גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תרפ"ג, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף ט עמוד ב
מה עדיף - מתנה הגונה לעני אחד או מתנות קטנות לעניים הרבה?
ידועים דברי
הרמב"ם על המשנה ששנינו באבות (ג, טו): "הכל לפי רוב המעשה", שמבאר: "...שהמעלות לא יגיעו לאדם לפי רוב גודל המעשה, אבל לפי רוב מספר המעשים, והוא שהמעלות אמנם יגיעו בכפול המעשים הטובים פעמים רבות, ועם זה יגיע קנין חזק לא כשיעשה אדם פועל אחד גדול מפעולות הטובות, כי בזה לבדו לא יגיע לו קנין חזק. והמשל בו כשיתן האדם למי שראוי אלף זהובים בבת אחת לאיש אחד, ולאיש אחד לא יתן כלום לא יעלה בידו מדת הנדיבות בזה המעשה האחד הגדול, כמו שמגיע למי שהתנדב אלף זהובים באלף פעמים - ונתן כל זהוב מהם על צד הנדיבות,
מפני שזה כפל מעשה הנדיבות אלף פעמים והגיע לו קנין חזק, וזה פעם אחת לבד התעוררה נפשו התעוררות גדולה לפועל טוב ואחרי כן פסקה ממנו. וכן בפודה - אין שכר מי שפדה אסור במאה דינרים או עשה צדקה לעני במאה דינרים שהוא די מחסורו, כמו שפדה עשרה איסורים או השלים חסרון עשרה עניים כל אחד בעשרה דינרים... וזה ענין אמרו 'לפי רוב המעשה', אבל לא 'לפי גודל המעשה'".
מבואר מדבריו, שעדיף לחלק לעניים הרבה - והגם שכל אחד יקבל מתנה מועטת, ממה שיתן לעני אחד מתנה גדולה, וטעמו, כי כשיוכפל מעשה נדיבות הרבה פעמים תושרש בקרב האדם מדת הנדיבות כראוי, משא"כ כשיעשה מעשה אחד של נדיבות - והגם שיתן מתנה הגונה.
גם
בספר העקרים (מאמר ג פ"ל) כתב כן: "כי אף אם יסכימו הכוונות ומספר המצות יתחלפו המדרגות מצד התחלף רבוי הפעולות ומעוטן, כי אין ספק שהתמדת עשית פועל אחד בעצמו יקנה מדרגה יותר גדולה מעשית הפועל ההוא פעם אחת, והמשל בזה שני אנשים שוים בחכמה ובעושר ובכל דבר, והאחד נתן אלף זוז לצדקה בפעם אחת בכוונה ראויה, והשני נתן אלף זוז באלף פעמים - זוז אחד בכל פעם, כי אף אם הצדקה שוה בכמות
תהיה מדרגת השני בלי ספק יותר גדולה ממדרגת הראשון, כי קיום צווים רבים בפועל האחד בעצמו וריבוי הכונות אשר בפעולות ההן יותר טוב מקיום צווי אחד בכוונה אחת טובה" וכו' (וע"ע ב"ח או"ח סי' תרצה; לקט יושר ח"ב עמ' 41; יוסף אומץ פרק הצדקה והמעשר; ספר התניא, אגרת הקודש סי' כא).
לעומתם מצינו חולקים על שיטה זו. וכך כתב הגאון היעב"ץ בספרו
לחם שמים על המשניות (אבות שם) לאחר שהביא דברי הרמב"ם: "מה שכתבו בו הרמב"ם... אינו נראה לי להחזיקו במושלם, כי לדעתי הוא בהיפוך,
אדרבה, יותר שכר יש לנותן מאה זהובים בפעם אחת – משני צדדים, אם מחמת שכופה יצרו בדבר גדול שהוא חשוב יותר מאוד, מנותן במאה פעמים שאינו כבד עליו כל כך, ואפילו אם נותנן בבת אחת אין בה כבישת היצר כמו בנותן אותן לאחד, כל שכן אם יחלקם לעתות ולפרקים, הרי מצד הנותן יפה כוחו באחד מבהרבה, וראוי עכ"פ לשכר גדול יותר - דלפום צערא אגרא, ואם מצד המקבל גם כן טוב יותר שיתן לעני אחד דבר מסוים שיוכל להתפרנס בו משיתן להרבה עניים, ולא יגיע לאחד מהם מתנה מרובה שתספיק לו ותהא טובה שלימה... על כן הדבר ברור בעיני שהדבר בהיפוך ממה שחשב בו הרמב"ם בהניחו כלל זה בהחלט... והכל לפי הענין והאדם".
