סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

הטוב הרע והמכוער / הרב עמיחי גורדין

פורסם ב"בשבת בשבתו" גליון מס' 1467


מעשה שבא רבי אלעזר ברבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו. ושמח שמחה גדולה, והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה.
נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר...
'רֵיקה', פנה אליו רבי אלעזר, 'כמה שאתה מכוער! כל בני עירך מכוערים כמוך?'
'באמת שאיני יודע', ענה המכוער, 'לך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית.'
הבין רבי אלעזר שחטא. ירד מן החמור ונשתטח לפניו. 'טעיתי וכשלתי, מחול לי!' התחנן רבי אלעזר. 'איני מוחל לך', התעקש המכוער, 'לך לאומן שעשאני ואמור לו - כמה מכוער כלי זה שעשית'...
הפצירו בני העיר שימחול לרבי אלעזר. לבסוף נעתר המכוער והסכים. אולם תנאי התנה המכוער – 'מוחל אני לך ובתנאי שלא תהא רגיל לעשות כן'... (על בסיס תענית כ).

* * *

שנים רבות הטריד אותי סיפור מוזר זה. מה ראה רבי אלעזר להציק לאותו מכוער ולהקניט אותו? כיצד זה רבי אלעזר, תנא חשוב וצדיק, נפל בחטא כה ילדותי ושטותי? להיטפל סתם כך לבן אדם ולקרוא לו מכוער?
לא זו אף זו. לבסוף, כשמסכים המכוער למחול, טורח הוא להתנות תנאי גדול עם רבי אלעזר. 'אל תעשה את זה יותר' דרש המכוער. בשביל מה היה צריך את התנאי הזה? כלום יעלה על הדעת שרבי אלעזר יחזור שוב על המעידה הקשה הזאת?
במסיבת פורים, בשעה אחת וחצי לפנות בוקר, מצאתי תשובה. אינני זוכר עם מי דיברתי ועל מה. מבוסם קמעה הייתי, וכך היה גם בן שיחי. יחד דיברנו על האדם ומהותו, כשלפתע הבהיק בראשי הסבר לפרשיה מוזרה זו.
לא פשט עלה במוחי. ליל פורים אינו זמן לפשטות המתחדשות בכל יום. סוד גדול נגלה לי באותה שעה. הסבר עמוק לאותו סיפור מוזר. הסבר שגם אם אינו פשט, הוא ודאי אמת לאמיתה.

* * *

את מי פגש רבי אלעזר? מיהו האדם שכונה מכוער? ובכן, התשובה פשוטה. האדם שכונה מכוער היה רבי אלעזר עצמו. דעתו של רבי אלעזר זחה עליו. הוא הרגיש מאוד טוב עם עצמו. משכך, תפס רבי אלעזר את עצמו והביט פנימה בביקורת מרובה.
'מדוע אתה כל כך מרוצה מעצמך', אמר לעצמו, 'אתה מלא פגמים וחסרונות'. 'אז מה אם למדת תורה – אתה מכוער'. כך אמר רבי אלעזר לעצמו בביקורת פנימית גדולה.
הרבה פעמים יש לנו ביקורת עצמית. פעמים רבות אנחנו מתרגמים אותה להכרה שאנחנו מכוערים, שאנחנו אפסים. 'אני אפס, אני אפס, צעקתי לפני כולם במסיבה', שר זמר לפני שנים לא רבות. ברגעי משבר אנחנו נוטים לזלזל בעצמנו. לעתים, אפילו לשנוא את עצמנו...
בתגובה לדברים הקשים הללו, נזף רבי אלעזר בעצמו. לקרוא לעצמך מכוער זה להגיד שה' עשה כלי מכוער. לקרוא לעצמך מכוער זה לפגוע בקב"ה. אינך ברשותך, אתה יציר כפיו של הבורא. מי נתן לך רשות לזלזל ביציר כפיו של בורא עולם!
אין לנו רשות לזלזל בעצמנו. אנחנו יציריו של הקב"ה ועלינו לכבד את עצמנו. גם אם יש לנו ביקורת פנימית, עלינו לזכור שאנחנו בניו של מלך, העשויים מאבנים טובות ומרגליות.
בסוף הסיפור סלח לעצמו רבי אלעזר בתנאי אחד. הוא קיבל על עצמו, שלא לחזור לחטא זה יותר. הוא קיבל על עצמו, שלא לקרוא לעצמו שוב מכוער או אפס.

* * *

אין ילד רע, יש ילד שרע לו – אומרים לנו פעמים רבות. נכון, אבל. המשפט הזה הוא נכון מאוד, אבל הוא נכון לא רק כלפי אחרים, אלא גם כלפי עצמנו. גם אנחנו לא רעים. אנחנו טובים, שלפעמים מועדים ונופלים. אנחנו לא מכוערים ולא אפסים.
אסור לקרוא לאדם אחר מכוער – הוא יציר כפיו של הבורא הגדול. אסור גם לקרוא לעצמנו מכוערים – גם אנחנו יצירי כפיו...

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר