מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם המת אינו מצווה ועושה
פסחים מ ע"ב
בגד שאבד בו כלאים וכו' עושין אותו תכריכין למת, וכ' תוס' דאע"ג דגם למתים יש ציצית מ"מ שייך בהם "לועג לרש" כשהולכים על גבי קברם עם ציצית כדאי' בברכות (יח.), משום דהחיים מצווים ועושים והמתים אינן מצווין ואינו דומה מצווה ועושה למי שאינו מצווה ועושה, וכו' עכ"ד ע"ש. וכ"כ תוס' ברפ"ג דברכות שם, ובנדה (סא:) יעו"ש.
אמנם צ"ע בדכ' דהמתים אינם מצויין ועושים הא אינם מצווין ואף אינם עושים וכש"כ דלמתים חפשי דנעשה חפשי מן המצות ולא שייכים בזה כלל, ולא דהם בדרגת "אינו מצווה" וכו', והו"ל לתוס' לומר יותר דמביישים אותם שהחיים "מצווין ועושים" והמתים "מופקעים לגמרי" מן המצות, וצ"ע.
ועוד צ"ע בזה, דהא תוס' הכא כתבו לזה בשם ר"ת, ויעוי' בשיטמ"ק בב"ק (פז.) שהביא למהר"י כ"ץ שכתב בשם ר"ת דהכלל ד"גדול המצווה ועושה" הוי דוקא בדברים שאם לא נכתבו ראויין להכתב כגון ז' מצות דב"נ עכ"ד, והיינו דמשא"כ בשאר מצות שבלי שהיה כתוב לזה לא היו מקיימים לזה דבזה ליכא חילוק בין המצווה לשאינו מצווה ושכרן שווה בזה [ונר' דע"כ דפליג ר"ת על תוס' בקידושין (לא.) וברפ"ק דע"ז (ג.) שכ' דהא דגדול המצווה וכו' מדדואג טפי ואין לו פת בסלו וכו' ע"ש, דלפי"ז מאי נפק"מ אם היה ראוי ליכתב או לא, ודו"ק], וא"כ צ"ע מהו דאר"ת לכלל זה גבי מצות ציצית דבהא איירי תוס' שם דלכן אסור לילך עם ציצית ע"ג קברים, הא ציצית אינה "מצוה שכלית" ואם לא היה נכתב לא היה ראוי להכתב ולקיימו ובכה"ג ס"ל דליכא חילוק בין המצווה לשאינו מצווה, וצ"ע.
והנה יעוי' במנ"ח במצוה ב' (אות כה') ובמצוה כו' (אות יג') שכתב דאף אם נאמר דסומא פטור מכל המצוות ואף אינו בלאוין מ"מ אותן מצות שב"נ מוזהר עליהם ודאי דגם הוא חייב בזה, דאין סברא שיהיה גרוע מב"נ, ונהי דלא נתקדש בהר סיני, מ"מ לא נפיק מקדושת ב"נ, ובב"נ פשיטא דהסומא חייב ג"כ וכו' עכ"ד ע"ש. אמנם צ"ע דלכאו' בר"ת שם מבואר איפכא, דהא כתב שם דדוקא בז' מצות דב"נ נאמר הכלל דגדול המצווה וכו' וא"כ למנ"ח דחייב הסומא בז' מצות דב"נ א"כ אמאי רצה להיות חייב במצות מחמת דגדול המצוה וכו' הא אפי' אם קי"ל כר' יהודה דסומא פטור ממצות מ"מ חייב בז' מצות, וגדול המצווה נאמר על ז' מצות דב"נ וא"כ אע"פ דעל שאר מצות יהיה אינו מצווה מ"מ הא כלל זה נאמר דוקא על מצות דב"נ, וא"כ צ"ע למנ"ח מר"ת שם.
