פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"

תיקון עירובין להלכה ולמעשה - ראיון עם הרב וינפלד

מסכת עירובין

בראשית ימי היישוב היהודי באירופה כאשר הסגירו את אבותינו בגטאות הסגורים, בניקל הותרה להם ההוצאה מרשות לרשות, שכן די היה בעירוב חצרות כדי להתירה את ההוצאה. וכן הנהיגו הראשונים לעשות מצה אחת בערב פסח בשביל כל הקהילה ולזכות מצה זו עבור כולם כדי שבמשך כל השנה הבאה יהיו כולם מותרים להכניס ולהוציא מרשות לרשות בחצרות ובמבואות.

עם התפתחות יישובי היהודים בערבות אוקראינה וגליציה, התחילו לבנו את בתיהם ברחבות ולא בצפיפות הידועה של הגטו. ממילא בטלו מהם דיני מבואות המשותפים, שכן כמעט כל בית ובית בעיירות הקטנות נעשה רשות מיוחדת לעצמו, ושוב לא הועילו עירובי חצרות ושיתופי מבואות. או אז התחילו בתיקון עירובין, להחשיב את כל העיר או העיירה שיהיה להם דין חצר ומבוי, שאז יועיל שיתוף מבואות לכל העיר יחד ויוכלו כולם להתיר בה את הטלטול ממקום למקום. תיקון זה כידוע ומפורסם בימינו, כרוך בעבודה מרובה ופיקוח רב. שכן צריך לתקן בכל רחוב שתהא בו צורת הפתח.

והשתדלות זו להתיר את הערים והעיירות בטלטול ובהוצאה מבית אחד לחבירו בשבת, התפשטה מאוד בתפוצות ישראל על ידי נושאי החסידות, כשבכל ערי החסידים השתדלו התושבים להקפיד בענין זה. וכמפורסם בשם הבעל שם טוב שאמר על עצמו כי בא לתקן בעולם שלושה דברים: זביחה, עירובין, מקוה – ראשי תיבות זעם. וזהו פירוש הפסוק (חבקוק ג, יב) "בזעם תצעד ארץ". שכן על ידי תיקון שלושת העניינים האלו תצעד ותתכונן הארץ. ואכן שלושה עניינים אלו התפשטו היום בכל העולם. ואין לך פינה יהודית בשום מקום שהוא שאינה נוהגת כפי שהדגיש הבעש"ט בעניינים אלו.

משם הגה"ק בעל דברי חיים מצאנז מוסרים, כי כמובא בגמרא (יבמות כא, א) הרי ששלמה המלך תיקן עירובין ונטילת ידים. והנה בעוד שבנטילת ידיים היה הגה"ק מצאנז מחמיר מאוד עד שהיו לו במצווה זו שלוש מאות חומרות (כגון שלא ליטול ידים ממים ששאב נוכרי, ועוד מאות חומרות של פרישות וטהרה באופן זה), הרי שכנגדה בתיקון עירובין היו לו שלוש מאות קוּלוֹת.

אף כאשר נטלו היהודים את מקל הנדודים ועברו לארצות שמעברו השני של האוקיינוס – הלא הן ארצות הברית, ביקשו ראשוני הרבנים החסידיים לתקן עירובים אף בערים הגדולות. כבר בשנת תרס"ו ביקש הרב משערפץ – הגאון רבי יהושע סגל לתקן עירוב לעיר ניו יורק כשהוא מעורר פולמוס גדול סביב ענין זה כשאף המהרש"ם מבערז'אן נטל חלק בפולמוס זה. בפועל למעשה לא הסכימו עימו רוב הרבנים מפני חששות רבים.

*

בימים אלו בהם כלל ישראל עוסק בלימוד הדף היומי בסוגיות הקשות של מסכת עירובין הנוגעות להלכה ולמעשה מדי שבת בשבתו, ביקשנו לשמוע מפי העוסקים במלאכת הקודש של תיקון עירובין כיצד מתקיימות הסוגיות שבגמרא - הלכה ולמעשה בענייני מחיצות העירוב, עמודי צורת הפתח והחוטים המתוחים שעליהם.

נועדנו איפוא לשיחה עם הרה"ג רבי נתן וינפלד שליט"א מרבני העיר רחובות שכיהן במשך שנים ארוכות כרב האחראי על העירוב בעירו, ושידיו רב לו בהקמת ותיקון עירובין בכל רחבי הארץ.

