הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אין הלכה כרבי יוסי
פסחים מ ע"א
תנו רבנן: אין לותתין שעורין בפסח, ואם לתת, נתבקעו - אסורות, לא נתבקעו - מותרות,
רבי יוסי אומר: שורן בחומץ וחומץ צומתן.
אמר שמואל: אין הלכה כרבי יוסי.
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: לא נתבקעו ממש, אלא כל שאילו מניחן על פי חבית והן נתבקעות מאיליהן. ושמואל אמר: נתבקעו ממש.
עבד שמואל עובדא בדורא דבי בר חשו נתבקעו ממש.
1.
מדוע שמואל ניסח את הפסק שלו באופן שלילי - אין הלכה כרבי יוסי - ולא ניסח את דבריו באופן חיובי, שהלכה כתנא קמא.
2.
יש אומרים, כדי להדגיש שלפעמים פוסקים דווקא כרבי יוסי מפני שנימוקו עימו אפילו נגד רבים [אם נאמר שהתנא קמא בברייתא נחשב כרבים], לכן שמואל מדגיש שאין הלכה כרבי יוסי.
3.
ואולי כוונתו לומר, שכאן אין סברתו מתקבלת - למרות שאין כאן "סברא" מפורשת של רבי יוסי. ואולי דברי רבי יוסי בברייתא כן נראים כסברא "הגיונית" ולכן דווקא כאן שמואל בכל אופן מכריע [על פי סמכותו] שלא כרבי יוסי.
4.
ונראה לומר יותר:
בהמשך הגמרא בעמוד ב:
ונוקמה כרבי יוסי, (דתנן), +מסורת הש"ס: [דתניא]+ רבי יוסי אומר: שורן בחומץ, וחומץ צומתן! - כי אשמעינן ליה לרבי יוסי - הני מילי דאיתיה בעיניה, אבל על ידי תערובת – לא.
הגמרא "מציעה" להעמיד את דברי ה"יש אומרים" בברייתא [שם בעמוד ב] כרבי יוסי בברייתא שבעמוד א [שעליה אנו דנים]. ולכן ניתן היה לומר ש"סוגיה כוותיה", כלומר משמע מאותה גמרא שמתייחסת אל דברי רבי יוסי כאל דבר מוסכם וממילא כך הלכה, ולכן קבע שמואל במפורש בסוגייתנו "אין הלכה כרבי יוסי".
5
בהמשך דברי הגמרא חלוקים שמואל ומר עוקבא בדברי "תנא קמא".
6.
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ה הלכה ו:
אין בוללין את השעורין במים בפסח מפני שהן רפין ומחמיצין במהרה, ואם בלל אם רפו כדי שאם הניחן על פי הביב שאופין עליו החלות יתבקעו הרי אלו אסורין, ואם לא הגיעו לרפיון זה הרי אלו מותרין.
הרמב"ם פוסק כתנא קמא בברייתא וכהסבר מר עוקבא בדברי תנא קמא ולא כהסבר דברי שמואל בדעת תנא קמא. ואף ששמואל עצמו עשה מעשה כשיטתו שלו.
7.
מגיד משנה הלכות חמץ ומצה פרק ה הלכה ו:
[ו] אין בוללין את השעורים וכו'. שם (דף מ'.) אין לותתין את השעורים בפסח ואם לתת נתבקעו אסורות לא נתבקעו מותרות אמר מר עוקבא לא נתבקעו ממש אלא כל שמניחין אותן על פי הביב והן מתבקעות מאליהן ושמואל אמר נתבקעו ממש
ומפורש בהלכות דעבדינן לחומרא כמר עוקבא לענין מיכלינהו להני שערי כמ"ש שם בארוכה:
הרמב"ם פסק כמר עוקבא ולא כשמואל. וה"מגיד משנה" מסביר שפסק זה של הרמב"ם הוא "לחומרא". משמע, שלדעתו, הרמב"ם הסתפק כמי הלכה בין שמואל למר עוקבא. מר עוקבא היה תלמידו של שמואל ולכן יתכן שהספק של הרמב"ם הוא האם הלכה כתלמיד, או כרבו של מר עוקבא – שמואל.
המשך דיון בדינו של שמואל – בדף הבא.
