הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"ותניא נמי הכי"
פסחים מ ע"ב - מא ע"א
משנה. אין נותנין קמח לתוך חרוסת או לתוך החרדל, ואם נתן - יאכל מיד, ורבי מאיר אוסר. אין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות, אבל סכין ומטבילין אותו בהן. מי תשמישו של נחתום ישפכו, מפני שהן מחמיצין.
גמרא. אמר רב כהנא: מחלוקת - לתוך החרדל, אבל לתוך חרוסת - דברי הכל ישרף מיד.
ותניא נמי הכי: אין נותנין קמח לתוך החרוסת, ואם נתן - ישרף מיד. לתוך החרדל, רבי מאיר אומר: ישרף מיד, וחכמים אומרים: יאכל מיד.
אמר רב הונא בריה דרב יהודה אמר רב נחמן אמר שמואל: הלכה כדברי חכמים.
אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב הונא בריה דרב יהודה:
אחרוסת קאמר מר, או אחרדל קאמר מר? אמר ליה: למאי נפקא מינה? - לדרב כהנא, דאמר רב כהנא: מחלוקת - לתוך החרדל, אבל לתוך החרוסת - דברי הכל ישרף מיד, -
אמר ליה: לא שמיע לי, כלומר לא סבירא לי.
אמר רב אשי: כוותיה דרב כהנא מסתברא, מדאמר שמואל: אין הלכה כרבי יוסי. מאי לאו - צמותי הוא דלא צמית, הא חמועי - מחמעא. - לא, דילמא לא מצמת צמית ולא חמועי מחמע.
מבנה הסוגיה:
1.
משנה. אין נותנין קמח לתוך חרוסת או לתוך החרדל, ואם נתן - יאכל מיד, ורבי מאיר אוסר. ...
במשנה יש מחלוקת בין "תנא קמא" ל"רבי מאיר". השאלה היא באיזה מקרה יש יותר חשש שהקמח יחמיץ. רבי מאיר מחמיר יותר מתנא קמא. בפשטות המחלוקת היא גם לגבי החרוסת וגם לגבי החרדל אם נתן לתוכם קמח.
לפי תנא קמא אפשר לאוכלן מיד לפני שיחמיץ ולפי רבי מאיר יש חשש שכבר החמיץ [או שיש חשש שמא ישהה אותם עד שיחמיץ] ואין לאוכלם.
2.
גמרא. אמר רב כהנא: מחלוקת - לתוך החרדל, אבל לתוך חרוסת - דברי הכל ישרף מיד.
רב כהנא מסביר שאין החרדל והחרוסת שווים. כל מה שהסברנו נכון לגבי החרדל, אבל לגבי החרוסת גם חכמים מודים לרבי מאיר שיישרף מיד. חשוב לציין, שבמשנה מדובר על "לא יאכל" ורב כהנא מדגיש ש"ישרף".
3.
ויש להעיר: על סמך מה רב כהנא מבדיל בין חרדל לחרוסת. לכאורה הוא מבחין ביניהם על סמך הברייתא המובאת מייד להוכחת דבריו. ועל כך שואלים הפרשנים: אם כן, מדוע הגמרא לא הביאה ישירות את הברייתא והעדיפה להקדים את דברי רב כהנא [ראה "מתיבתא", לדף מ עמוד ב, הערה מה].
3.1
אמנם נראה שבאמת כך הוא, ורב כהנא הוא זה שמצטט את הברייתא להוכחת דבריו, שהרי הפתיחה לברייתא היא "ותניא נמי הכי". כי אם "סתמא דגמרא" קבעה את ה"תניא נמי הכי" היא לא היתה מוסיפה את האות "ו" - "ותניא".
4.
ותניא נמי הכי: אין נותנין קמח לתוך החרוסת, ואם נתן - ישרף מיד. לתוך החרדל, רבי מאיר אומר: ישרף מיד, וחכמים אומרים: יאכל מיד.
הגמרא יוצאת מנקודת הנחה שהברייתא מוסבת על המשנה, כי לולא זאת מה ההוכחה לרב כהנא, אולי הברייתא חולקת על משנתנו...
4.1
ונראה להוסיף, ההוכחה מהברייתא היא לא רק להסבר של רב כהנא למשנה, אלא גם לתוספת של דין שריפה במידה ויש חשש לחמץ, בעוד שבמשנה מוזכר רק "אוסר".
