גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתס"ג, מדור "עלי הדף"
מסכת עירובין
דף סה ע"א

בענין "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין"

אמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה, יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שחרב ביהמ"ק ועד עכשיו, שנאמר (ישעי' נא, כא) "לָכֵן שִׁמְעִי נָא זֹאת עֲנִיָּה וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן". מיתיבי, שיכור - מקחו מקח וממכרו ממכר, עבר עבירה שיש בה מיתה - ממיתין אותו, מלקות - מלקין אותו, כללו של דבר הרי הוא כפיקח לכל דבריו, אלא שפטור מן התפלה, מאי יכולני לפטור דקאמר נמי מדין תפלה (סה ע"א).

בספר סמיכת חכמים (בהקדמה) מביא קושיא בשם זקנו הגה"ק ר' נפתלי כ"ץ מלובלין זצ"ל, דלכאורה יפלא מאוד, שבתחילה סתם דבריו, ואמר "יכול אני לפטור כל העולם מן הדין", דמשמע מכל דין של מעלה, אף על כל המצוות שבתורה, ואח"כ אמר: כי קאמר - מדין תפלה", והיינו, שלא היתה כוונתו לפטור את העולם רק מדין תפלה, "והוא כרחוק מזרח ממערב מהסברא ראשונה, שמשמעותו כל התורה", ולמה אם כן סתם דבר ואמר סתמא 'מן הדין', כשלא היתה כוונתו רק על 'דין תפלה', ונתן "מקום לטעות מי שאינו יודע ברייתא זו דשיכור מקחו מקח" וכו' (וע"ע מה שנתקשה שם).

ומיישב בהקדם הגמרא דלעיל (מא:): "תנו רבנן, שלושה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו, אלו הן עובדי כוכבים ורוח רעה ודקדוקי עניות. למאי נפקא מינה, למיבעי רחמי עלייה", כלומר, שחובה על האדם להתפלל טרם בא יבא כל אלה, שלא יבוא לידי דקדוקי עניות, כדי שלא יעבירוהו על דעת קונו, ונמצא שאם לא התפלל על כך, איהו דאפסיד אנפשיה, ועל כך יש לדונו שלא התפלל מקודם שלא יבא לידי כן, ואילו אחרי שכבר בא לידי דקדוקי עניות לא ניתן לדונו כלל על מעשיו, שהרי הוא כאנוס על כך.

וממשיך לבאר: "והנה בפסוק זה ד'שמעי זאת עניה', כינה הנביא את ישראל בשני תוארים שאינם יפים, היינו שקראן 'עניה' וגם 'שכורים', כדכתיב 'שכורת ולא מיין', ואם יש להם שני תוארים מגונים אלו, אז בודאי הם פטורין מדין של מעלה מכל וכל, כי מכל המצוות הם פטורין, כי הם אנוסים מצד העניות שמעביר אותם על דעת קונם; ואם נאמר שנקראו פושעים על שאינם מתפללין, על זאת הלא המה נחשבים לשיכורים והשיכור אסור להתפלל, וא"כ כשהן פטורין מלהתפלל שוב אינם נקראים פושעים, על שאינם מתפללין על דקדוקי העניות, כי אין בהם דין תפלה מצד השכרות, ואז הם פטורים מכל הדינים והעונשים מטעם העניות המעביר אותם מדעת קונם".

