פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"אנשי כנסת הגדולה כתבו... ומגילת אסתר"
טעם יפה להשמטת הרמב"ם אחד מדיני המגילה
במסכת מגילה מבואר(טז, ב), שבכתיבת מגילת אסתר צריך הסופר להאריך את הוי"ו של 'ויזתא' (אסתר ט, ט). ותמהו מפרשי הרמב"ם ("מגיד משנה" מגילה ב, יב) מדוע השמיט דין זה. וביאר מרן הגרי"ז סולוביצי'ק מבריסק טעם ההשמטה (הובאו דבריו ב"אישים ושיטות" לרש"י זוין מהדורת ירושלים תשס"ז עמ' סט), משום ששני דינים הם בכתיבת המגילה, א. כתיבתה בתורת ספר מכתבי הקודש. ב. כתיבת בתורת מגילה למצות קריאתה.
והנה הוי"ו של ויזתא נזכר בגמרא יחד עם דיני השירה של מלכי כנען, ומשמע שזו הלכה מהלכות המסורה של כתבי הקודש ולא דין מדיני כתיבת המגילה לקריאתה. ומכיוון שהרמב"ם לא הביא את כל המסורה שבאותיות כתבי הקודש אלא רק רמז על כולם בבת אחת (בהלכות ספר תורה ז, ח), לא הביא אף את דינה של וי"ו זו.
ראיה ל'שני דינים' אלו – מביא הגרי"ז מסוגייתנו. בה אמרו שאנשי כנסת הגדולה הם שכתבו את מגילת אסתר, ופירש רש"י 'מפני שלא ניתנה נבואה ליכתב בחוצה לארץ וכתבוה אלו לאחר שבאו לארץ. ברם יש להקשות מפסוק מפורש במגילה שנאמר (שם שם, כט) "ותכתוב אסתר" ואמרו בברייתת "סדר עולם" שבשנה שלאחר הנס באותו זמן שבו אירע, כתוב את המגילה. ויש לתמוה האיך כתבוה באותה שנה, הלא היתה זו כתיבה בחוץ לארץ ואין כותבים נבואה בחוץ לארץ.
אלא שכאמור שני דינים הם, דין כתיבת כתבי הקודש ודין כתיבת מגילה. והנה מצד דין כתיבת 'כתבי הקודש', אכן צריך לכתוב הנבואה דווקא בארץ ישראל, אבל מצד דין כתיבת מגילה כדי שלא יהיה קורא בעל פה – לזה אפשר היה לכתוב אף בחוץ לארץ, וזו הכתיבה שכתבה אסתר.
מעתה מובן שהכתיבה שכתבה אסתר לא היתה מצד דין כתבי הקודש, אלא רק כדי שלא יהא בזה קורא בעל פה. ודין כתבי הקודש אכן חל על המגילה רק לאחר מכן כשנכתבה בארץ ישראל על ידי אנשי כנסת הגדולה. (וצריך לבאר שאפשר לצאת בכתיבת המגילה אף כשאין עליה דין של כתבי הקודש).
