דיוק וחידוש ברש"י
מסכת פסחים דף מא
עמוד א
רש"י ד"ה חמי טבריא. מעינות רותחין:
ידוע השאילה איך שייך לבשל קרבן פסח בחמי טבריא הרי אין להוציא את הקרבן מירושלים כי הרי נפסל בכך וישנם תירוצים שונים,
ונראה לדייק מרש"י זה דלא פירש כלום בכל הפעמים הקודמות שהוזכרו חמי טבריה במסכת ברכות ובמסכת שבת לגבי בישול והזעה, וכן שרש"י כתב בלשון רבים מעיינות רותחין ולא כתב מעיין רותח, שכוונתו לומר דחמי טבריא הוא שם כולל לכל מעיינות רותחין דמכונה כך, ואם כן אפשר לומר שהיה מעיין רותח בירושלים,
ולכאורה יש להביא ראיה לסתור מתחילת מסכת פסחים דהוזכר בגמ' דף ח מפני מה אין חמי טבריא בירושלים כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים אלמלא לא עלינו אלא לרחוץ בחמי טבריא דיינו, ומדברים אלו עדיין מוכח שחמי טבריא הוא שם כללי למעינות רותחין כי הגמרא לא אומרת מפני מה אין מעין רותח אלא מפני מה אין "חמי טבריא", ובשבת איתא בדף לט לדיעה אחת דחמי טבריא נוצרים מחומו של גהינום ובעירובין דף יט איתא דפתחו של גהינום הוא בירושלים דיוצא עשן מבין שני דקלים בגי בן הינום, ואולי אפשר ליישב דמקור המעין הוא בירושלים אבל נמצא בעומק האדמה והיא אפשר לאדם להיכנס לשם מפני חומו הרב אבל היו יכולים לשלשל לשם את קרבן הפסח ולבשלו, ומשם המעיין מתמשך והולך ובטבריא יוצא מהאדמה וחומו מתאים לשהיית אדם בו משא"כ בירושלים, אלא עדיין צ"ע כי כאן בגמרא זה על פי המ"ד שחמי טבריה אינם תולדת אש אלא חמה.