הרה"ג רבי נתן ברוחב לב ובשפה קולחת שח בפנינו סיפורים מרתקים מתוך השטח, כשבין השיטין החכמנו בכמה וכמה נידונים מהלכות חמורות אלו.

פרצה בקרן זווית

אחד מדיני עירוב הוא, שאם יש פרצה במחיצות העירוב, הרי שכל זמן שהפרצה הינה עד גודל עשר אמות, העירוב כשר. אמנם אם היא גדולה מעשר אמות, כי אז העירוב נפסל. ברם כאשר הפרצה היא בקרן זווית - היכן שמתחברים שני כתלים של העירוב כגון במפגש הכותל המזרחי והכותל מצד דרום וכדו' והפירצה היא בזווית החיבור של הכתלים, כי אז דינה של פרצה כזו שפוסלת בשלושה או בארבעה טפחים (משנה ברורה שסא, י).

בעת שהייתי אחראי על בדיקת העירוב ברחובות, אירע פעם שמצאנו בעת הבדיקה השבועית פרצה בקרן זווית. כיון שכן, הוריתי לתחזוקן האחראי על התיקונים, שיניח באותו מקום קרש, על מנת לסתום את הפרצה. וכן עשה, והוא הניח במקום קרש שגובהו 85 ס"מ.

סדר הדברים היה שהרה"ג רבי אברהם ישראל רובין שליט"א מרבני העיר רחובות, היה עובר עימי פעם בחצי שנה וסוקר את העירוב כולו. כאשר הגענו לאותה פרצה והרב רובין ראה את הקרש, תמה באוזני על גובהו. "אנו משתדלים" - אמר לי "לנהוג בכל מקום להחמיר לפי שיעור חזון איש, ולפי שהקרש שהונח כדי ליצור מחיצה עליו להיות בגובה של עשרה טפחים, ומדוע הנחת קרש הגבוה רק 85 ס"מ ושיש בו עשרה טפחים אך ורש לשיטת רבי חיים נאה?! (לשיטת חזון איש עשרה טפחים הם 98 ס"מ).

ואני השבתי לו שכיון שהפרצה הינה פחותה מ38 ס"מ, הרי שלפי החזון איש - הלא אין כאן כלל פירצה, לפי שאין בה ארבעה טפחים לפי שיעורו, ונמצא שממה נפשך העירוב כשר - אם כשיטת רבי חיים נאה שיש כאן פרצה - הרי יש כאן מחיצה, ואם כשיטת החזון איש שאין כאן מחיצה, הלא אף פרצה אין כאן.

ברם הרב רובין שליט"א לא הסכים עימי באומרו "הפעם תרשה להניח במקום כזה קרש הנמוך מעשרה טפחים, ובפעם אחרת יבואו להניח קרש כזה גם במקום שתהא פרצה פוסלת אף לשיטת החזון איש, ולפיכך אין לערוך חשבונות כאלו".

*

קבלת שבת על פני השדה

הסדר בבדיקת העירוב ברחובות היה, שביום חמישי היה התחזוקן עובר לבדוק את כל העירוב ומתקן את כל התיקונים הנדרשים וביום שישי היינו עוברים שוב על כל העירוב יחדיו ובודקים שכולו כשר. (דעת מרן גאב"ד טשעבין בתשובותיו (שו"ת 'דובב מישרים' ב, כח) שאפשר להסתמך על כשרות העירוב שנבדק ביום חמישי. אמנם החזון איש בהשגה שכתב על גיליון ה"דובב מישרים" (ונדפסה באיגרות החזון איש ג, קה) חלק וסבר שיש לבדוק את העירוב כולו ביום שישי. אנו נהגנו כדעת החזון איש לבדוק את כל העירוב ביום שישי, אך מכל מקום היינו דואגים שהתחזוקן יסייר בכל גבולות העירוב כבר ביום חמישי כדי שלא יצטברו תיקונים רבים מדאי ליום שישי).

