כתקנה קודם חצות לפי דעת קצת מפרשים כמו שיתבאר פ"ו או דברים אחרים בשבת ודברי הראשונים עיקר.
ויש שיטה אחרת בהשגות וקצת מפרשים אחרונים לומר שאין מבערין חולין אלא בזמנן ור"א הכל דקאמר אמיני תרומות בלבד קאי ובזה העמידו דברי ההלכות שפסקו חולין בזמנן ופסקו כר"א. ודברי רבינו והגאונים נראין:
כאן מביא ה"מגיד משנה" את ההסבר החילופי בדברי רבי מאיר ובדברי חכמים [בקשר למשמעות הביטוי "בזמנו"], שהלכה באמת כחכמים במשנתנו.
8.
גם מהרא"ש משמע שמסביר את הרמב"ם כ"מגיד משנה":
רא"ש מסכת פסחים פרק ג סימן ו:
גמ' תניא אמר ר' אלעזר בר צדוק פעם אחת שבת אבא ביבנה בארבעה עשר שחל להיות בשבת ובא זונן ממונה של רבן גמליאל ואמר הגיע עת לבער את החמץ והלכתי אחר אבא וביערנו את החמץ. וקיימא לן כר' אלעזר בר צדוק דקאי כר"א איש ברתותא דהלכתא כוותיה (לעיל דף יג ע"א):
הוא לא מזכיר כלל את ההתייחסות למשנתנו.
9.
ונראה לחדש: ה"מגיד משנה" לא מקבל שמכריעים כדברים שנאמרו בברייתא נגד מה שחכמים אומרים במפורש במשנה, ולכן חשוב היה לו להוסיף שהרישא במשנתנו היא "סתם משנה", ולמרות שבאמת היא נאמרה על ידי רבי מאיר. כנראה שלפני ה"מגיד משנה" היה כתוב – כמו שמצאתי בכתב יד [וטיקן 109 – ראה "עדי נוסח" פרוייקט השו"ת – בר אילן] :
מתני' ארבעה עשר שחל להיות בדבת מבערין את הכל מלפני השבת כו' תניא...
כלומר, לא הוזכרו חכמים אלא רק "סתם משנה"! למרות שכאשר דעה זו הוזכרה בגמרא במקומות אחרים כן מוזכר שדעה זו היא דעתו של רבי מאיר!
10.
ואפשר אולי להוסיף עוד: אלה שפוסקים כברייתא בדף יג מכריעים כך בגלל הביטוי שם:
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף יג עמוד א:
אמרו: לא זזו משום עד שקבעו הלכה כרבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא שאמר משום רבי יהושע.
והם סוברים שהכרעה של גדולי התנאים היא הקובעת. מדובר על רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא:
10.1
רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא – [מתוך "פרוייקט השו"ת]:
תנא בדור השלישי. תלמידו של רבי יהושע (משנה טבול יום פ"ג מ"ד) וחברו של ר"ע (שם). רבי שמעון בן יוחאי מסר בשמו (תוספתא זבים פ"א ה"ה). נתן לצדקה כל מה שהיה בידו וגבאי צדקה ברחו ממנו (תענית כ"ד ע"א).
כלומר, כנראה שרבי עקיבא וחבריו הם אלה שהכריעו כמותו.
10.2
אולם ה"מגיד משנה" שנזקק גם לדברי משנתנו כנראה סובר, שהכרעה צריכה להתקבל בעיקר על ידי רבי יהודה הנשיא - עורך המשנה.
10.3
ואולי הדברים בברייתא "לא זזו משם..." לא מכוונים לחבריו של רבי אלעזר איש ברתותא, אלא מדובר בחכמים מתקופת רבי יהודה הנשיא שכך הכריעו.
