מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
לפני עיור
פסחים כב ע"ב
ר' נתן אומר מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח, ת"ל ולפני עיור לא תתן מכשול וכו'. והנה יש לחקור אם כשמכשיל לחבירו באיזה איסור וכגון בחילול שבת, אי נחשב דאף המכשיל חילל שבת או דנחשב רק שעבר על איסור דלפני עיור ותו לא, וידוע שכבר חקרו האחרונים ז"ל בזה.
והרבה נפק"מ איכא בזה. חדא אם עי"ז נחשב המכשיל ל"מומר", וכגון שהכשיל לחבירו ב"חילול שבת" או ב"עבודה זרה", דרק אם נחשב דהמכשיל ג"כ חילול שבת ה"ה נחשב "מומר" עי"ז מדין מחלל שבת. ועוד י"ל נפק"מ אם אסור להכשיל לחבירו אף על איסור שהמכשיל גופא לא מוזהר עליו, וכגון ישראל שלא מוזהר מלטמאות למת, דאם הוי איסור "כללי" שלא להכשיל לא' מישראל באיזה דבר איסור, א"כ אף אסור לישראל להכשיל לכהן בטומאה, אולם אי הוי איסור "פרטי" מתורת כל איסור לעצמו, א"כ יהיה מותר לישראל להכשיל בהנ"ל, דכיון שלעצמו אינו מוזהר ע"ז ע"כ דאף אינו מוזהר "מלהכשיל" לאחרים בזה ואפי' אם חבירו הכהן מוזהר ע"ז. ועוד נפק"מ איכא בזה.
והנה בדעת הב"ח נר' דס"ל דכשמכשיל לחבירו ה"ז נחשב שעובר המכשיל על האיסור גופא שעבר חבירו שהכשיל ולא על לפנ"ע. דהנה יעוי' בטור ביור"ד בר"ה אבר מן החי (סימן סב' ס"א) שכ' דאיסור אמ"ה נוהג בבהמה וחיה ועוף ואינו נוהג אלא בטהורים. ויעו"ש בב"י שהק' דמאי נפק"מ שנוהג רק "בטהורים" ולא "בטמאים" הא טמאים בלאו הכי אסור באכילה אף בלי היותו אבמ"ה ואין דרכו דהטור לכ' "החייב והפטור" אלא "המותר והאסור", אלא צ"ל שנמשך בתר דברי הרמב"ם, עכ"ד הב"י יעו"ש. וכ"כ להק' וליישב בפרישה ע"ש.
אולם יעו"ש בב"ח שכ' ליישב לטור באופ"א, וז"ל, ועוד י"ל דבטהורים דאיכא [לישראל] אבמ"ה אסור להושיטו לב"נ משום לפנ"ע דב"נ מצווה על אמ"ה, ובטמאים מותר להושיטו וכו', עכ"ל הב"ח. וכ"כ המגיה בפרישה שם. והביאו הש"ך (בסק"ג) והט"ז (בסק"א) לזה יעו"ש. ויעו"ש בפמ"ג במשבצ"ז דהביא לשו"ת "אמונת שמואל" (סימן יד') דביאר כוונת הב"ח והמגיה הנ"ל, דכיון דאין הישראל מוזהר משום אבמ"ה דבהמה "טמאה" א"כ אפי' אם נותנו לב"נ שמוזהר אף על אמ"ה דבהמה טמאה, מ"מ אינו עובר הישראל בזה משום "לפני עיור", דכיון דהישראל גופא לא מוזהר ע"ז א"כ אף אם מכשיל לאחרים שמוזהרים ע"ז וכגון לב"נ אפ"ה ליתנייהו בזה לל"ת דלפנ"ע, ולכן כ' הטור שנוהג רק בבהמה טהורה, דקמ"ל בזה דמותר להושיט לב"נ אמ"ה דבהמה טמאה אע"פ דמוזהר ע"ז הב"נ, עכ"ד האמונת שמואל בבי' כוונת הב"ח.
