הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

השפעת איסור דרבנן על דין תורה

פסחים מז ע"א-ע"ב

שלח ליה רב חסדא לרבה ביד רב אחא בר רב הונא: מי אמרינן הואיל,
והא תנן: יש חורש תלם אחד וחייבין עליה משום שמונה לאוין: החורש בשור וחמור, והן מוקדשים, וכלאים בכרם,
ושביעית ביום טוב, כהן ונזיר אבית הטומאה. ואי אמרינן הואיל - אחרישה לא ליחייב הואיל וחזי לכיסוי דם ציפור! –
אמר רב פפא בר שמואל: באבנים מקורזלות, -
ראויות לכותשן! –
וכתישה ביום טוב מי שרי? –
ראויות לכותשן כלאחר יד.
בצונמא! - צונמא בר זריעה? –
צונמא מלמעלה, ועפר תיחוח מלמטה. –
ותיפוק ליה משום עפר תיחוח! –
אלא אמר מר בר רב אשי: בטינא. וטינא בר זריעה הוא? - במתונתא.

1.
בשלב מסויים טוענת הגמרא שמדובר במשנה באבנים שניתן לכותשן בשינוי - פעולה שאסורה בשבת וביום טוב רק מדרבנן, ואם כן לפי מי שסובר "הואיל" [שיטת רבה] יש לפטור ממלקות [והמשנה כן מחייבת מלקות] את החורש באבנים הואיל וראויות לכסות בהם את הדם על ידי שיכתשם כלאחר יד אם תזדמן לו מצות כיסוי הדם ביום טוב. ואף שעדיין יעבור בכך על איסור דרבנן של כתישה לאחר יד [פעולה בשינוי] מכל מקום אין לו להתחייב מלקות כדברי המשנה!

2.
ונשאלת השאלה, הרי לאדם אסור לעבור על איסור דרבנן, ומדוע זה נחשב "הואיל", הרי הוא לא יכתוש ולא יכסה את הדם. כלומר, מדאורייתא מותר לכתוש בשינוי וממילא יוכל לכסות הדם אם תזדמן לו מצות כיסוי הדם, אבל בפועל הוא לא יעשה זאת כי אסור מדרבנן.

2.1
ראה דיון על כך ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קח, שכך מוכח מדברי רש"י, אבל מדברי הגמרא עצמה לא מוכרח כך, כי אפשר לומר שחכמים עצמם הם אלה שלא גזרו כלל שאסור לעשות בשינוי אם עושה זאת לצורך מצוה.

3.
ויש לשאול הרי אסור לקדש אשה בחמץ שאסור מדרבנן ואם קידש – הקידושין לא תופסים אף מדאורייתא, אם כן יש השפעה של איסור חכמים על דיני תורה!

4.
ואפשר להסביר - לפי אלה שכך מסבירים ברש"י בסוגייתנו - בקידושין התורה אמרה שצריך לקדש בכסף שיש בו שימוש ככזה, ואם מסיבה כלשהי אין שימוש מעשי-בפועל בכסף - כגון, אם חכמים אסרו את השימוש בו - אזי גם התורה לא נותנת תוקף חוקי לכסף כזה.

4.1
אבל בסוגייתנו הרי מדובר במחשבות האדם, ומה עלול לקרות אם תיזדמן לו מצוות כיסוי הדם, אבל לא מדובר שבהכרח כך יקרה בפועל. הכל רק "אם". ולכן הכוונה היא, שהתורה אמרה שאם יש מצב "אפשרי" ו"עתידי" - מדאורייתא - שיהיה שימוש חוקי לחפירה הרי שהיא מותרת כבר עכשיו [או לפחות לא יהיה עליה עונש מלקות] - לפי מי שסובר דין "הואיל" [אפילו אם בפועל, כאשר תזדמן לו מצות כיסוי הדם האדם לא יחפור בשינוי כי חכמים אסרו זאת. במילים אחרות, התורה מגדירה מצב זה כ"הואיל" כיון שאין הכרח שבאמת תקרה מציאות שיבצע את החפירה בשינוי ויעבור על איסור דרבנן.