שנה אחת בערב שבת חול המועד סוכות, אירע שכל התיקונים המתינו לנו ליום שישי לפי שלרגל החג התחזוקן לא עבד ביום חמישי. והנה גילינו תקלות רבות הדורשות תיקונים רבים והעבודה נמשכה שעות רבות. את התיקון האחרון סיימנו דקות בודדות לפני השקיעה והחנינו את הרכב במקום ומכאן ועד סוף העירוב כבר בדקנו רגלית ומצאנו שכולו כשר. היינו שלושה אנשים - שכן עימי היו גם התחזוקן ועוד בחור שהיה נלווה עימנו בקביעות בכל יום שישי על מנת לסייע בעבודת הקודש.

כאשר סיימנו את הבדיקה היה זה לאחר השקיעה ואנו בשדה בסמוך לכפר ביל"ו שמחוץ לעיר. עמדנו והתפללנו מנחה בשדה ואז פנינו לשוב הביתה ברגל. עודנו מתקרבים אל העיר ואותו בחור שח בפני את דאגתו שבשובו כעת הביתה בשעת חשיכה כאשר כל הציבור בבתי הכנסת והרחוב מלא נשים וטף והוא יכנס לביתו לבוש בבגדי חול וללא מגבעת לראשו, עלולים הכל לחשוב שהוא ירד מן הדרך. הסכמתי עימו אך אמרתי לו שלפי שגם אני נכנסתי לרכב בלא השטריימל כי אז אני אצעד עימו ואלווהו אותך עד הבית. "ומן הסתם אם יראו את שנינו הולכים יחדיו, כבר לא יחששו שמשהו אירע לך..."

בליל שבת קודש אחרי סעודת שבת, סיפרתי את שאירע לנו לאחד מתלמידי החכמים בעיר. והלא הגיב מיד, "הלא שבת זו היא יום ג' דסוכות - אושפיזא דיעקב אבינו ע"ה שעליו נאמר הפסוק "אם תשיבו משבת רגליך... והאכלתיך נחלת יעקב אביך" - שמירת השבת כשבתו של יעקב, היתה כנראה גם בזכותו.

*

הממהרים לבוא

בהמשך השיחה שח בפנינו הרה"ג רבי נתן, כי לימים קיבלו על עצמם אחראי מחלקת העירובין בעיר רחובות לסיים את כל תיקוני העירוב עוד לפני פלג המנחה משום מעשה שכך היה:

באחד מימי שישי פגעה מכונית בעמוד חשמל והפילתו. סמוך לאותו עמוד חשמל ניצב גם עמוד העירוב אשר גם הוא נפגע בתאונה. בסיור הקבוע שערכנו כדי לבדוק את כשרות העירוב גילינו את התקלה. במקום כבר ניצבו אנשי חברת החשמל שעמלו על הצבת עמוד חלופי, ולכששאלנו אותם אימתי יסיימו לתקן זאת והם השיבו שהתיקון יארך שעתיים. היה זה יום שישי של שעון קיץ והשעה היתה 4:00 אחר הצהריים כשהשבת עתידה להיכנס ב7:00 בערב. לפיכך סיכמתי עם התחזוקן שבשעה 6:00 - הזמן המשוער שבו אנשי חברת החשמל יסיימו את מלאכת התיקון, יצא לתקן את התקלה ויציב עמוד עירוב סמוך לעמוד החשמל החדש. ואכן מספר דקות לאחר השעה 6, יצאנו אל התקלה וסידרנו הכל כראוי. בדרכנו חזרה פגשנו במנין אנשים שכבר קיבלו שבת בפלג המנחה וכעת סיימו תפילת מעריב.

עודם מאחלים לי "א גוטען שבת" שהרי אצלם כבר שבת קודש, והנה מכה בי ההכרה שהרי יש בעיר עשרות אנשים שקיבלו על עצמם שבת וכעת כבר יצאו מבית הכנסת כשהם מטלטלים - עוד לפני שהעירוב תוקן. שכן אנו נהגנו במקרים של שעת הדחק לתקן את העירוב עד השקיעה ולמצער עד הדלקת נרות ולא לקחנו בחשבון את אותם מקדימים לקבל שבת.

ואכן ביום ראשון התאספנו עם רבני העיר וקבענו שמעתה והלאה העירוב יתוקן עד שעה ורבע זמניות לפני שבת שזהו פלג המנחה וכך לא ישוב על עצמו מקרה כזה שבו בשעה שהעירוב תוקן היו מי שכבר קיבלו על עצמם שבת ומהם שטלטלו בשבת שעה שהעירוב עוד לא תוקן לגמרי.

