גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתנ"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת עירובין
דף מג ע"א

קפיצת הדרך על ידי נס בשבת - האם יש בה משום איסור תחומין?

בעי רב חנניא, יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מעשרה וכו', כי תיבעי לך בעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה, אי נמי דקאזיל בקפיצה וכו' (מג ע"א). ופירש"י: "בקפיצה - בשֵׁם, מי הוי הילוך אי לא". ספקת הגמרא הוא, כשהולך אדם יותר מתחום שבת בקפיצה על ידי שם למעלה מעשרה, אם עבר על איסור תחומין, כי יתכן שאין תחומין למעלה מעשרה. ומשמע, שלמטה מעשרה ודאי עובר גם כשזה על ידי שם.

והנה, הפוסקים דנים בענין מלאכה הנעשית בשבת בפעולה שלא כדרך הטבע, אם יש בה משום איסור מלאכה בשבת. ובשו"ת 'חתם סופר' (ח"ו ליקוטים סי' כט) הביא בשם השל"ה הק' ליישב קושית הרא"ש (פסחים פ"י סי' יג), לדעת האומרים שבשבת נפטר משה רבינו, ממה שאמרו במדרש (דב"ר ט, ט) שבו ביום כתב י"ג ספרי תורה, והיאך היה רשאי לכתוב בשבת, ותירץ השל"ה, שכתיבת הספרים היתה על ידי שם והשבעת קולמוס. (1) והחת"ס כתב, דלא גרע מכותב בשמאלו דפטור משום שאין דרך כתיבה בכך, וגדולה מזה אמרו בפרק כלל גדול (עד:) "הטווה מבעלי חיים פטור", משום דאין דרך טוויה בכך, ואע"ג שנשים חכמניות שבמשכן טוו כך, מ"מ כיון שחכמה יתירה היתה אין דרך טוויה בכך, וכל שכן כתיבה ע"י השבעת קולמוס (עי' רש"י סנהדרין קא. ד"ה ולוחשין).

כיו"ב מצינו בשו"ת 'הלכות קטנות' (ח"ב סי' צח): "שאלה, ההורג נפש ע"י שם או כישוף, מהו. תשובה, אפשר דכיון דבדיבורו עביד מעשה, הוי ליה דומיא דמימר (מכות טז.), וכזורק חץ להורגו, ועליהם נאמר (ירמי' ט, ז) 'חץ שחוט לשונם'" (2) במושכל ראשון נראה מדבריו שאינם כדברי החת"ס. אכן, אין זה מוכרח, דשאני איסור רציחה ממלאכת שבת, כי איסור רציחה - עצם המעשה שנעשה מתועב הוא, ואין חילוק באיזה אופן נעשה, ומאחר שבדיבורו נעשה מעשה, יתכן שזה נחשב כזורק חץ, כי מחמתו נגרמה מיתת אדם, ומה שנהרג שלא כדרך אין זה גורע מחומרת האיסור שנעשה, ואילו במלאכת שבת - ידועים דברי ה'בית מאיר' (אה"ע סי' ה) וכ"כ החת"ס (בתשו' או"ח סי' פד), שבאיסור שבת אין המעשה מצד עצמו מתועב, כי עיקר קפידת התורה הוא על מנוחת גופו של ישראל, כדכתיב "למען ינוח", ואילו המלאכה מצד עצמה אינה עבירה, ולכן הכותב בשמאל ושלא כדרך כתיבה, אינו נחשב כמלאכה, כי גופו מינח נייחא מעצם מלאכת כתיבה, והגם שהכתיבה נחשבת ככתיבה כשרה, וכמו שנמצינו למדים מי"ג ספרי תורה שכתב משה רבינו, שודאי היו כשרים, כי לגבי ס"ת הכתיבה נחשבת ככתיבה מעליא, ואילו כלפי מלאכת שבת לא היה נחשב כאיסור (עי' שו"ת 'דברי יציב' או"ח סי' קה).