ועתה מצאתי שכן נשאל מרן הגרמ"פ ז"ל באגר"מ ביור"ד ח"א (תשובה ו'), והשיבו בזה"ל, הנה לע"ד ברור ופשוט שאין כוונת ר"ת דגדול המצוה ועשה הוא דוקא בז' מצות דב"נ, שהרי מפורש בקידושין (לא.) לענין מצות כבוד אב שגדול המצווה ועושה, וגם אם רק בז' מצות דב"נ גדול המצווה ועושה ליכא כלל מציאות לדברי ר' חנינא, דהא ליכא כלל מי שאינו מצווה בהז' מצות דהרי גם ב"נ מצוין וכו' ולכן מוכרחים לומר דגם בכל המצות איירי ר' חנינא דמצווה עדיף וכו', וכוונת ר"ת הוא, דלא בכל מצות אמר ר"ח, דבאלו שהוא גזה"כ בלא טעם אין חלוק כיון שניכר שעושה רק מצד ציוי ה' זה עצמו הוא דבר גדול מאד, וע"ז שצריך לעשות רצון ה' הא כו"ע מצוים ומה לנו איזה מעשה הוא עושה מצד רצון ה', ונחשב כוונת עשית רצון ה' המצוה, אך בדבר שיש טעם אין ניכר שהמעשה הוא לרצון ה' דאפשר עושה בשביל הטעם שאז נשאר רק עצם המעשה שהוא מעשה מצוה כמו צדקה וכבוד אב ושמירת המועדים וכדו' שיש טעם להציוי ובאלו יש מעלה למצוה ועושה, דלעצם הדבר הוו רק המתחייבים מצוים ועושים, והכגון ז' מצות דב"נ שכתב ר"ת הוא לדוגמא בעלמא וכו' עכ"ל האגר"מ, יעו"ש.
והיינו דאכן הסומא חייב בז' מצות ב"נ, ומש"כ ר"ת דגדול המצווה וכו' הולך על הז' מצות, לאו דוקא נקט, אלא דבמצות כגון אלו נאמר הכלל אך בז"מ אכן אף הסומא מצוה ע"ז, ואתי שפיר המנ"ח.
ונראה דעפי"ז יתיישב אף ר"ת בתוס' הכא, דהא איירי דהמת שלובש ציצית בקבר הוי בגדר "אינו מצווה ועושה" ואע"פ דאינה מצוה "שכלית" מ"מ שפיר אפ"ל בזה האי כללא, דהא כל הטעם דלא אמרי' לזה בשאר מצות דהוי גזה"כ ואינה מצוה שכלית או עם טעם משום דניכר שעושהו רק מצד ציוו ה' וזה עצמו הוי דבר גדול ונחשב למצוה וכו', וא"כ במת ליכא לטעם זה, דהא לא קעביד מידי אלא אחרים מלבישים לו לזה אך איהו עצמו לא קעביד מידי ולא עושה בעצמו רצון ה' ולא ניכר שהמעשה הוי רצון ה' וכו', וא"כ שפיר קאמר ע"ז דהוי אינו מצווה ועושה דגם בזה לא ניכר שעושהו למצוה, והבן בס"ד.
ועוד י"ל ע"פ האג"מ, דהא אף במצות ציצית יש טעם וכדכ' בס"פ שלח (טו, לט') והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם וגו' ע"ש, וכן יעו"ש בספרי (סי' עב') עה"פ והייתם קדושים לאלוקיכם וגו' רבי אומר זו קדושת ציצית וכו' מגיד שהציצית מוספת קדושה לישראל ע"כ ע"ש, וא"כ יש בה טעם גדול לקיימה וא"כ שפיר כ' ר"ת דגדול המצווה גבי מצוות ציצית, ודו"ק. אולם עדיין צ"ב בר"ת כש"כ לעיל, דהא הוי מופקע לגמרי ממצות והוי אינו מצווה ואינו עושה ולא רק אינו מצווה ועושה, וצע"ג.
