תלושו בחלבא – בדובשא
פסחים לו ע"א
"אמר להו רבי יהושע לבניה: יומא קמא לא תלושו לי בחלבא, מכאן ואילך - לושו לי בחלבא. והתניא: אין לשין את העיסה בחלב, ואם לש - כל הפת אסורה, מפני הרגל עבירה! - אלא הכי קאמר: יומא קמא לא תלושו לי בדובשא, מכאן ואילך - לושו לי בדובשא".
הגמרא לא אמרה בתירוץ: "אלא אימא" כברוב המקומות, שמשמעו שינוי בגירסה. אלא אמרה: "אלא הכי קאמר", ויש בלשון זו משמעות של ביאור הלשון הקיימת.
לכן ביאור "תלושו לי בחלבא" – מלשון: (בראשית מה, יח) וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ. ודבש הוא בכלל שבח וחלב הארץ, כמו שאמרו במסכת כתובות דף קיא ע"ב: "רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק, חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני, וקנטיף דובשא מתאיני וחלבא טייף מנייהו ומיערב בהדי הדדי, אמר: היינו זבת חלב ודבש".