*

יונה מצאה בו מנוח

להלכה נקטינן שכאשר עושים צורת הפתח אין צריך שהחוטים יהיו על העמודים ודי בזה שיהיו מכוונים כנגד העמודים (כמבואר בשולחן ערוך שסב, יא). והיינו שאם יש עמוד גבוה עשרה טפחים ומעליו בגובה מתוח חוט, כי אז די בזה להחשיבו לצורת הפתח (ובטעם הדבר, יש מבארים (משנה ברורה שם, סב) שהיינו משום שאומרים 'גוד אסיק' מן העמודים ועד החוט והרי זה כאילו העמודים נוגעים ממש בחוט, ויש המבארים (שו"ת 'אבני נזר' אורח חיים סימן רצא ועוד אחרונים) שהיינו לפי שדין צורת הפתח אינו מחייב שהמשקוף יגע במזוזות הפתח ודי בזה שהוא מכוון כנגדם).

הלכה זו אקטואלית במיוחד כאשר רוצים להשתמש לצורת הפתח בחוטי חשמל המתוחים בגובה רב כאשר במקרים רבים אי אפשר להשתמש בעמוד החשמל עצמו לפי שהחוטים אינם מתוחים על העמוד אלא מצידו ולפיכך מציבים לחיים מתחת החוטים וכך הופכים חוטי החשמל לחוטי עירוב כשרים למהדרין.

ובמקרה כזה צריך זהירות יתירה שהלחי יהיה מכוון תחת החוט. וכיון שהחוטים גבוהים מאוד ולעיתים מעמוד חשמל אחד נמתחים שישה חוטים נדרשת מומחיות גדולה לכוון את החוט שיהיה בדיוק מעל העמוד. כמו כן רוב עמודי החשמל אינם מוצבים בקו ישר אלא בשיפוע לכמה כיוונים וכתוצאה מכך קשה לכוון את הלחי המונח על גבי קרקע שיהיה בדיוק תחת חוט החשמל. אחד מכלי העזר המשמשים מתקני עירובין הוא 'פלס שבת' - מכשיר שייצר הרב רוטשילד מקרית ספר, שבו שתי מראות על גבי פלס ועל ידו ניתן לכוון ולבדוק שאכן הלחי מוצבת בדיוק מתחת החוט.

ביום שישי אחד עמדנו תחת עמוד חשמל גבוה מאוד - כזו שנמתחו ממנו שישה חוטים ובהשתקפות של המראות התקשינו מאוד להכריע האם אכן החוט הנשקף אלינו הוא החוט הנמשך מהלחי הקודם שצריך להיות מכוון כנגד הלחי הזה, או שמא אנו רואים חוט אחר - ונמצא ששהלחי אינו עומד בדיוק תחתי החוט הנמשך מלחי קודם. עמדתי אז עם מומחה גדול להלכות עירובין ולא הצלחנו לדעת אם העירוב כשר או לא והנה תוך כדי שיחה נעמדה יונה על אחד החוטים. מיהרנו לבדוק והנה מתברר שבפלס השבת שלנו משתקף החוט שעליו עומדת היונה שנמשך מלחי קודם ומכוון בדיוק כנגד הלחי שבו עסקנו, וכעת ידענו בוודאות שהעירוב אכן נעשה כהלכה.

מעשה זה אירע בערב שבת פרשת בשלח - שירה. ואותו רב אמר לי, הלא המנהג בפרשת בשלח לתת אוכל לציפורים וטעם הדבר לפי שהם אכלו את המן שדתן ואבירם הותירו ופיזרו ברשות הרבים. והנה טעם הדבר שלא ירד מן בשבת הוא משום איסור הוצאה מרשות לרשות. ודתן ואבירם רצו לזלזל בזה והציפורים מנעו מהם. "שווי בנפשך" - סיים אותו רב באוזני "שוב עזרה לנו הציפור במניעת איסור הוצאה מרשות לרשות..."

*

שאלה 'הפוכה' בגשרים

דינן של מחיצות, שהן עולות עד לרקיע ולפיכך גם בבניינים גבוהים מאוד - הגבוהים בהרבה מעל מחיצות העירוב, ניתן לטלטל ולהוציא מן הבניין אל רשות הרבים (להשליך מן החלון וכיוצא בזה). ברם, ישנו נידון גדול באחרונים לגבי מחיצות עירוב שגשר עובר מעליהם, האם הגשר עוצר את מחיצות העירוב מלעלות ולפי זה יאסר לטלטל על גבי הגשר ובכל המקומות הפתוחים אליו, אם לאו. וההוראה בנידון זה להחמיר (כדברי המשנה ברורה שסג, קיח וכדברי החזון איש עירוב ריש סימן קח).

