הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

תנאים: בית הלל ובית שמאי; אמוראים: רב ושמואל

עירובין ו ע"א-ע"ב

תנו רבנן: כיצד מערבין דרך רשות הרבים - עושה צורת הפתח מכאן, ולחי וקורה מכאן.
חנניה אומר; בית שמאי אומרים: עושה דלת מכאן ודלת מכאן, וכשהוא יוצא ונכנס - נועל.
בית הלל אומרים: עושה דלת מכאן, ולחי וקורה מכאן. ורשות הרבים מי מיערבא? והתניא: יתר על כן אמר רבי יהודה:
מי שהיו לו שני בתים משני צידי רשות הרבים - עושה לחי מכאן ולחי מכאן, או קורה מכאן וקורה מכאן - ונושא ונותן באמצע. אמרו לו: אין מערבין רשות הרבים בכך. וכי תימא: בכך הוא דלא מיערבא, הא בדלתות מיערבא.
והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ירושלים, אילמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים!
ואמר עולא: הני אבולי דמחוזא, אילמלא דלתותיהן ננעלות - חייבין עליהן משום רשות הרבים! –
אמר רב יהודה: הכי קאמר, כיצד מערבין מבואות המפולשין לרשות הרבים - עושה צורת הפתח מכאן, ולחי וקורה מכאן.
איתמר, רב אמר: הילכתא כתנא קמא, ושמואל אמר: הלכה כחנניה.
איבעיא להו: לחנניה אליבא דבית הלל, צריך לנעול או אין צריך לנעול? - תא שמע, דאמר רב יהודה אמר שמואל: אינו צריך לנעול, וכן אמר רבי מתנה אמר שמואל: אינו צריך לנעול. איכא דאמרי, אמר רב מתנה: בדידי הוה עובדא, ואמר לי שמואל: אין צריך לנעול. בעו מיניה מרב ענן: צריך לנעול, או אין צריך לנעול? - אמר להו: תא חזי הני אבולי דנהרדעא, דטימן עד פלגייהו בעפרא ועייל ונפיק מר שמואל, ולא אמר להו ולא מידי. - אמר רב כהנא: הנך מגופות הואי. כי אתא רב נחמן אמר: פניוה לעפרייהו. - לימא קסבר רב נחמן צריך לנעול? - לא, כיון דראויות לנעול, אף על פי שאין ננעלות.

1.
הברייתא דנה במחלוקת בין "תנא קמא" והתנא חנניה [שמביא את מחלוקת בית הלל ובית שמאי] בקשר לדרך העירוב של רשות הרבים, ואחר כך רב יהודה מסביר שהמחלוקת בברייתא איננה לגבי רשות הרבים עצמה אלא לגבי מבואות המפולשים לרשות הרבים.

2.
הגמרא מביאה מחלוקת אמוראים כמי תהיה ההלכה בברייתא.

3.
רב פוסק כתנא קמא ושמואל פוסק כחנניה. חשוב להוסיף: גם לפי חנניה יש מחלוקת בין בית הלל לבית שמאי, ולכן יש לומר ששמואל שפוסק כחנניה פוסק למעשה כבית הלל, על פי הכלל שהלכה כבית הלל נגד בית שמאי.

4.
כיצד רב פוסק כתנא קמא ולא כבית הלל? אלא כנראה שתנא קמא סובר שלא נחלקו בזה בית הלל ובית שמאי, ודברי בית הלל ובית שמאי הובאו רק על ידי חנניה.

5.
מגיד משנה הלכות שבת פרק יז הלכה י:

