מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם לוקים על לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד
פסחים מז ע"א
והא תנן יש חורש תלם א' וחייבין עליה משום שמונה לאוין, החורש בשור וחמור והם מוקדשים וכו' וביום טוב וכהן וכו', ופירש"י דשבת לא תנא, משום דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא דאין לוקין עליו, עכ"ל יעו"ש. וא"כ זהו שכ' שחורש ביו"ט ולא בשבת, משום דשבת ניתן לאזהרת מב"ד וע"כ דליכא ע"ז "מלקות" ארבעים ורק ביו"ט שלא ניתן לאמיב"ד לוקין ע"ז.
והנה יעוי' ברפ"ג דמכות (יג:) דכ' דר' ישמעאל סבר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו, ור"ע סבר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו. ויעוי' ברפכ"ד דשבת (קנד.), ובספ"ק דעירובין (יז:), ובפ"ז דב"ק (עד:), ובסנהדרין (פו:) דסתמה הגמ' כוותיה דר"ע דאין לוקין ע"ז, דמקשה הגמ' הא הוי לאו שניתן לאזהרת מיב"ד ואין לוקין ע"ז יעו"ש. וכן הכא בגמ' מבואר כוותיה דר"ע, ועי' במכות (כא:) במשנה "יש חורש תלם אחד" וכו', ויעוי' בסנהדרין (פו.) דסתם משנה ר' מאיר וכו', וכולהו אליבא דר"ע יעו"ש וברש"י, וא"כ שפיר סתם לן ר"מ כוותיה דרבו ר"ע בזה וכדרכו בכולא הש"ס, ודו"ק.
אולם יל"פ באופ"א דה"ט שלא כ' דחורש "בשבת", משום דכיון דאיכא בזה אף חיוב מיתת ב"ד והיינו "סקילה" א"כ לא שכיח שיתרו בו משום "מלקות" ולא משום "סקילה" דאם כבר יתרו בו א"כ מן הסתם יתרו בו על העונש החמור ולא על הקל, ולזה י"ל שכ' דאיירי דחורש ביו"ט ולא בחורש בשבת, דבזה ע"כ שיתרו בו למלקות דהא לית ביה מיתת ב"ד דאף לר' ישמעאל דס"ל דאיכא "מלקות" על חילול שבת מ"מ לא שכיח כלל "שילקוהו" ע"ז כש"נ, וא"כ ליכא להוכיח מהמשנה דהובא בגמ' הכא דס"ל כר"ע מדכ' דחורש ביו"ט, ודו"ק. ולפי"ז יל"ע ברש"י מהו שכ' דנקטי' ליו"ט מדס"ל כוותיה דר"ע הא אינו בהכרח כלל די"ל דס"ל כר' ישמעאל ומ"מ לא נקט לשבת מדאינו שכיח, וכש"נ. וי"ל דכוונת רש"י בזה דאחר שקי"ל בשאר דוכתי כוותיה דר"ע א"כ יל"פ דה"ט דלא כ' דחורש בשבת, אך לא דמוכח מהכא דס"ל כר"ע, די"ל כנ"ל דלא נקט לשבת מדאינו שכיח וכו'. וע"ע במכות שם "בגבורת ארי" בד"ה ואין חילוק וכו' בזה.
והנה יעוי' ברפ"ק דתמורה (ב:) דכ' ור' יהודה האי ואם המר ימיר מאי עביד ליה, לרבות את האשה וכו', ולר"מ אשה מנא ליה, נפקא ליה מואם וכו', ובין ר"מ ובין ר"י טעמא דרבי קרא לאשה הא לא רבייה קרא ה"א כי עבדא תמורה לא לקייא [בתמיה] והאמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי ר' ישמעאל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, איצטריך מהו דתימא ה"מ עונש דשוה בין ביחיד בין בציבור אבל הכא כיון דעונש שאינה שוה בכל הוא וכו' לא לקיא, קמ"ל. ופירש"י וז"ל, ומשני ה"ג ה"מ לאו שיש בו מעשה בהני עונשין שוין זה לזה דכ' אשר יעשו דמשמע עונשין שיש בהם מעשה כגון חילול שבת ושאר איסורים שיש בהם מעשה, אבל לאו שאין בו מעשה כגון תמורה וכו' אמאי לא תילקי, קמ"ל, עכ"ל יעו"ש.
וצ"ע בדכ' רש"י דסד"א דדוקא על כגון חילול שבת לוקה אשה, הא הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וקי"ל בזה כוותיה דר"ע דאין לוקים ע"ז כסתימת הגמ' בכמה דוכתי וכן קי"ל דה' כוותיה דר' עקיבא מחבירו, וא"כ מהו שכ' כגון "חילול שבת" שלוקים ע"ז, הא ע"ז אף אנשים אין לוקים כלל. והו"ל למימר כגון "חילול יום טוב" וכיו"ב דהוי לאו השוה בכל ולא ניתן לאזהרת מיתת ב"ד, וצ"ע. אולם נראה דשפיר כ' רש"י לזה, דהא איירי בגמ' שם בדעת ר' ישמעאל דכ' וכן תני דבי ר' ישמעאל איש או אשה וגו' השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכו', וא"כ זהו שכ' רש"י כגון חילול שבת שלוקים ע"ז, דהא לדידיה דר' ישמעאל באמת לוקים ע"ז ואע"פ שניתן לאזהרת מב"ד וא"כ סד"א דהא דתנא דבר ר"י שהשוה הכתוב היינו דוקא לעונשים ששוים דרק ע"ז לוקין וכגון "שבת", קמ"ל דאף על שאר לאוין השוה הכתוב, וכ"ז דוקא לר"י אך לר"ע אכן ליכא מלקות כלל על "חילול שבת", וא"כ רש"י אתי שפיר.