אמנם, כשבנו את העירוב בנתניה, התמודדו עם שאלה הפוכה ומעניינת. לצורך העירוב הניחו לחיים תחת עמודי חשמל שהוצבו על כביש החוף ושם יש עמודי חשמל גבוהים במיוחד שהגשרים עוברים תחתיהם! וכעת התעוררה השאלה האם הגשר עוצר את המחיצה מלרדת למטה, שכן הנידון אצל האחרונים כאמור היה מה יהא הדין כשהגשרים הם מעל המחיצות, לפי שבזמנם לא היו עמודים גבוהים כל כך.

דנו איפוא בעלי ההוראה בדורנו מה לעשות בנידון זה ודעתם נטתה שיש מקום להקל. אמנם, למעשה בכל מקום שבו הגשר עבר תחת חוטי החשמל הציבו צורת הפתח תחת הגשר, ועתה אף אם נפסק שהגשר מבטל את המחיצה שמעליו מלרדת למטה, הרי שבאותו מקום יש גם צורת הפתח הסמוכה לקרקע, המתירה את הטלטול.

*

עירוב בהכשר הבד"ץ
ישנה מחלוקת בין האחרונים על מקום שיש לו שער אך הוא פתוח - האם בשעה שנפתח נידון כצורת הפתח או לאו. החתם סופר (אורח חיים פח) ועוד מהאחרונים מבארים שכל מקום שיש בו שער נידון כצורת הפתח אף אם השער פתוח, אמנם החזון איש (עירובין ריש סימן עח) החמיר בנידון. והנה כשבנו את העירוב החדש בבאר יעקב, הרי שהוא הסתמך על גדר של דיר עיזים המצויה במקום - הקימו עמודים של צורת הפתח עד גדר הדיר, ואז כבמקומות רבים רצו להסתמך על גדר הדיר כמחיצה כשרה לעירוב. ברם לדיר היה שער רחב יותר מעשר אמות ולפי שבירורים העלו שבעל הדיר אינו אדם דתי, החילונו מסתפקים שמא השער שבגדר הדיר נפתח בשבת ושוב אי אפשר להסתמך על הגדר. היה עימנו אדם חכם, הלך ונכנס למחלבה הסמוכה לדיר ובירר למעשיהם. והנה התברר שמהחלב הנחלב מאותן עיזים מייצרים גבינות ויוגורט לשיווק והמחלבה כולה עומדת בהכשר של בד"ץ העדה החרדית. יצא אותו אדם אלינו באומרו הלא אם יש הכשר למחלבה הרי יש פיקוח שאין יוצא ואין בה ממנה ביום השבת, ומעתה הינכם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהשער אינו נפתח ביום השבת וניתן להסתמך על הגדר כמחיצה טובה לכל הדעות.

*

"בורא עצי בשמים"

יש הלכה (שולחן ערוך שנח, ט) שאסור שיהו בתוך העירוב שטחים חקלאיים - שטחים שיש בהם זרעים ושאינם עומדים לדיור, לפי שנמנעים מללכת בהם. (המדובר הוא בשטח שהוא בגודל בית סאתיים שהוא לערך דונם. יצוין שדעת המשנה ברורה ('ביאור הלכה' שם) שבעיר גדולה המוקפת מחיצות אפשר להקל בשעת הדחק, אמנם החזון איש (עירובין סימן פח) החמיר אפילו בשעת הדחק ששטחים כאלו פוסלים את העירוב. בירושלים נהגו בזמן כהונת האדר"ת להקל בזרעים וכתב הגאון רבי בן ציון יאדלר שהיה אחראי על העירוב בירושלים, שלאחר פטירת האדר"ת ציוה רבה של העיר הגר"ש סלנט שלא להקל בזה והורה להקיף את הזרעים במחיצות המפרידות אותם משאר העיר). אמנם אם באותם שטחים יש אילנות הרי שאותם שטחים אינם פוסלים את העירוב לפי שאפשר ללכת בין האילנות ולהסתופף בצילם. והנה בתשובות "דברי חיים" (אורח חיים ב, כח) דן מה יהא הדין באילנות שלא נוח ללכת ביניהם ולא נוח להסתופף בצילם - האם גם במקרה כזה דינם כשאר אילנות המכשירים בית סאתיים כזה, או שמא דינם כזרעים הפוסלים את בית הסאתיים מלהיכלל בתוך העירוב. ופסק הדברי חיים שאין מחלקים בין האילנות ובכל מקרה אפשר לכלול בית סאתיים שגדלים בו אילנות בתוך שטחי העירוב ואינם פוסלים את העירוב.

