מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אי איכא לכתחילה ודיעבד בדאורייתא
פסחים יא ע"א
בתוד"ה קוצרין כתבו בזה"ל, ואין לתמוה מי איכא מידי דמדאורייתא לכתחילה אסור ובדיעבד שרי, דאיכא מילי טובא דבעינן שישנה הכתוב עליו לעכב כגון קדשים עכ"ל, וכ"כ בתוס' רבינו פרץ יעו"ש.
אולם יעוי' בתוס' ברפ"ק דגיטין (ג:) בד"ה וכי שכ' דבדאורייתא ליכא לכתחילה ודיעבד יעו"ש, ולכאו' דלא כהתוס' הכא. אמנם יעוי' הכא בחידושי רבינו דוד שכתב בזה"ל ואע"ג דבאוריתא לא אשכחן כתחלה ודיעבד, גבי קרבנות איכא מילי טובא דלא הוה אלא למצוה, כדאמרינן בריש סנהדרין שלש למצוה ואחת לעכב וכן הרבה וכו' עכ"ל יעו"ש, וא"כ אפשר דאכן לא פליגי תוס' הכא והתם, דמש"כ תוס' הכא דאיכא מילי טובא וכו' היינו דוקא בקדשים דאשכחן בזה לכתחילה ובדיעבד אך גבי שאר דברים ס"ל דאכן ליכא בזה לכתחילה ובדיעבד, וכבתוס' בגיטין, ודו"ק. וכן עי' בתוס' במנחות (יח: ) בד"ה כי אין שכתב שיש לכתחילה ודיעבד בדאורייתא גבי בלילת המנחות יעו"ש, ולמש"כ רבינו דוד אפשר דדוקא בקרבנות אמרי' כן אך לא בשאר דוכתי, וכתוס' הכא. אך יל"ע למה אכן אמרי' לזה רק בקדשים.
והנה יש לתמוה דהא אשכחן בהרבה דוכתי דאיכא אף בדאורייתא לכתחילה ובדיעבד, וכבפ"ב דברכות (טו.) דכ' דילמא ר' יהודה היא ואמר גבי ק"ש נמי דיעבד אין לכתחילה לא, וכן אמרי' שם לא יברך אדם בהמ"ז בלבו ואם בירך יצא יעו"ש, וכן בשבת ספ"כ (קמא: ) ולא תצא אשה במנעל מרופט ולא תחלוץ בו [וברש"י כ' לכתחילה, דלאו נעל מעליא הוא], ואם חלצה חליצתה כשרה וכו' ע"ש, וכן עי' ביבמות (קג: ) אמר רבא הלכתא אחד סנדל המוסגר ואחד סנדל שמוחלט ואחד סנדל של עכו"ם לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשרה וכו', הרי דאשכחן בדאורייתא לכתחילה ודיעבד אף בשאר דברים, ועוד אשכחן כן.
ושמא בחליצה הוי בדיעבד רק מדרבנן שלא לחלוץ בזה, אך מה"ת אכן יכולה לחלוץ בזה לכתחילה, וכן משמע בשבת שם דכ' ברישא שלא תצא בנעל מרופט והוי רק מדרבנן שחששו רבנן שמתוך שיצחקו עליה תטלטלנו ברה"ר ותבוא לאיסור מה"ת, דה"נ הסיפא שלא תחלוץ בו הוי רק גזירה דרבנן. וה"נ אפשר בק"ש וברהמ"ז י"ל כן, דאכן מה"ת הוי לכתחילה לאומרו בליבו וכן כשלא השמיע לאוזנו ורק מדרבנן אמרו שלכתחילה יש להקפיד שישמיע לאוזנו וכו' דכיון דמצוות דאורייתא הוי לכתחילה יש להשמיעו לאוזנו וכו', אך מה"ת אכן הוי לכתחילה גם בכה"ג.
ונראה בזה, דהנה יעוי' בנדה (סו: ) בתוד"ה כל הראוי שכ' בזה"ל ואין לומר דלכתחילה לבעי דכיון דבדיעבד טהור לכתחילה נמי לא ותעלה לו טבילה, אבל בילה ומקרא ביכורים וחליצה מצות נינהו הלכך לכתחלה ליעבד עכ"ל ע"ש, [ואגב, מבואר דחליצה אינה רק "מתיר" אלא "מצוה", וכן משמע ברש"י בקידושין (יד.) בד"ה מנלן ע"ש, ועי' בתשובת הרשב"א ח"א [תשובה יח] שכ' שאין עיקרו מצוה, וע"ע ברש"ש בסנהדרין (יט: ) בזה, ואכמ"ל].
