טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
אין מודדין אלא בחבל של אפסקימא – דקל הקוקוס
"אמר רבי אסי: אין מודדין אלא בחבל של אפסקימא. מאי אפסקימא? אמר רבי אבא: נרגילא. מאי נרגילא? אמר רבי יעקב: דיקלא דחד נברא. איכא דאמרי: מאי אפסקימא? רבי אבא אמר: נרגילא, רבי יעקב אמר: דיקלא דחד נברא. תניא, אמר רבי יהושע בן חנניא: אין לך שיפה למדידה יותר משלשלאות של ברזל, אבל מה נעשה שהרי אמרה תורה ובידו חבל מדה" (עירובין, נח ע"א).
פירוש: אָמַר ר' אַסִי: אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְּחֶבֶל שֶׁל אַפְסַקִימָא. ושאלו: מַאי [מה הוא] אַפְסַקִימָא? אָמַר ר' אַבָּא: הוא הצמח נַרְגִּילָא, ואף זה משמעותו לא היתה ידועה לכל. ושאלו: מַאי [מה הוא] נַרְגִּילָא? אָמַר ר' יֲעַקב: דִּיקְלָא דְּחַד נְבָרָא [דקל שמסביבו מסתלסל רק סיב אחד] אִיכָּא דְּאָמְרִי [יש שאמרו בלשון אחרת], ששאלו: מַאי [מה הוא] אַפְסַקִימָא? ר' אַבָּא אָמַר: הוא הצמח נַרְגִּילָא, ר' יַעֲקב אָמַר: הוא דִּיקְלָא דְּחַד נְבָרָא [דקל בעל סיב אחד]. תַּנְיָא [שנינו בברייתא], אָמַר ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא: האמת היא שאֵין לְךָ דבר שֶׁיָּפֶה לִמְדִידָה שאינו ניתן להימתח יתר על מידתו יוֹתֵר מִשַּׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, אֲבָל מַה נַּעֲשֶׂה שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה: "ואשא עיני וארא והנה איש וּבְיָדוֹ חֶבֶל מִדָּה" (זכריה ב, ה), ומכאן למדים שדרך המדידה היא בחבל (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: דקל הקוקוס (נרגיל) שם באנגלית: Coconut Palm שם מדעי: Cocos nucifera
שם נרדף במקורות: אפסקימא, נרגילא
הנושא המרכזי: מהו אפסקימא או נרגילא?
הערוך (ערך "אפקומא") גורס בסוגייתנו "אפקומא" במקום "אפסקימא": "אין מודדין אלא בחבל של אפקימא. יש מפרש חבל שעושין אותו מן קליפת אילן של אגוז". קשה לדעת למה כוונתו משום שלעצי אגוז אין קליפה סיבית שניתן לשזור ממנה חבלים. הרב קאהוט ב"ערוך השלם" כתב בוודאות שמשמעות השם "נרגילא" בערבית ופרסית היא "אגוז של הינדו" כלומר אגוז הקוקוס. הוא הוסיף את הידוע לנו שבקליפתו החיצונית יש כמין צמר שממנו "מפשילין" חבלים. הדמיון בין שמותיהם של כלי העישון המפורסם בארצות ערב בשם "נרגילה" ו"הנרגילא" כאגוז קוקוס איננה מקרית. השם "נרגילה" נגזר מהמילה הפרסית nrghile שפירושה אגוז קוקוס והיא נגזרה מהמילה בסנסקריט nrikela כנראה משום שהנרגילות הראשונות הוכנו מקליפת אגוזי קוקוס.
זיהוי זה עורר אצל קאהוט בעיה שהרי על פי דברי הגמרא "נרגילא" היא שם נרדף ל"אפסקימא" ומילה זו לא היתה מוכרת לו. לכן הציע שמדובר ב"טעות סופר" והכוונה ל"אפסטיקא" שהערוך גרס במקומה "פסתקא" ופירש (בערך "סבן") "אגוז הבאים מהינדי". הבעיה בהצעה זו היא ש"אפסתקין" מזוהים כפירות האלה האמיתית (אלת הבטנה") (ראו במאמר "כפיסתקא ופלגי דפיסתקא") החסרה סיבים הראויים לשזירת חבלים. לחילופין הוא הציע שהכוונה למילה "אפסקתא" שבערבית היא קליפת אגוז (1). הצעה זו מתלכדת עם הצעת הערוך שגרס "אפקימא". ייתכן וגם פירוש הערוך מתייחס לאגוז הקוקוס ולקליפת הפרי ולא לקליפת הגזע.