והנה כשבנו את העירוב של כפר חב"ד, היו בתוך העירוב שלושה שטחים שגידלו בהם הדסים ולא ידענו כיצד לנהוג בהם. שכן מחד גיסא ההדסים נחשבים כאילנות שהרי מברכים עליהם "בורא עצי בשמים". אך שמא כל דבריו של הדברי חיים נאמרו רק במקום שיש אילנות גבוהים שבצל חלק מהם אפשר להסתופף ובצל חלקם אי אפשר להסתופף ובאופן זה פסק שאין מחלקים באילנות, אבל לא במקרה של שיחים נמוכים כשיחי ההדסים.

ולפיכך, בהיעדר הכרעה בנו את קו העירוב באופן כזה שכל שטחי שדות ההדסים יהיו מחוץ לעירוב.

*

מחיצות בלתי נראות

במהלך השיחה מספר לנו הרה"ג רבי נתן סיפור שאירע בשנים קדמוניות:

מרן החזון איש כתב את חיבורו הראשון על מסכת בבא קמא בשנת תר"ע ואת חיבורו השני על מסכת עירובין בשנה שלאחר מכן - שנת תרע"א. וכידוע שעסק רבות בענייני עירובין. לימים פרצה מלחמת העולם הראשונה והיה עליו להימלט ממדינה למדינה ולחצות את הגבול ביניהן ובדרך נס לא ראוהו ולא עצרוהו.

בצידו השני של הגבול פגש את גיסו מרן הסטייפלר. והוא שאלו הכיצד הצליח לעבור את הגבול, והחזון איש סיפר לו שהיכן שעבר לא ראוהו ולא הבחינו בו. אמר הסטייפלר שזהו בזכות העסק בהלכות עירובין בהם התייגע החזון כה הרבה. וביאר את דבריו שהרי הלכות עירובין עוסקים כל העת במחיצות שלמעשה אינן נראות כמחיצות אך להלכה נחשבות כמחיצות. כך הם לבוד, גוד אסיק, צורת הפתח ועוד וכדברי הגמרא שמחיצות הינן הלכה למשה מסיני.

"ובכן" - הפטיר הסטייפלר, "כפי שבכח התורה להחשיב מחיצות שאינן נראות מחיצות למחיצות, כן יכול כח התורה לעשות את המחיצות שיהו כאינן מחיצות, כדי שתוכל לעבור בלי שאף אדם יראה אותך".

*

כשענפי שביעית פוגעים בחוטי העירוב...

במקרה שיש עצים שענפיהם פוגעים ומסיטים את חוטי העירוב, לדעת רוב הפוסקים פוסלים את העירוב. ולכן חלק מעבודת הקודש של מפקחי העירובין היא לגזום ענפים שכאלו. בעיר רחובות היה מטע של זית שענפיהם פגעו בחוטי העירוב. אירע בהזדמנות אחת שהיה צורך לגזום את הענפים, ברם היתה זו שנת השמיטה ועל פי ההלכה אסור לגזום ענפים שעליהם פירות שביעית לאחר שהגיעו לשלישי גידולם כדי שלא לגרום הפסד לפירות שביעית. והנה באותו מקום, להשאיר את הענפים - היה בלתי אפשרי לפי שהם פגעו והסיטו את חוטי העירוב. אך גם לגזום את אותם ענפים לא היה שייך לפי שהזיתים שצמחו עליהם כבר הגיעו לשליש גידול. ולכן מחוסר ברירה היו צריכים להקים במקום קו עירוב חדש כזה שהחוטי לא יפגעו מענפי הזית.