ומבואר א"כ בדעת הב"ח [לפי"ד האמ"ש] דס"ל דהאיסור דלפנ"ע תלוי אם איהו גופא מוזהר ע"ז או לא, ולפי"ז נמצא דאם מכשיל לחבירו באיסור שבת דנחשב למכשיל שחילל שבת ולא שעבר על ל"ת בעלמא דלפנ"ע, ודלא כדס"ל לרעק"א בריש שבת במשניות ב"תוספות רעק"א, יעוש"ה, ודו"ק. ויעו"ש ביור"ד בפר"ח, דדחה לגמרי לחידושו דהאמ"ש וס"ל דאף כשאינו מוזהר ע"ז מ"מ מוזהר שלא להכשיל אחרים בזה יעו"ש. וכדס"ל לרעק"א שם. וא"כ הוי פלוגתא דהאחרונים.
ונר' בס"ד להביא סייעתיה לב"ח והאמ"ש מתוס' בפ"ד דב"ק. דיעו"ש בתוס' (לח.) בד"ה קראו ושנו וכו' דהקשו, איך חכמי ישראל לימדו לב' סרדיוטות ששלחו מלכות רומי תורה הא אמרי' בחגיגה (יג.) דהמלמד תורה לעכו"ם עובר בעשה דמגיד דבריו ליעקב, ותי' דהיה פיקו"נ, א"נ דעשו עצמם גרים, עכ"ד תוס', יעו"ש.
ולכאו' צ"ע מ"ט הק' רק מדאיכא ע"ז עשה דמגיד דבריו וגו', והיינו רק איסור דרבנן [וע"ש במהרצ"ח שהעיר דבחגיגה שם כ' רק שאסור ללמדו ולא כ' שעובר ב"עשה" ע"ש], או איסור "מדברי קבלה" מדנלמד מפסוק בתהילים וא"כ איך עברו ע"ז חכמי ישראל, הא יותר הו"ל לתוס' להק' דעברו על איסור דאורייתא דלפני עיור לא תתן מכשול, דהא אסור לב"נ ללמוד תורה מדין "גזל" או מדין "נערה המאורסה" וחייב מיתה בידי שמים ע"ז כדאי' בסנהדרין (נט.), וברמב"ם בפ"י דמלכים, וא"כ נמצא דבמה שלימדו אותם תורה עברו על איסור מה"ת דלפנ"ע דחמור יותר מה"עשה" דמגיד דבריו ליעקב, ומאיסור הנלמד "מדברי קבלה", וא"כ מ"ט לא הק' יותר איך עברו על "איסור תורה".
אולם למש"נ אתי שפיר, די"ל דס"ל כהב"ח הנ"ל דכל שאינו באיסור הזה לעצמו אף לא מוזהר בזה שלא להכשיל לשני מלעבור ע"ז, וא"כ כיון דישראל עצמם אינם מוזהרים על האיסור "דלימוד תורה", ואדרבה חייבים הם בזה בכל עת ושעה, וכדכ' לא ימוש וגו' יומם ולילה וכבמנחות (צט:) וכן יעוי' בתוס' בפ"ק דברכות (יא:) בד"ה שכבר יעו"ש, על כן ליכא "לפני עיור" אם מלמד לעכו"ם תורה. ולכן הק' תוס' רק מהגמ' דפ"ב דחגיגה דכ' שאסור מהעשה ד"מגיד דבריו ליעקב", דבלי עשה זה אכן היה מותר ללמדם תורה, והבן בס"ד.
ובזה יש ליישב לדהק' תוס' בחגיגה שם מה הוצרכה הגמ' לאיסור דמגיד דבריו וגו' הא תיפ"ל שאסור לישראל ללמד ב"נ תורה מדין "לפני עיור" יעו"ש. ולפי"ד הב"ח אתי שפיר, דבכה"ג אכן ליכא לפנ"ע כיון שישראל גופא ליתנייהו כלל באיסור זה וא"כ בכה"ג ליכא לפנ"ע, ולזה צריך ללמוד איסורו מדכ' "מגיד דבריו ליעקב". ודו"ק. אולם בתוס' הנ"ל בחגיגה מדוייק דלא ס"ל כהב"ח וכתוס' בב"ק, אלא דס"ל כרעק"א הנ"ל, דמדהקשו דתיפ"ל שאסור ללמד ב"נ מדין לפנ"ע אע"פ שישראל ליתא בהאי איסורא, ע"כ דס"ל שאינו תלוי כלל אם המכשיל גופא איתנייהו בכלל האיסור או לא ואפי' אי ליתנייהו בזה ג"כ עובר על לפנ"ע אם הכשיל לחבירו בזה.