וא"כ מבואר בתוס' דדוקא במתיר אין לכתחילה ודיעבד שכן או שנטהר בזה או שלא נטהר אך במצות כמקרא ביכורים ועוד אכן שייך ביה לכתחילה ודיעבד, וה"נ נר' כוונת תוס' בגיטין שכ' שאין לכתחילה וכו' היינו דוקא בכגון גט דאיירי ביה דאו שמגורשת בזה או שאינה מגורשת, דהוי רק מתיר ודומיא דטבילה, אך במצות ודאי אשכחן ביה לכתחילה ודיעבד, דלא איירי תוס' אלא במתיר, וא"כ א"ש, וכן מש"כ תוס' ותור"פ הכא דאיכא מילי טובא וכו', אי"צ לומר דהיינו דוקא בקדשים, די"ל דאף בשאר דברים איכא מילי טובא דהוי רק בדיעבד. וכן למש"כ תוס' במנחות שם י"ל דה"ה כן בשאר דוכתי דהוי "מצוה".
אמנם מש"כ בחי' רבינו דוד דלא שייך לכתחילה וכו', נר' דוחק לומר דס"ל דהוי דוקא במתיר ולא במצוה, דהא איירי שם בקצירת העומר דהוי מצוה ולא מתיר וא"כ מהו שכ' דעכ"פ בקרבנות איכא מילי טובא וכו' הא אף בשאר דברים דהוי מצוה יש בו לכתחילה ודיעבד, וא"כ נר' דפליגי על תוס'. ושמא אף קצירת העומר הוי רק מכשיר שע"י הקצירה יוכל להקריב העומר דגם בכה"ג אמרי' שאין לכתחילה ודיעבד אך במצוה אכן לא אמרי' כן. אמנם לא נראה, דהא גם הקצירה עיקרה מצוה ואף דוחה שבת ולא הוי רק מכשיר להקרבה, ועי' בפ"ב דמכות (ח:) ובמנחות (עב.) בזה, ודו"ק.
ויעוי' בריטב"א בסוכה פ"ק (יא: ) שכ' בזה"ל בד"ה ואי רבנן מאי מצוה, פי' דליכא למימר דמצוה לאוגדו לכתחילה מן התורה, אלא דיעבד אם לא אגדו כשר, דהא כל בדאורייתא לא שאני לה בין לכתחלה בדיעבד, ופרקינן דהיינו מצוה מדרבנן משום זה קלי ואנוהו וכו' עכ"ל ע"ש, וחזינן דג"כ ס"ל כרבינו דוד שאף במצוה אמרי' לזה ודו"ק. אמנם צ"ע, דלכאו' סותר דבריו, דיעו"ש בריטב"א לקמן (יד.) בד"ה מסככין שכ' וז"ל ומדקתני ר"מ אוסר [לסכך בנסרים] הוה משמע שאוסר לכתחילה אבל בדיעבד כשרה, אבל א"א לומר כן דהא קתני בברייתא ר"מ פוסל וכו' עכ"ל יעו"ש, ומשמע דלולי דהיה כ' דר"מ "פוסל" המ"ל "דאוסר" היינו רק לכתחילה אך בדיעבד כשרה ואע"פ דהוי מצוה מדאורייתא, וצ"ע. אמנם בזה שמא י"ל, דהוי רק "מכשיר" שע"י האגד יהיה לולב יפה וכה"ג אכן ליכא לכתחילה ודיעבד, אלא העיקר שיהיה הלולב אגוד. אך נר' דוחק, דהא גם עצם האיגוד הוי מצוה בפנ"ע ד"הידור מצוה" ואעפ"כ כ' דאין בזה לכתחילה ודיעבד, וצ"ע במשנתו.
אמנם י"ל, וכדהעירני אחי החריף ר"ש נ"י דגבי הנסרים לולי שהיה כ' דר"מ פוסל שפיר אפ"ל דאוסרו לכתחילה, והיינו רק מדרבנן וכבגמ' שם דכ' שר"מ חושש לגזירת תקרה יעו"ש, ואכן מה"ת המ"ל שמותר לכתחילה לסכך בזה ורק מדרבנן אסרו מהאי טעמא, ואכן ס"ל לריטב"א שאין בזה לכתחילה ודיעבד, ולק"מ בס"ד.