*

עמודים בגובה הגשר הגבוה ביותר בארץ

לפני מספר שנים התעורר הצורך להקים עירוב חדש באחד הישובים בנגב. ולפי שמדובר היה בישוב מטופח מאוד, הרי שמהנדס העיר התלווה לסיור שערכנו עם רב הישוב ותנאי התנה עימנו שכל הצבת עמוד מצריכה אישור שלו. לאחר שסיימנו את כל תוכנית העירוב, הודיע המהנדס שהוא דורש שכל העמודים יהיו בגובה של עשרה מטרים כדי שהחוטים לא יפריעו לתנועת משאיות וכלי רכב גבוהים וכדו'. ברם, עמוד עירוב סטנדרטי הוא בגובה של שישה מטרים, ועמוד בגובה אותו דרש המהנדס היה כרוך בעלות כספית אדירה. לפיכך אמרתי לאותו מהנדס שיש לשנות את הנוסחה ולהציב דרישה שעמודי העירוב יהיה בגובה של הגשר הגבוה ביותר בארץ (התלוי מעל כביש). ידעתי שהגשר הגבוה ביותר בארץ הינו בגובה של 6.20 מטר מעל פני הכביש. אלא שאותו מהנדס לא ידע זאת ולפיכך הסכים עימי לתנאי זה.

לאחר מכן כשהבין את כוונתי, הסכים עימי באומרו שאם חוקי משרד התחבורה ומע"צ מסתפקים בגשר הגבוה שישה מטרים, אף הוא לא יהא מחמיר יותר מהם בחוטי העירוב.

*

מחיצה שבין המסילות

כשהקימו את העירוב בבאר יעקב, החלה הקמתו בסמוך לגדר תחנת הרכבת שבישוב, ומשם נמתח העירוב על פי כל הישוב, עד שהגיע אל צידה השני של גדר תחנת הרכבת. ורק היא הפסיקה בינתיים. מדדנו את רוחבה והנה הוא י"ט אמות, וההלכה קובעת שפרצה שהיא יותר מעשר אמות פוסלת את העירוב. ביקשנו איפוא למתוח חוט של צורת הפתח מעל תחנת הרכבת, אבל שעה שמנהל התחנה הבחין בכוונתנו יצא וביקש למנוע זאת מאיתנו עד לקבלת אישור ממחלקת הביטחון של רכבת ישראל. דא עקא שהפגישה עם מחלקת הביטחון נקבעה לשבוע הבאה, ובינתיים מה יהיה על תושבי הישוב בשבת זו?

והנה הבחנו שמחלקת הביטחון הניחה מחיצה בין שתי מסילות הרכבת, כדי למנוע מאנשים לחצות את תחנת הרכבת מצד לצד ולהסתכן. כאן המקום להוסיף שלהלכה נפסק שאם יש פרצה של י"ט אמות, הרי שעמוד העומד באמצעה - אינו מצמצם את הפרצה לפי ש"אתא אווירא דהאי גיסא ומבטיל לה ואתי אווירא דמהאי גיסא ומבטל לה" ואין העמוד מתיר את הפרצה. (וכלומר כל מחיצה עומדת שיש פרצות משני צידיה וכל פירצה בפני עצמה גדולה מהעומד, הרי שתי הפרצות יחדיו מבטלות את העומד). אמנם אם יש מחיצה הנכנסת ארבע אמות לתוך השטח המוקף בעירוב - הרי זו כשרה ונחשבת כל פירצה בפני עצמה והרי היא פחות מעשר אמות (כמבואר במשנה ברורה שסג, לד). ניגשנו ומדדנו את השטח שבין עמוד זה של העירוב ועד המחיצה שבין המסילות ומהמחיצה ועד העמוד שבצד השני, ומכל צד לא היו יותר מעשר אמות, ולפי שאותה מחיצה נכנסה ארבע אמות ויותר מכך לתוך שטח העירוב, שוב אפשר היה להסתמך עליה ולהכשיר את הפרצה שבתחנת הרכבת אף בלא צורת הפתח.

