מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם איכא דין רודף בב"נ
פסחים כה ע"א-ע"ב
כי אתא רבין א"ר יוחנן בכל מתרפאין חוץ מע"ז וג"ע ושפ"ד וכו', שפ"ד מנלן, סברא הוא כי ההוא דאתא לקמיה דרבא א"ל מרי דוראי וכו' מאי חזית דדמה דידך סומק טפי דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי. ופירש"י וז"ל, מאי חזית וכו', אין זה דומה לשאר עבירות דמ"מ יש כאן איבוד נפש והתורה לא התירה לדחות את המצוה אלא מפני חיבת נפשו של ישראל וכאן עבירה נעשית ונפש אבודה וכו', עכ"ל יעו"ש.
והיינו דדוקא ברודף אחר "נערה המאורסה" או אחר חבירו להורגו מותר להצילם מזה ע"י שנהרוג ל"רודף" "מפני חיבת נפשו של ישראל" שלא ירצחוהו שלא כדין וכן שלא יבעל לנעה"מ באיסור, אך בעלמא שיאנסוהו להרוג לחבירו ליכא להיתר זה וע"כ יהרג ואל יהרוג.
והנה יל"ע אם אף בב"נ איכא היתר זה דהבא להרגך "השכם להורגו" ומותר ואף מצוה לב"נ להרוג ל"רודף" אחר חבירו להורגו, או דהוי חדוש התורה שנאמר דוקא בישראל. והנה מלשון רש"י הכא שכ' שכל דהתירו להרוג לרודף אחר חבירו "להורגו" או לרודף אחר נעה"מ מפני חיבת נפשו של ישראל שלא יהרגוהו שלא כדין, משמע א"כ דשייך זה דוקא בישראל ולא בב"נ, דהא לית ביה לסברא הנ"ל דהתורה התירה "מפני חיבת" וכו', ודו"ק.
אולם יעוי' בסנהדרין (נז.) דתניא על הגזל וכו', על שפיכות דמים כותי בכותי וכותי בישראל חייב וכו', אמר אביי אי משכחת דתניא ר"י בן שאול היא, דתניא ריב"ש אומר רודף אחר חבירו וכו', ופירש"י דהיינו כיוצא בו דשפ"ד דכותי בכותי וכותי בישראל חייב וכו' יעוש"ה, וא"כ לכאו' מבואר להדיא דאיכא דין "רודף" בבן נח. וכ"ה ברמב"ם בפ"ט דמלכים ה"ד דב"נ שהיה יכול להציל לנרדף וכו' ע"ש, דמבואר כנ"ל. וכן יעוי' בתוס' בע"ז פ"ק (י:) ד"ה חד וכו' דס"ל בפשיטות כנ"ל דדין "רודף" שייך גם בב"נ. וכן יעוי' במנ"ח (מצוה רצו' אות ה') ובחידושי הגר"ח הלוי בפ"א דרוצח ה"ט דדייקו כן בגמ' וברמב"ם שם. וא"כ יל"ע מהו שכ' רש"י הכא דמפני חיבת נפשו של ישראל מותר להרוג לרודפו, הא גם בב"נ שרודף אחר חבירו הב"נ מותר להורגו ואע"פ דליכא לסברא הנ"ל.
