הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"סתם משנה" ו"תנא קמא"

עירובין  קג ע"א

משנה. חותכין יבלת במקדש, אבל לא במדינה, ואם בכלי - כאן וכאן אסור.
גמרא. ורמינהו: הרכיבו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אין דוחין, רבי אליעזר אומר: דוחין!
רבי אלעזר ורבי יוסי (בן) +מסורת הש"ס: [בר']+ חנינא; חד אמר: הא והא בלחה, ולא קשיא; כאן - ביד, כאן - בכלי, וחד אמר: הא והא ביד, ולא קשיא; הא - בלחה, הא - ביבישה.

1.
הגמרא מקשה בין משנתנו – שבמקדש מותר לחתוך יבלת של בהמה כדי לאפשר את הקרבתה - למשנה [במסכת פסחים דף סה עמוד ב] שם משמע שחתיכת היבלת אסורה בשבת גם במקדש.

1.1
הקושיה היא מהרישא – דעת "תנא קמא".

2.
וראה ב"מתיבתא", הערה כא, שאי אפשר לומר שמשנתנו היא כדעת רבי אליעזר במשנה שם, בפסחים, כי לפי שיטת רבי אליעזר מותר להסיר את היבלת אפילו בכלי, ואילו במשנתנו נאמר במפורש שבכלי – שזו עבירה דאורייתא ולא רק מדרבנן – אסור.

2.1
כלומר, קושיית הגמרא היא ממשנתנו על הרישא של המשנה בפסחים. כנראה שכוונת הגמרא לומר שאין דעות נוספות על אלה שמוזכרות במשנה בפסחים, וממילא הדיעה במשנתנו מוקשית.

3.
וברש"י מסביר:
רש"י מסכת עירובין דף קג עמוד א:

וחתיכת יבלתו אין דוחין - קשיא סתמא אסתמא.

רש"י מדגיש שמשנתנו היא "סתמא"="סתם משנה", כנראה שברצונו לומר שמשנתנו צריכה להתאים להלכה שהרי הכלל הוא שהלכה כסתם משנה, ולכן הסתירה בין שתי המשניות יותר חזקה. אבל רש"י מוסיף נקודה חשובה, גם ל"תנא קמא" של המשנה במסכת פסחים הוא קורא "סתמא", וממילא קשה יותר כשיש סתירה בין "סתמא" ל"סתמא" [= בין "סתם משנה" אחת ל"סתם משנה" אחרת]

4.
ראה ב"ילקוט ביאורים", עמוד שכה, שמסביר שבדרך כלל הגמרא היתה צריכה להקשות בסגנון של: אם משנתנו היא כרבי אליעזר קשה... ואם כ"תנא קמא" גם קשה, ומכיון שלא כך היא ניסחה את השאלה אלא רק באופן של "ורמינהו" משמע שמקשה בין שתי "סתמא".

5.
אלא יש כאן שאלה יסודית: האם בכל מקרה ותמיד - לפי שיטת רש"י - ה"תנא קמא" במשנה מוגדר כ"סתמא"="סתם משנה". הגדרה זו איננה רק עניין של "שם", אלא יש לה משמעות הלכתית, כי הלכה כסתם משנה. ואף אם נאמר שבמקרה של "סתם משנה" כזה אין בהכרח שחל עליה הכלל של "הלכה כסתם משנה" אלא משמעותה היא, שכך "סתם" רבי יהודה הנשיא וזוהי דעתו ואף פסיקתו האישית, וממילא - לפי רש"י בסוגייתנו - הקושיה היא על "רבי" שסתם בשני מקומות באופן של סתירה. ולפי זה באמת כל "תנא קמא" במשניות בש"ס נחשב כ"סתם משנה" לענין זה שזו דעתו של רבי והקושיה תהיה רק אם יסתור ל"תנא קמא" אחר או ל"סתם משנה" אחר [אבל לא בהכרח לעניין זה שההלכה – הכלל שקבע רבי יוחנן – תהיה כסתם משנה].

6.
ואולי יש לומר: רק כשהתנא שמופיע בשמו הוא רבי אליעזר ["רבי אליעזר"] אז "תנא קמא" מוגדר כ"סתם משנה" בגלל היחס המיוחד של "רבי" לרבי אליעזר ורצה לשמור על כבודו!