סקר
זבחים או מנחות - מה יותר קשה?
זבחים
מנחות
אותה רמת קושי
קשה להעריך


 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתס"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת פסחים
דף ד ע"א

 

בענין זריזין מקדימין למצות - אם הוא הידור או חובה, מדאורייתא או מדרבנן, והמסתעף ממנו

 

דנו בגמרא (ד ע"א) בהא דזריזין מקדימין למצות, והובאה ברייתא: "כל היום כולו כשר למילה, אלא, שזריזין מקדימים למצות, שנאמר (בראשית יט, כז) 'וישכם אברהם בבקר'".

הגר"י ענגיל זצ"ל הביא כאן ב'גליוני הש"ס' את דברי המאירי ז"ל (יומא כח:) שכתב: "ומכל מקום ראוי לזריזים להקדים בה (-במצות מילה) בשחרית, שלא יראה כמתרשל בה מצד חמלתו על הבן, ולאחוז בדרכי האבות שנאמר עליהם בכיוצא בה 'וישכם אברהם בבוקר'", ולמד מדבריו שאין זה חיוב גמור, אלא זריזות בעלמא מפני שראוי לאחוז בדרכי אבות. והוסיף לבאר למה אין למדים מכאן שזה חיוב גמור: א. כי יש כלל שאין למדים מקודם מתן תורה; ב. ש"גם לא נאמר בתורת חיוב שצריך לעשות כן, רק הכתוב סיפר שאברהם עשה כן, ועל כן ענינו רק שראוי לאחוז בדרכי אבות, ולעשות כמו שעשה אברהם".

ברם לעומתו משמע מכמה אחרונים שזה חיוב גמור, וזה"ל בשו"ת הרד"ך (בית ב חדר ה): "שיש כל כך איסור גדול למי שאינו מקיים המצות בתחילת זמנן, כאילו נכתב בתורה שאתה חייב להקדים מצוה פלונית, ואם לא הקדמת אתה עובר על איסור תורה" (וכ"ה בספר החיים להמהרש"ק על המ"א סי' תר"ד סק"א). ואם לשיטה זו משמע שזה חיוב מן התורה, ולימוד גמור הוא מאברהם אבינו, אמנם מדברי אחרונים אחרים משמע, שגם אם נימא שחיוב גמור הוא, אינו אלא חיוב דרבנן (עי' שבות יעקב או"ח סי' ל ש'הקדמה למצוה הוא מדין הש"ס, ויש לו סמך דאורייתא מאברהם'; וע"ע טורי אבן ר"ה ד: ד"ה ורבנן; שד"ח אסיפת דינים מע' יוה"כ סי' א אות יד).

והנה מצינו בדין זה כמה שאלות ידועות, לגבי דיני כלל זה ביחס להידור אחר, באופן שכלל זה יהיה מנוגד לחומרא אחרת בעניני קיום המצות, ונפרט מקצת מהנה:

במקום מצוה מן המובחר - שאם יאחר את המצוה יוכל לקיימה יותר מן המובחר, אם גם אז נאמר דין זה (עי' תרומת הדשן סי' לה). ולגבי מקום הידור של 'זה אלי ואנוהו', מצינו בספר חסידים (סי' תתעח) בזה"ל: "כתיב (תהלים קיט, ס) 'חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך', לא יעכב אדם את המצוה בעבור זה שאמרה תורה 'זה אלי ואנוהו' התנאה לפניו במצות, כגון טלית נאה וספר תורה נאה, שלא יאמר אדם כיון שיש לי טלית לקנות, אמתין עד שיבא לידי טלית יפה מאד, אלא יקנה מיד טלית אע"פ שאינו יפה כל כך. וכן עיר שאין בה ס"ת, ויש שם סופר שיודע בדיוקא לכתוב, אבל אינו יודע לכתוב כל כך יפה, כמו סופר אחר שלא יבא כל כך בקרוב זמן, מוטב שיכתוב אותו המצוי מיד, אע"פ שאינו כותב יפה, כי על זה נאמר 'חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך'".

אכן, התרה"ד (שם) כתב שאין הדין אלא במקום שיש לחשוש שתיפסד המצוה לגמרי על ידי שישהו אותה, אבל במקום שאין לחשוש שתיפסד המצוה, יש להשהות את המצוה כדי לעשותה יותר מן המובחר, לפיכך - כתב - הרואה לבנה בחידושה בימי החול, וליל מוצאי שבת הקרוב הוא קודם עשרה ימים בחודש, שאפילו אם יהיה מעונן בו ובארבעה לילות אחריו, עדיין יש זמן לברך עליה עד ט"ו בחודש, יפה להמתין ולברך עליה במוצ"ש כשהוא מבושם ובגדיו נאים. אבל אם ליל מוצ"ש הקרוב הוא אחרי י' בחודש, שאם יהיה מעונן בו ובארבעה לילות אחריו יעבור זמן הברכה, אין להמתין עד מוצ"ש, שכל מקום שראוי להסתפק שתעבור המצוה אין משהים אותה כדי לעשותה יותר מן המובחר (ע"ע שו"ת חכ"צ סי' קו). ועל פי דבריו כתב בשו"ת 'שבות יעקב' (ח"א סי' לד) שאם יש לו ד' מינים כשרים ואינם מהודרים כ"כ, ויכול לקיים בהם עכשיו מצות נטילת לולב, שאם ברור לו שיביאו לו אחר כך יותר מהודרים, יש לו להמתין כדי לקיים מצוה מן המובחר, כי אין לחשוש שיפסד המצוה (עע"ש בשם שו"ת בית יעקב סי' קמב).

במקום ברב עם הדרת מלך - כתבו ג"כ הפוסקים שמצות הזריזות קודמת, והוכיחו כן ממה שאמרו במס' ר"ה (לב:) שהלל קוראים אותו אחר תפלת שחרית ולא אחר תפלת מוסף, אף על פי שבמוסף יש משום 'ברב עם הדרת מלך', לפי שזריזין מקדימין למצוות עדיף. וגם לדעת התרוה"ד הנז' שבאופן שברור הדבר שתהיה אפשרות לקיים המצוה אחר כן, מותר להשהות את המצוה בכדי לקיימה ביתר הידור - הדין כן, כי דוקא בכדי לעשות גוף המצוה בהידור - מותר לאחרה, אבל כל שאין ההידור בגוף המצוה, רק משום ברב עם הדרת מלך אין דוחים המצוה (עי' שד"ח כללים מע' פ כלל לט), שאלה זו נוגעת למעשה לענין איחור מצות מילה בשביל שיתקבץ הציבור.

במקום תדיר ושאינו תדיר, שתדיר קודם - כתבו ג"כ הפוסקים שמצות הזריזות קודמת, ולכן אם נזדמן לאדם תפילין ואין לו ציצית עדיין, אינו צריך להמתין לציצית, אלא מניח תפילין וכשיביאו לו טלית יתעטף (עי' מג"א סי' כה סק"ב; שו"ת שבות יעקב שם; שו"ת דברי מלכיאל ח"א סי' יג).

במקום מצוה בו יותר מבשלוחו - כגון, שאם יעשה המצוה בעצמו יצטרך להשהותה, ואם תיעשה על ידי שליח יקדים אותה, דנו האחרונים (עי' פמ"ג או"ח ריש סי' תרכה א"א) אם זריזין מקדימין למצוות עדיף, ועי' בארוכה בשדי חמד (כללים מע' ז כלל א) שהביא מחלוקת בזה.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר