מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

היתרים לקרובים למלכות

לקרובים למלכות, התירו שלא למלא אחר גזרות חכמים: "אבטולמוס בר ראובן התירו לו לספר קומי (=לפנים במצח- רש"י), מפני שהוא קרוב למלכות. של בית רבן גמליאל התירו להם לספר בחכמת יונית, מפני שקרובים למלכות". לרמב"ם (הל' עבודה זרה יא, ג) הנימוק להיתר הוא תחושת הגנאי ואי הנוחות, שעלולה ללוות את המקורב למלכות, מאחר שהוא שונה מסביבתו החברתית. הריטב"א (עבודה זרה כט ע"א) כותב שמדובר ברצון להציל "ושיהא נראה כאדם חשוב, מותר". מהתוס' (מנחות סד ע"ב ד"ה ארור), עולה שההיתר לקרובים למלכות הוא בדבר שיש בו צורך לציבור. המאירי (בבא קמא כאן), כותב שאין מדובר בהצלה פיזית של ישראל אלא בהצלה רוחנית: "מצד שהם צריכים בה לכמה דברים בטכסיסי מלכיהם, שהיו נמשכים אחר חקירת החכמה עד להרבה, ולא היו מקרבין כל כך אלא מי שהוא שלם בחכמות ודעתו צלולה בכל הדברים הותר להם ללמדה. ואף החכמים השלמים שכבר מלאו כריסם בבשר ויין, רצה לומר התורה ותלמודה וסודות מצוותיה, אין לך קרובים למלכות יותר מהם, מותר להם ללמדה, כדי להשיב עליהם ולחזק הדת במסמרים לא ימוט".
במהלך ההיסטוריה, נזקקו מקרובים למלכות להיתרים נוספים בתחומים שונים. הרב משה סופר מספר שהתירו לאבל לאחר שבעת ימי האבלות להסתפר כשהיה צריך לראות את פני הקיסר. הוא מתבסס על היתרו של הנודע ביהודה להתגלח בימי חול המועד מסיבה זו (שו"ת חתם סופר או"ח סי' קנח- קנט). הרב עובדיה הדאיה (שו"ת ישכיל עבדי חלק ה או"ח סי' נה) התיר למי שקרוב למלכות להסתפר בימי הספירה. פוסקים אחרים התירו לקרובים למלכות היתרים נוספים - הליכה בגילוי ראש, ענידת שתי וערב, כניסה לבית עבודה זרה, ועוד.
הקרובים למלכות הם אותם היוצאים ובאים בפני מנהיגים מאומות העולם, ומטפלים בעניני הכלל והפרט. מהם בעלי תפקיד במערכת השלטון הגויית, ומהם נציגים של מדינת ישראל (כדוגמת שגרירים וקונסולים), או נציגי קהילות בחו"ל. (בהרחבה בספרי: "היתרי הלכה לקרובים למלכות", מלכות יהודה וישראל, מרכז שפירא תשס"ב, עמ' 214-200).