אכן, ישנם שהשוו את דינו של ה'הלכות קטנות' כלפי איסור רציחת נפש לאיסור עשיית מלאכה בשבת. ב'מעשה רוקח' (על הרמב"ם פכ"ד מה' שבת ה"ז) כתב ש"ההורג על ידי הזכרת שם המפורש בשבת, כמו שהרג משה רבינו את המצרי, מקרי אב מלאכה לחייבו, שהוצאת נפש הוא, והוי תולדה דשוחט, מה לי ע"י סייף וכיוצא בו, מה לי ע"י שם, הא קי"ל דעקימת שפתיו הוי מעשה. וצ"ע". וכן בספר 'גזע ישי' (מע' א אות א) העלה שאסור לברוא בשבת אדם או בהמה, ע"י השבעה בשמות הקדש, ולא אמרינן דהאי גרמא בעלמא הוא, דעקימת שפתיו הוי מעשה גדול ואיכא משום בונה. (3)

וממה שמבואר בסוגייתנו שיש משום איסור תחומין בקפיצה על ידי שם, העירו האחרונים, דלכאורה יש להוכיח שאיסורי שבת הנעשים על ידי השבעת שמות קודש נחשבים כמלאכת שבת וחייבים עליהם (עי' שו"ת 'פרי השדה' ח"ד סי' עב; שו"ת 'אפרקסתא דעניא' ח"ד סי' שפז; שו"ת 'דברי יציב' שם; 'ברכת אהרן' עמ"ס ברכות מאמר י אות ג).

אולם יש לחלק בזה, כי לענין מלאכת שבת שפיר יתכן לומר כנ"ל, שעיקר קפידת התורה הוא על מעשה האדם, שלא יעשה מעשה של מלאכה, ואילו מלאכה הנגרמת על ידי השבעת שמות קודש, אינה מתיחסת כל כך כפעולת האדם, מאחר שנחשב כנעשה שלא כדרך. ושונה הוא איסור תחומים - שהגדרת האיסור היא הימצאות האדם מחוץ לתחומו, ואין הבדל כיצד הגיע לשם, כי עצם האיסור הוא לא ההילוך, וגם אילו נשאוהו בני אדם ולא הלך מעצמו, עבר על איסור תחומים, והרי הדבר דומה לאיסור רציחת נפש, שצדדנו למעלה שגם לדברי החת"ס הפוטר במלאכת שבת, יתחייב ברציחה על ידי שם, כי האיסור הוא במה שנרצחה הנפש מחמתו, ואף שהרגו שלא כדרכו. וכמו כן באיסור תחומין ישנו איסור גם בהליכה כלאחר יד, כי פעולת ההליכה אינה מחלק האיסור, אלא, הימצאות האדם מחוץ לתחום הוא האיסור (עי"ש ב'אפרקסתא דעניא'. ועי' 'חמדת ישראל' ח"א בקונ"א קמו:; 'מגדים חדשים' כאן).

והנה בענין מהות קפיצת הדרך מצינו בספה"ק שני אופנים: א. שהאדם קופץ אל הדרך, ובשעה קלה מגיע האדם בהליכתו למחוז חפצו; ב. שהאדם במקומו עומד והמקום רחוק מתקרב אליו (ראה 'אוהב ישראל', ליקוטים, חיי שרה בפסוק ואבא היום). ויש לדון בסוגייתנו שישנו איסור תחומין בקפיצה על ידי שם, באיזה אופן של קפיצת הדרך יש איסור (עי' 'אפרקסתא דעניא' שם). ולפי דברינו יתכן שבשני האופנים שייך האיסור, כי סוף סוף נמצא האדם מחוץ לתחום, ואין האיסור תלוי כלל בהליכתו, והבן.

(1) יצויין, שתירוץ זה לא נמצא בספרי השל"ה שלפננו. עי' 'ווי העמודים' פ"כ בארוכה.
(2) עי' שו"ת 'יהודה יעלה' (ח"א, או"ח סי' קצט). וע"ע מש"כ החיד"א בספריו 'נחל קדומים' (פר' משפטים בפסוק ושמתי לך מקום); 'דבש לפי' (ערך משה).
(3) עי' שו"ת 'לב חיים' להגר"ח פלאג'י ח"ב סי' קפח; ועי' שו"ת 'כרם חמד' או"ח סי' ג שהעיר על דבריו, שאף אי נימא כדבריו, שנחשב כמעשה האדם, צ"ע דלא מצינו מלאכה כזו - של בריאת נפש במשכן, ובאיזו מלאכה נוכל לחייבו; ע"ע 'עט סופר' ח"ג כלל פ.