*

בעירוב יש להקפיד שהכל יהא בדרך של לכתחילה

לאורך כל השיחה אנו למדים שהעוסקים בעירובין משתדלים שהמחיצות הנעשות על ידם יהיו כשרות לכל הדעות. ואכן הרה"ג רבי נתן מספר לנו שכך היא ההוראה מאת גדולי הדור שליט"א. ומעיד בפנינו שפעם בשמחה משפחתית של אחד מהרבנים העוסקים בתיקון עירובין, נאספו רבנים רבים העוסקים במלאכה זו. והנה הגיע אל השמחה מרן פוסק הדור הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר שליט"א. הרבנים שנאספו בשמחה מיהרו איפוא לנצל את ההזדמנות ולהציג בפני מרן הגר"ש שאלות שהצטברו אצלם. בתוך הדברים אמר להם מרן הגר"ש: "דעו לכם שעושים עירוב עושים אותו בשביל ציבור גדול וכל דבר שעושים בשביל ציבור גדול צריך שיהא בדרך של לכתחילה. לפי שכל הקולות קיימות רק כשהשאלה היא עבור יחיד במקום צורך ודחק, אבל כשהדבר הוא לציבור יש להימנע מלהשתמש בקולות ולעשות הכל בדרך של לכתחילה".

*

עירוב למחנה צבא

לא תמיד העירוב מוקם סביבות העיר ולעיתים הוא מוקם במקום שאינו ישוב קבוע ואף דיניו משתנים בהתאם וכפי שמדגים לנו הרה"ג רבי נתן בסיפור הבא:

לפני מספר חודשים הקימו מחנה צבאי ארעי סמוך לאחת הערים הגדולות בארץ. ביום שישי צלצל אלי רב הבסיס וסיפר לי שבמחנה ישנם שלושים חיילים ועשרה מתוכם שומרי תורה ומצוות ואלו ביקשו ממנו שיקים עבורם עירוב על מנת שיוכלו לטלטל בתוך תחומי המחנה בשבת. כיון שהזמן היה קצר וסמוך לשבת, ביקש ממני שאסייע על ידו.

נקדים ונאמר שההלכה קובעת שכשמקימים עירוב בשטח מיושב שיש בו בתים קבועים, אפשר לעשות את העירוב כולו על ידי צורת הפתח. אמנם אם מקימים עירוב בשטח שאינו מיושב, כי אז צריך שיהו לפחות שתי מחיצות ממנו מחיצות של ממש ואת שאר המחיצות ניתן לעשות על ידי צורת הפתח (כמבואר בשולחן ערוך שסב, י. ודעת הרמב"ם שהובאה שם שאפילו במקום ישוב צריך שתי מחיצות גמורות ויש מחמירים לחוש לדבריו). לגבי מחנה צבאי נחלקות הדעות בפוסקים אם הוא נחשב כמקום קבע שאפשר להקיף את כולו בצורת הפתח - אם לאו. ואשר על כן ביקשנו להקים במקום שתי מחיצות של ממש ולא להקיף את כולו על ידי צורת הפתח.

בדקנו את המחנה וגילינו כי בצידו האחד הוצבו קונטיינרים ומכולות ישנות והם שימשו כמחיצה אחת, ובצד השני הוצבו אוהלים צבאיים ששימשו כמחיצה השניה לפי שהם היו רחבים יותר מארבע אמות ובין אוהל לאוהל לא היתה פרצה שיש בה יותר מעשר אמות. כעת היה עלינו להקים עוד שתי מחיצות של צורת הפתח בשתי הרוחות האחרות, וכל יושבי המחנה - ובכללם החיילים שאינם שומרי תורה ומצוות באו לעזור על ידינו בהקמת העירוב

*

עירוב אם אין עירוב

אמנם מוסיף ומספר לנו רבי נתן מתוך מעיין העובדות הקולחות מפיו, לא תמיד ראוי לעסוק בתיקון עירובין וכך היה מעשה באחד הימים כאשר טלפן אלי אדם המשמש כמדריך בתנועת נוער. בשיחתנו סיפר לי שהם יוצאים לשבת מחנה ביער בן שמן וביקשו ממני שאבוא להקים להם עירוב סביב למחנה. הסברתי לו שבכזה מקום שהוא אינו מיושב בדרך קבע דיני העירוב חמורים יותר לפי שכאמור יש לדאוג שתהיינה שתי מחיצות של ממש. ברם בתוך הדברים, התעורר בליבי החשש שלא יקפידו במקום על גדרי הצניעות. לפיכך אמרתי לו שאסכים להקים להם עירוב רק אם יבטיח לי שבשבת לא יהיה 'עירוב', והוא שהבין את דברי לאשורם - לא חזר אלי יותר...