4.2
מהברייתא משמע גם ש"תנא קמא" במשנתנו הוא "חכמים" בברייתא.
5.
אמר רב הונא בריה דרב יהודה אמר רב נחמן אמר שמואל: הלכה כדברי חכמים.
שמואל פוסק כחכמים. נשאלת השאלה מה החידוש בדבר זה, הרי כלל בידינו שהלכה כרבים נגד יחיד וברור שהלכה תהיה כחכמים נגד רבי מאיר.
5.1
ראה ב"מתיבתא" הערה מז, שמסביר שיש חידוש מסויים בדברי חכמים, שיישרף מיד ולא ימתין אפילו שיעור מועט עד שיחמיץ.
5.2
ואולי יש הוסיף, שהחידוש בדברי שמואל הוא, שהוא זה שמזהה את דברי חכמים בברייתא כ"תנא קמא" במשנה, כי אולי "תנא קמא" לא מוגדר כ"רבים" וניתן היה לפסוק דווקא כרבי מאיר.
6.
אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב הונא בריה דרב יהודה:
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מא עמוד א
אחרוסת קאמר מר, או אחרדל קאמר מר? אמר ליה: למאי נפקא מינה? - לדרב כהנא, דאמר רב כהנא: מחלוקת - לתוך החרדל, אבל לתוך החרוסת - דברי הכל ישרף מיד, -
אמר ליה: לא שמיע לי, כלומר לא סבירא לי.
רב הונא בריה דרב יהודה לא מקבל את הסבר רב כהנא וסובר שגם בחרוסת חכמים התירו לאכול מיד, והלכה כחכמים גם בזה. ומוסיף תוס', שרב הונא יסבור שמשנתנו חולקת בזה על הברייתא.
6.1
לפי זה יוצא שה"תנא קמא" במשנתנו איננו מזוהה כ"חכמים" בברייתא.
7.
אמר רב אשי: כוותיה דרב כהנא מסתברא, מדאמר שמואל: אין הלכה כרבי יוסי. מאי לאו - צמותי הוא דלא צמית, הא חמועי - מחמעא. –
לא, דילמא לא מצמת צמית ולא חמועי מחמע.
רב אשי מכריע כהסבר של רב כהנא, ומוכיח זאת מכך ששמואל בדף הקודם פסק שלא כרבי יוסי , ולא יתכן שיסתור את פסק דינו של שמואל עצמו כאן בסוגייתנו. ואילו ה"סתמא דגמרא" דוחה את ההכרח בדברי רב אשי.
8.
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ה הלכה יט:
... אין נותנין את הקמח לתוך החרוסת ואם נתן ישרף מיד מפני שהוא ממהר להחמיץ, ואין נותנין את הקמח לתוך ק החרדל ואם נתן יאכל מיד.
9.
מגיד משנה הלכות חמץ ומצה פרק ה הלכה יט:
אין נותנין את הקמח וכו'. שם משנה (דף מ':) אין נותנין את הקמח לתוך החרוסת או לתוך החרדל ואם נתן יאכל מיד ר"מ אוסר ובגמ' אמר רב כהנא מחלוקת לתוך החרדל אבל לתוך החרוסת דברי הכל ישרף מיד ותניא כותיה וכן פסקו בהלכות וכן דעת קצת הגאונים. ופירוש בחרוסת יש חומץ, ובחרוסת וחרדל יש בהן מים שאם לא כן כבר נתבאר שמי פירות אין מחמיצין:
מכל הנ"ל משמע בפשטות שהלכה נפסקה כברייתא שהובאה להוכחת הסברו של רב כהנא וכפסק דינו של רב אשי.
10.
הערה: הלכה נפסקה כרב אשי למרות שהוכחתו מדברי שמואל עצמו נדחתה על ידי הגמרא. מי זה שדחה את דברי רב אשי? כנראה שמדובר בחכמים שחיו בדור שאחריו או אולי בדורות מאוחרים יותר, על ידי הסבוראים ואולי על ידי הגאונים, ואולי לכן הרמב"ם מכריע דווקא כרב אשי ולא כחכמים שחיו אחריו! ["סבוראים"]