קאהוט הציע פירוש משל עצמו שנראה לו עדיף והוא שיש לגרוס כאן "אסקיפימא" מילה שביוונית משמעותה "כל דבר שנארג מעלי דקלים" ואילו "נרגילא" בערבית פירושו תמרים. הוא מוצא התאמה טובה בין פירושו ובין ההשוואה שעורכת הגמרא בין "אפסקימא" (צ"ל אסקפימא), נרגילא ו"דיקלא דחד נברא". כוונת רב אסי לומר שיש לבצע את המדידה בעזרת חבל העשוי מעלי תמרים. הוא מבין את המונח "דיקלא דחד נברא" כתמרים הדרושים על מנת לארוג חבל אחד ומציין את עדותו של פליניוס שכתב שחבלים נארגו מעלי דקל.
חבלי עלי דקל שימשו בין השאר גם למדידה משום שהם עמידים לשינויי מזג האוויר ואינם מתכווצים או מתפשטים. משקלם של חבלים קלועים אלו קל יחסית ובעת המדידה לא נוצרת "בטן" המעוותת את תוצאות המדידה ומאידך גיסא הם גם אינם נמתחים. עובדה זו עשוייה להסביר את הקשר בין חלקי הסוגיה שלפנינו. לאחר שהמשנה קבעה ש"אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה, לא פחות ולא יותר" מוסיפה הגמרא: "תנא: לא פחות מפני שמרבה, ולא יותר מפני שממעט". מפרש רש"י: "מפני שמרבה - כשהחבל קצר יכול למותחו ומאריך המדה, והתורה אמרה בחבל של חמישים אמה ימדוד. מפני שמתמעט - שכובדו מכפילו, ומתקצר באמצעיתו". בהמשך מובאים דברי רבי יהושע בן חנניא: "אין לך שיפה למדידה יותר משלשלאות של ברזל, אבל מה נעשה שהרי אמרה תורה ובידו חבל מדה". לכאורה נראה ששלשלת ברזל אסורה מגזירת הכתוב בלבד אך ייתכן שהסיבה היא "מפני שמתמעט". שלשלת ברזל אמנם אינה נמתחת אך כובדה גורם לקיצורה (כדברי רש"י). ידידי עמוס ספראי סיפר לי שבהיותו מורה למשנה לפני כ – 40 שנה ערך בעזרת תלמידיו ניסוי שבו אכן נמצא שקשה לבצע מדידה מדוייקת בעזרת שרשרת ברזל בניגוד לחבל שזור מסיבי צמחים.
שאלה שיש לתת לה את הדעת מהו "דיקלא דחד נברא"? כאמור, סבר קאהוט שהכוונה למספר הדקלים הדרוש לאריגת חבל אחד ואם כן "נברא" הוא חבל. סברא זו תמוהה מה גם שאינה אינה עולה בקנה אחד עם משמעות מילה זו בהקשרה במסכת שבת (ל ע"ב): "ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש: עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שנאמר יהי פסת בר בארץ. ליגלג עליו אותו תלמיד, ואמר: אין כל חדש תחת השמש! אמר ליה: בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק אחוי ליה כמיהין ופטריות, ואכלי, מילת - נברא בר קורא" (2). מפרש שם רש"י: "נברא בר קורא - סיב כמין לבוש מצוייר גדל סביבות הקור של דקל כשהוא רך, קור - ענף האילן כשהוא רך יוצא בכל שנה, קודם שיתקשה קרוי קור" (על הקור ראה ב"דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא"). צמרת הדקל מכוסה במעין רשת סיבים (בלשון רש"י: "לבוש מצוייר") ומסיבים אלו ניתן לשזור חבלים (ראה להלן ב"ערוך"). גם בסוגייתנו מפרש רש"י: "נברא - סיב שגדל ומתגלגל סביב הדקל, כעין ויגיל"א (קנוקנות) של גפנים".