כיוצא בזה מצינו
בספר חסידים (סי' סא) וז"ל: "כתיב בקהלת (ד ו) 'טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח'... טוב לאדם לפרנס אחד, אם אין לו אלא לפרנס נפש אחת, טוב משיתן לחמשה ולא יספיקו, נמצא חפנים עמל, לפי שכל אחד חסר, אבל אם גם אחרים נותנים לכל אחד ואחד, טוב לו לתת גם הוא לכל אחד ואחד, ועל זה נאמר (תהלים קיב ט) 'פזר נתן לאביונים'", והיינו, שהדבר תלוי לפי הענין, כי אם גם אחרים נותנים לכל העניים, אזי טוב שיתן גם הוא לכל אחד ואחד, כי בסופו של דבר יהיה לכולם די סיפוקם, ואם אין אחרים נותנים – טוב שיפרנס נפש אחת שתהיה לו כדי סיפוקה (ראה עוד נתיבות עולם נתיב הצדקה פ"ד; אהבת חסד ח"א פ"א סי"ד וח"ב פי"ז בהגה"ה).
והנה, איתא במכילתין (ט ע"ב) לענין מעלת מצות צדקה: "
אמר רבא אישתעי לי עולא... משמיה דר' אלעזר, מאי דכתיב (ישעי' נט, יז)
'וילבש צדקה כשריון', לומר לך - מה שריון זה כל קליפה וקליפה מצטרפת לשריון גדול, אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. רבי חנינא אמר מהכא (שם סד, ה)
'וכבגד עדים כל צדקותינו', מה בגד זה כל נימא ונימא מצטרפת לבגד גדול, אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול". מכאן הוכיח המהר"ל (שם) דלא כדעת הרמב"ם הנז', וכתב: "כי כאשר האדם עושה מצוה מכל שאר מצות, הנה המצוה הזאת מצוה יחידית, וכאשר עושה עוד מצוה היא ג"כ יחידית, ואין שתי מצות מצטרפים להיות מצוה אחת גדולה רק הם שני מצות, אבל הצדקה אינו כך, רק כאשר נותן היום פרוטה ולמחר פרוטה מפרוטה ועד אלף זהובים, אצל הש"י אינו נחשב שנתן כך וכך פרוטות, רק אצל הש"י נחשב כי עשה צדקה גדולה אלף זהובים, כי הצדקה מצטרפת בחשבון גדול...".
וממשיך וכותב: "ויש שהיו רוצים לומר, כי יותר טוב שיתן מעט בהרבה פעמים משיתן הרבה בבת אחת, מפני שאומרים כי בכל אחת ואחת מצוה בפני עצמה, ודברי חכמים אינם מוכיחים כך, אדרבא שבא ללמוד דאפילו אם נותן מעט מעט מצטרף ביחד, ומכל שכן אם יתן הרבה בפעם אחד".
מאידך יש להביא דברי
החתם סופר (בחידושיו למס' ב"ב) שאכן תלה הענין במחלוקת זו: "נראה לי נפק"מ לדינא, דמה 'בגד' - נהי כל נימא מצטרף, מכל מקום אי היה אפשר לעשות בגד בלי צירוף נימין - כמו שיהיה לעתיד לבא שתוציא הארץ כלי מלת בשלימות (עי' שבת ל:) הוה עדיף טפי, הכי נמי, אי לא היה נותן צדקתו פרוטה פרוטה אלא לאחד מתנה יפה בפעם אחת טפי עדיף. ואמנם, מאן דמפיק מ'שריון' סבירא ליה דמצוה לחלק טפי עדיף, כמו שריון שעיקר תקנתו להעשות שריון קשקש קשקש ולא מעשת ברזל אחת..." (ראה עוד בינה לעתים דרוש ג' לצדקה; דברי שאול על אגדות הש"ס כאן).