[י] שני כותלים ברה"ר וכו'. שם (דף ו') ת"ר כיצד מערבין רה"ר וכו'. ושקלו וטרו בה אמר רב יהודה ה"ק כיצד מערבין מבואות המפולשין לרה"ר עושה צ"פ מכאן ולחי או קורה מכאן חנניא אומר ב"ש אומרים עושה דלת מכאן ודלת מכאן וכשהוא יוצא ונכנס נועל ב"ה אומר עושה דלת מכאן ולחי וקורה מכאן. אתמר רב אמר הלכה כת"ק ושמואל אמר הלכה כחנניא איבעיא להו לחנניא ואליבא דב"ה צריך לנעול או אין צריך לנעול. ואסיקנא ראויות לינעל אף על פי שאינן ננעלות.
ובהל' פסקו כרב דפסק כת"ק דמבואות המפולשין בצ"פ מכאן ולחי או קורה מכאן סגי. וזה דעת רבינו כמ"ש בראש הפרק אבל ברה"ר גמורה צריך דלתות מכאן ומכאן. וכ"ד ההלכות.
וסובר רבינו דלא בעינן ננעלות בלילה שכחן של מחיצות יפה דרבים לא מבטלו ליה וכדעת מי שאמר כן פ' עושין פסין (עירובין כ' כ"ב) וסובר שזו הסוגיא שאמרו לחנניא אליבא דב"ה וכו' היא משום דנפקא מינה לדידן בהכשר רה"ר ושערי דנהרדעא שהיו סתומים עפר ואמר להם רב נחמן פנו העפר כדי שיהו ראויין לינעל שערי רה"ר גמורה היו. אבל בהלכות דבעינן ננעלות בלילה וכר"י ולא הביאו מסוגיא דצריך לנעול כלל.
ודברי רבינו עיקר לפסוק דלא כר"י מכח ההיא דעושין פסין.
והרשב"א ז"ל פסק כשמואל דמבואות המפולשין לרה"ר מכאן ומכאן צריך דלת מכאן ולחי או קורה מכאן. אי זה דלת אמרו דלת הראויה לנעול. ואינו צריך לנעול.
ובהכשר רה"ר כתב כיצד הוא מכשירו עושה לו דלתות ננעלות בלילה והרי זה רה"י. עוד כתב ויראה לי שא"צ דלתות ננעלות מכאן מכאן אלא כל שיש כאן לחי או קורה ודלת ננעלת בלילה ה"ז רה"י שאין רה"ר אלא המסור לרה"ר בכל עת והואיל ויש לזה דלת ננעלת בלילה וחוסמת היא את העוברים שם בלילה אין זה רה"ר עכ"ל:

6.
כסף משנה הלכות שבת פרק יז הלכה י:

[י] שני כותלים ברה"ר והעם עוברים ביניהם וכו'.
כתב הרשב"א בתשובה ר"ח פסק הלכה כשמואל (עירובין דף ו':) מדשקלו וטרו אמוראי אליביה אי צריך לנעול או לא וכן נראה כדבריו מדאמרינן לימא קסבר ר' נחמן דלטעמיה קאמר ולא לטעמיה דשמואל בלחוד וההיא דרב (שם ח':) דמבוי העשוי כנדל מסתבר לי דאינה ראיה כ"כ דדילמא צדו אחד פתוח לכרמלית הוה דבכי הא ודאי כ"ע מודו דאינו צריך דלת כדאיתא בסמוך
וכן פסק הרמב"ם כחנניה דמצריך דלת וראויות לינעל אף על פי שאין ננעלות...

הפרשנים דנים בהרחבה בעניין פסיקת הרמב"ם וכמי הוא פוסק. בכל אופן מתוך דבריהם יוצא שגם לפי רב שפוסק כתנא קמא יש משמעות לדברי בית הלל שמובאים על ידי חנניה...
לפי הנ"ל יוצא, שלא לגמרי רב מתעלם מבית הלל. ובזה יש מענה להערה בסעיף 4 לעיל.

7.
ובתוך דברי ה"כסף משנה" נלמד שעל פי הרשב"א הפסק הוא דווקא כשמואל. והנימוק הוא מהעובדה שהגמרא דנה בשיטתו, אם צריך לנעול או לא.
הוא מתכוון לקטע בגמרא של "איבעיא להו", שמציגים בעיה לפי חנניה [וממילא שאלת הבעיה תקפה גם לפי שמואל שפסק כחנניה].

7.1
נוכל להסיק מכך, שכל מקום בש"ס שמעלים "בעיה" - "איבעיא להו" - לפי שיטה מסויימת הרי שכך תהיה הלכה על פי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".

7.2
ואולי ניתן לומר - כהמשך לנ"ל - שאת הביטוי "איבעיא להו" כתב "עורך הש"ס" כדי ללמדנו שכך הלכה.

7.3
אמנם אפשר לומר שלא "עורך הש"ס" כתב את הביטוי "איבעיא להו" אלא חכמי בית המדרש, והם אלה שפסקו כחנניה וכבית הלל. ולכן מי שסובר שהלכה כרב [המגיד משנה בדעת הרמב"ם] סובר שעורך הש"ס לא מקבל בהכרח שהביטוי "איבעיא להו" מחייב להלכה.
ואולי הוא כלל לא מקבל את הכלל, שהלכה תמיד כמי ש"מדשקיל וטרי אליביה" כאשר המשא ומתן לא נערך על ידי "עורך הש"ס" [כמו ב"איבעיא להו" - לפי שיטה זו].

8.
ראה בהרחבה ב"מתיבתא", "ילקוט פירושים", עמודים צז-צח.