סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 825
 

"רבי מכבד עשירים ר' עקיבא מכבד עשירים"

עירובין פו ע"א

אומר רע"א בגליון הש"ס "בלקוטי מהרי"ל ששמע ממהר"ם סג"ל: די"ל, מתוך שרבי עצמו עשיר מופלג, לכך הרגיל עצמו לכבד עשירים כדי להתלמד לעם שיכבדו ג"כ אותו בשביל עשרו ולא בשביל תורתו, שלא רצה להשתמש בכתרה של תורה ליטול עטרה להתגדל בה" עכ"ל. הסבר נפלא אחר על דרכו של רבי בכבוד עשירים מצוי בספר "פרי צדיק" לרבי צדוק הכהן מלובלין, הסברו מתבסס על 3 גמרות. א. במסכת ברכות נז: מסופר: כאשר רבקה הולכת לדרוש בבית מדרשו של שם ועבר, אמרה: למה זה אנכי. אומר לה הקב"ה: "שני גוים בבטנך אל תקרי גוים אלא גיים. ואמר רב יהודה אמר רב: אלו אנטונינוס ורבי שלא פסק משולחנם לא צנון ולא חזרת ולא קישואין, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. ב. במס' כתובות כד. בשעת פטירתו של רבי מן העולם זקף 10 אצבעותיו כלפי מעלה ואמר: רבש"ע גלוי וידוע לפניך שיגעתי ב- 10 אצבעות ולא נהניתי אפי' באצבע קטנה. ג. משנה במס' סוטה מט. "משמת רבי בטלה ענווה".

אומר רבי צדוק הכהן: ידוע שבני אדם יכולים להתנסות בשני נסיונות. נסיון העוני ונסיון העושר, קשה לעבוד את הבורא במצב של עוני, אבל גם קשה לעבוד את הבורא במצב של עושר, העשירות והעניות שניהם מעבירים את האדם על דעתו ועל דעת קונו, איזה נסיון קשה יותר, הכריעה כבר התורה באמרה (בפר' האזינו) "וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית", ואילו על העוני נאמר: "יאה עניות ליהודהי".

ידועה אימרתו החריפה של רבי ישראל סלנטר ז"ל על הפסוק: "אשרי שא-ל יעקב בעזרו שברו על ה' אלקיו". אומר ר' ישראל: מאושר הוא האדם שגם כאשר הוא במצב שקל יעקב בעזרו, זאת אומרת: גם כשהוא מצליח בחיים בכל זאת שברו על ה' אלוקיו, הוא בוטח בהקב"ה, ולא בוטח בכוחו ובעוצם ידו, משום שבדרך כלל כאשר הבן אדם מצליח, הוא זוקף זאת לזכותו והוא מאבד את מדת הביטחון בהקב"ה, עכ"פ נסיון העושר קשה יותר מנסיון העוני. רבי הקדוש עמד בנסיון העושר, כפי שהגמ' בכתובות מספרת: שבשעת פטירתו אמר: שלא נהנה מן העוה"ז אפי' באצבע קטנה, ובברכות מסופר: על שלא פסק משולחנו קישויים וצנונות שהם מאכלים פשוטים וזולים, והיות והגמ' בסוטה כותבת: מִשֶמֵת רבי בטלה הענווה, אנו יודעים שרבי היה מופלג במדת הענווה, הענו האמיתי מרגיש במוסקל ראשון שכל אדם עדיף עליו, ורבי כאשר ראה לפניו אדם עשיר, היה משוכנע שכשם שהוא רבי עמד בגבורה בנסיון העושר, כך גם העשיר העומד בפניו עומד בנסיון העושר שהוא קשה יותר מנסיון העוני, וככל שהאדם עשיר יותר עומד הוא בנסיון כבד יותר, וזוהי הסיבה שרבי הקפיד לכבד עשירים יותר מאשר עניים, משום שהוא יצא מנקודת הנחה שכל אחד מהעשירים אותו הוא מכבד עומד בנסיון יום יומי של נסיון העושר בגבורה, וכובש את יצרו, ולכן יש בהחלט לכבדו.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)