מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
ואהבת את ה' אלקיך לרבות ת"ח
פסחים כב ע"ב
כדתניא שמעון העמסוני וכו' היה דורש כל אתים שבתורה כיון שהגיע לאת ה' א' תירא פירש וכו' עד שבא ר"ע ודרש לרבות ת"ח.
והנה יעוי' בתוס' הרא"ש בקידושין (נז.) בד"ה כיון וכו' שכ' בזה"ל, ואע"ג דואהבת את ה' אלקיך קדים לאת ה' אלקיך תירא [וא"כ אמאי פירש שמעון העמסוני רק כשהגיע לאת ה' אלקיך ולא לפני כן בואהבת וגו'], לענין אהבה הוה ניח"ל למידרש לרבויי אב ואם או ת"ח, אבל לא לענין יראה, עכ"ל יעו"ש. וכן יעוי' ב"קול אליהו" לאדונינו הגר"א ז"ל בחידושים לפ"ב דשבת (כג.) שכ' בפשיטות דנתרבה מואהבת "את" ה' וגו' לאהוב ת"ח, ע"ש. וכן יעוי' בחידושי החת"ס הכא שכ' דפשיטא דריבה מואהבת את ה' אלוקיך וגו' לאהוב ת"ח ורק מיראה פחד לרבות כן יעו"ש, וכן הובא בחי' לב"ק (מא:) ע"ש, והוא כש"כ התורא"ש והגר"א. וה"נ ס"ל למהרש"א הכא בח"א שכ' בזה"ל, כיון שהגיע לאת ה' וגו', ולעיל מיניה בההוא פרשתא כשהגיע לואהבת את ה' אלקיך וגו' לא פירש, דאיכא להשוות אהבת ת"ח למקום, אבל מורא המקום שהוא מפני יראת שכר ועונש אינו דומה להשוות לו ת"ח כיון שאין שכר ועונש של אדם ביד ת"ח וכו', בשם הגאון מהר"ש ז"ל מפראג, עכ"ל המהרש"א יעו"ש. והוא ממש כש"כ דס"ל כהתורא"ש ודעימיה. וכן יעוי' בח"א מהרש"א בפ"ב דשבת (כג:) דמדוייק דס"ל כנ"ל, עש"ה.
אמנם מאידך ס"ל למהרש"א איפכא. דיעוי' בספ"ח דיומא (פו.) בח"א ד"ה שיהא ש"ש מתאהב על ידך וכו' שכ' בזה"ל, נראה שדרשו כן מואהבת את ה' וגו', משום דהכא לא משמע ליה למדרש את ה' לרבות ת"ח כמו שדרשו באת ה' א' תירא בפ' שור שנגח וכו', משום דלגבי מורא אפשר דהשוה מורא רבו כמורא שמים כמפורש שם, משא"כ לגבי אהבה דאין להשוות אהבת רבו כאהבת שמים וע"כ דרשו בו ואהבת את ה' דאתי "את" לרבות שיהא מתאהב ע"י, עכ"ל יעו"ש. ולכאו' הוי איפכא ממש ממש"כ המהרש"א הכא דאכן נתרבה מואהבת את וגו' לאהוב ת"ח. ודוחק לומר דרק הביאו מהמהר"ש מפראג אך איהו לא ס"ל הכי, שכן סתם שם כוותיה, וא"כ צע"ג.
אולם נר' ליישב בס"ד, דביומא כתב רק דמאן דדריש ל"את" ה' א' תירא דריש מואהבת "את" וגו' שיהיה ש"ש מתאהב ע"י, והיינו ר' עקיבא דדריש לרבות יראת ת"ח מ"מ לא דריש לרבות אף אהבת ת"ח כ"א שיתאהב ע"י, ומאידך הכא כ' המהרש"א דמאן דפריש מלרבות לאת ה' א' תירא מ"מ ריבה מאהבת ה' אף אהבת ת"ח, והיינו ר"נ העמסוני או ר"ש העמסוני דפרש מלרבות יראת ת"ח מ"מ ריבה אהבת ת"ח, והיינו דס"ל לח"א דדוקא ר"נ העמסוני ריבה לאהבת ת"ח, שכן אם לא פרש כשהגיע לואהבת את וגו' ע"כ דריבה מזה לאהבת ת"ח, ומשא"כ ר"ע לא בהכרח דריבה לזה דאפשר דריבה רק לפחד מת"ח אך לא לאהוב אותו, וזהו דכ' ביומא דמאן דדריש ליראת ת"ח ומאן ניהו ר"ע לא דריש לאהבת ת"ח, והיינו דלא בהכרח דריבה אף לזה, וה"ט כש"כ שם דאין להשוות אהבת רבו כאהבת שמים, ומשא"כ הכא לא איירי הח"א בדעת ר"ע כ"א בדעת ר"נ העמסוני, ולדידיה ע"כ דריבה לאהבת ת"ח מדלא פריש בפסוק הקודם דואהבת וגו', והבן בס"ד.
אולם עדיין יל"ע מ"ט כ' הכא דע"כ דריבה רנ"ה לאהבת ת"ח, הא המ"ל כדכ' ביומא דריבה מזה שיהיה ש"ש מתאהב על ידך, וי"ל דכשלמד לגמ' הכא בי' דשפיר י"ל דאע"פ שפרש מלרבות ליראת ת"ח מ"מ לא פרש מלרבות אהבת ת"ח, וה"ט כדכ' שם דאיכא להשוות אהבת ת"ח למקום וכו', אולם כשלמד לסוגיא דיומא בי' דע"כ דר"ע לא ריבה לאהבת ת"ח כ"א ליראתו, והיינו טעמא מדכ' בגמ' שם דאמר אביי ואהבת את ה' אלקיך שיהיה ש"ש מתאהב על ידך וע"כ דנתרבה זה מ"את", וע"ז בי' דה"ט דלא ריבה באמת לאהבת ת"ח, מדס"ל דאין להשוות אהבת רבו וכו', ולכן בי' דהכי ס"ל לר"ע, וכוותיה ס"ל לאביי שם, ודלא כדס"ל לר"נ העמסוני. ומאידך ה"מ לפרש הכא דרנ"ה ריבה מואהבת "את" וגו' שיהיה ש"ש מתאהב על ידך, וכש"כ שם בדעת ר' עקיבא ואביי, ומ"מ לא פירש כן, דס"ל דאינו בהכרח דלא ריבה לאהבת ת"ח, שכן דוקא בדעת ר"ע ואביי נר' לומר דלא ריבו לזה כי אם ריבו מזה שיהיה ש"ש מתאהב ע"י כמשמעות הגמ' דריבו לזה, אולם בדעת רנ"ה ס"ל לח"א דאיה"נ די"ל דריבה ג"כ שיהיה ש"ש וכו', אך אינו מוכרח כלל די"ל דאיהו ס"ל דמרבינן לאהבת ת"ח, וא"כ הכל אתי שפיר. שכן אם היה כותב הכא דרנ"ה ריבה מואהבת שיהיה ש"ש וכו', היינו מקשים ע"ז לאידך גיסא דהניחא בדעת ר"ע ואביי צ"ל דריבו לזה כמשמעות הגמ' ביומא, אולם מהיכ"ת לומר דה"נ ס"ל לרנ"ה, דלדידיה י"ל דאכן דריש מזה לאהוב ת"ח מדלא אשכחן דריבה מזה שיהיה ש"ש וכו', וה"ט דדוקא יראת ת"ח אין להשוות ליראת ה' ומשא"כ אהבה אפשר להשוות, וא"כ א"ש המהרש"א,ודו"ק.
