הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"תיובתא" על תנא?

עירובין  עב ע"ב

למאן דאמר במחיצות המגיעות לתקרה מחלוקת - תיובתא! ולמאן דאמר במחיצות שאין מגיעות לתקרה מחלוקת - סייעתא. להך לישנא דאמר רב נחמן מחלוקת במסיפס - תיובתא! להך לישנא דאמר רב נחמן אף במסיפס מחלוקת - לימא תהוי תיובתא? אמר לך רב נחמן: פליגי במחיצה, והוא הדין במסיפס. והאי דקא מיפלגי במחיצה - להודיעך כחן דבית הלל. - וליפלגי במסיפס להודיעך כחן דבית שמאי! - כח דהיתרא עדיף.

1.
הגמרא מקשה "תיובתא" מהברייתא על דעת רבי חייא ורבי שמעון ברבי, שלפי כמה שיטות היו מן התנאים!

1.1
אמנם משמע כאורה מסוגייתנו שהם לא נחשבים כתנאים.

2.
או שניתן לומר, שרבי יהודה הסבר [התנא שמוזכר בברייתא] היה מן התנאים הראשונים וקושיה מתנא "ראשון" לתנא "אחרון" נחשב כ"תיובתא"! ["מתיבתא", הערה ד]

3.
וראה דיון ב"ילקוט ביאורים", עמוד קסה ובהערה א:

4.
"הערוך" סובר שרבי שמעון ברבי היה מן התנאים.

5.
ספר הכריתות סובר ששניהם לא היו מן התנאים שהרי לא הוזכרו במשניות או בברייתות אלא שהם חיו בזמן התנאים ורק "נחשבו" כתנאים.

5.1
אמנם מצינו [במסכת בבא מציעא דף ה עמוד א] שרבי חייא תנא הוא ופליג [כמו שנאמר לגבי "רב"], כי נחשב כתנא והוא רשאי לחלוק על תנא.

6.
ב"הלכות קטנות" כתב שאחרי חתימת המשנה נשארו רבי ובניו ורבי חייא ובניו, והם היו בתחילת האמוראים, ודברי רבי שמעון ברבי ורבן גמליאל בנו של "רבי" כן הוזכרו במשניות מפני שראו הגדולים [האמוראים] את דבריהם וקבעום במשנה כמו שדברי ריב"ל מוזכרים במשנה [סוף מסכת עוקצין] אע"פ שהיה אמורא.

7.
בכל אופן, כאשר החכמים שמוזכרים לעיל חלוקים על תנאים ממש אין הלכה כמותם [ולכן בדרך כלל אין הלכה כרב גם באותן סוגיות שנאמר בהן שרב תנא הוא ופליג.

8.
ונראה לומר: אותם חכמים נחשבו כתנאים כשהיו בימי "רבי" וישבו בבית דינו [כצעירים], ואחר כך – אחרי סיום עריכת המשנה בידי רבי נחשבו כאמוראים, וממילא יוצא שדבריהם בסוגייתנו נאמרו בהיותם אמוראים, ולכן ניתן להקשות עליהם מתנא אחר וב"תיובתא"!