וזאת היתה כוונתו באמרו: "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין", דהיינו, "מכל הדין והעונש של מעלה. ומייתי ראיה מהקרא ד'שמעי זאת עניה ושכורת ולא מיין', ולכן הביא כל הקרא לראיה, דרישא דקרא שנקראת 'עניה', הוא לפטור מכל הדינין מטעם העניות, וסיפא דקרא 'לפטור מדין תפלה' - על שלא בעו רחמי עלייהו", ומה שסתם דבריו ולא פירשם, "כי הם מפורשין ועומדין כשהביא כל המקרא, לסמך על הברייתא ההיא ד'עניות מעברת את האדם על דעתו ועל דעת קונו'. והמקשה דמקשה 'מיתיבי' לא הבין דברי ר"י, כי לא ידע מהברייתא ההיא ד'עניות מעביר את האדם' כו', רק ראיית ר"י היא מדנקראין 'שיכורים'. והא דהביא רישא דקרא 'שמעי זאת עניה' הוא אגב סיפא, שלא רצה להתחיל הקרא באמצע, ועל זה מקשה אם הטעם לפטור הוא משום שכרות, הא אמרינן 'שיכור מקחו מקח כו' וחייב בכל המצוות'... ועל זה מתרץ: 'כי קאמר נמי מדין תפלה קאמר', פירוש, לא כשם שאתה סבור שעיקר הפטור הוא מטעם השכרות, אלא כוונתו לפטרן מכל הדינים שבעולם - מטעם העניות, והא דמביא סיפא דקרא 'שכורת ולא מיין', כדי לפטרן נמי מדין התפלה - מטעם השכרות, דזה הוא הגורם לפטרן מכל הדינים מטעם עניות, דאי לא היו פטורין מדין תפלה מטעם השכרות, לא היו פטורין ג"כ מטעם העניות, דהוי ליה 'למיבעי רחמי עלייהו', ופושעים נקראו שלא התפללו, משא"כ עתה שפטורין נמי מדין תפלה, אם כן אין שייך לומר הנפקא מינה 'למיבעי רחמי עלייהו', ואז אינן נקראין פושעים מטעם התפלה, ושפיר הם פטורין מכל הדינין מטעם העניות כדאמרינן. ודו"ק ודפח"ח ושפתים ישק" (ועי' מה שדן החיד"א ז"ל בדבריו, בחיבורו: 'גאולת עולם' על הגש"פ ד"ה ונצעק).

ביאור נוסף במאמר זה כתב ה'עיון יעקב', וכן הרחיד"א ('פה אחד' על הגש"פ ד"ה ונצעק), על פי אמרם ז"ל (ב"ב טז.): "בקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין, אמר לפניו, רבש"ע, בראת שור פרסותיו סדוקות, בראת חמור פרסותיו קלוטות, בראת גן עדן בראת גיהנם, בראת צדיקים בראת רשעים, מי מעכב על ידך (וברש"י: "בראת שור בפרסות סדוקות וכו' - את זה טהרת ואת זה טמאת, הכל בא על ידך אתה בראת בו סימני הטומאה. בראת צדיקים - ע"י יצר טוב. בראת רשעים - על ידי יצה"ר, לפיכך אין ניצול מידך כי מי יעכב אנוסין הן החוטאין"), ומאי אהדרו ליה חבריה דאיוב... ברא הקב"ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין" (וברש"י: "ברא לו תורה - הן תבלין שהיא מבטלת את הרהורי עבירה, כדאמר בעלמא [קדושין ל:] 'אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד אם אבן הוא נימוח' כו', הלכך לאו אנוסין נינהו, שהרי יכולין להציל עצמן").

וממשיך הרחיד"א: "אבל עדיין צריכין למודעי, דהיצה"ר מסיתו היסת כפול, שלא יעסוק בתורה ואינו מניחו ללמוד, וכמו שאנו רואים בעינינו, כי רבו אינשי דאינם עוסקים בתורה, ושולט בהם היצה"ר שלא ילמדו. והתקון לזה, להתפלל שיוכל ללמוד בתורה, וכמו שהתפלל עתניאל בן קנז 'שלא ישגבני יצר הרע מלשנות', כמו שאיתא בתמורה (טז.), וכבר תקון רבנן ברכות 'והערב נא את דברי תורתך וכו' ונהיה אנחנו וצאצאינו' וכו', והשתא דהשכור פטור להתפלל בכונה, אם כן אינו לומד, והוא אנוס מן היצר הרע, ופטור מן כל דין, וזהו שאמר: 'יכול לפטור מדין תפלה', ואם כן היצר הרע שולט בו, והוא אנוס ופטור מכל דין".