תאור מפורט של ה"נברא" נמצא בדברי הערוך (ערך "נבר"):
"... פירוש דקל בראש ענף שלו יש בו חריות סביביו בין חיריות לחריות יש לו סביב כמו בגד עבה ודומה לארג וקרוב לשתי וערב ועושין מהן מוסרות לשוורים. למעלה מהן כל נברא שקרוב לבו של דקל מתעלה יותר מחבירו עד שמגיע לקורא ... ונברא הוא קליפתו של קורא וכרוך עליו והעליונים שבהם רכים כקירא (שעווה) משום הכי קרו ליה בר קורא ודומיא דיליה כלי מילת. זה פירוש בתשובות בסוף גמרא דפרק א"ר עקיבה מניין וכו'".
במבט בתמונות 3-4 ניתן לראות שתאורו של ה"ערוך" מדוייק להפליא ובמיוחד מבנה ה"שתי והערב" של הסיבים. "נברא" מופיע בסוגיה נוספת שגם בה נראה שהכוונה לסיבים העוטפים את צמרת הדקל. "... דקתא חיישינן, דקדקתא לא חיישינן, נברא חיישינן; תימחתא לא חיישינן וכו'" (3) (חולין, נא ע"ב). גם כאן מסתבר יותר שמדובר בסיבים ולא בחבל. לאור פירוש זה קשה להבין את משמעות המונח המלא "דיקלא דחד נברא". ה"ערוך" מצטט "יש מפרשים" האומרים שהכוונה ל"דקל שאין לו אלא ענף אחד". ובשם הר"ח כתב: "עיקר הדקל". לצערי אין בידי הסבר מניח את הדעת ל"דיקלא דחד נברא" ובמיוחד על פי הניסוח הראשון של הסבר דברי רב אסי הקושר בין אפסקימא, נרגילא ודיקלא דחד נברא.
 |
|
 |
|
תמונה 3. סיבי הדקל בעודם צעירים |
|
תמונה 4. סיבי דקל יבשים |
הרחבה
דקל הקוקוס או בשמו העברי "נרגיל" הוא עץ השייך למשפחת הדקליים שגובהו יכול להגיע ל־30 מטרים ומסיבה זו מאלפים במקומות מסויימים קופים לצורך קטיף האגוזים. לעץ עלים שאורכם בין 4 ל־6 מטרים. מוצאו של הקוקוס נתון לויכוח. הדעה המקובלת היא שמוצאו בדרום מזרח אסיה אולם יש הסוברים שמוצאו בצפון מערב דרום אמריקה. לאגוזי הקוקוס כושר ציפה טוב דבר המאפשר הפצה יעילה בעזרת גלי הים וכך התפשט במהירות בכל האזורים הטרופיים השוכנים לחופי ים. הקוקוס גדל בעיקר בקרקע חולית וזקוק לכמות גשם של 750-2000 מילימטרים בשנה ולחות של 70%-80%.
אגוז הקוקוס ("אגוז הודו") איננו אגוז אמיתי בהגדרה הבוטנית אלא "בית גלעין" בדומה לפירות כמו אפרסק, שזיף ומשמש. החלק בפרי הקוקוס המקביל לציפת האפרסק (החלק הנאכל) מורכב משתי שכבות: שכבה חיצונית דקה ומתחתיה שכבת סיבים עבה בצבע חום שאותה אנו רואים בפרי הנמכר בשווקי הארץ. הקליפה הקשה של אגוז הקוקוס היא קליפת הגלעין.
כל חלקי דקל הקוקוס ניתנים לשימוש ולכן לדקל הקוקוס חשיבות כלכלית רבה במקומות בהם הוא גדל. חלקו הלבן אכיל הן בצורתו הטריה והן אפוי או מטוגן. "מי הקוקוס" המצויים במרכז האגוז מזינים ביותר ומכילים סוכר, סיבים תזונתיים, ויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון. שמן הקוקוס משמש בתעשיית המזון. מסיבי דקל הקוקוס ניתן לייצר חבלים, מחצלות ומברשות. מעלי דקל הקוקוס ניתן לקלוע סלים וכן גגות לבקתות ושימושים רבים נוספים.
(1) כתשובה לשאלתי כתב ד"ר חנוך גמליאל: "חיפשתי במילונים של איילון שנער, האבה, מילונו של בלאו וכן המילון הגדול של ליין ולא מצאתי מילה כזאת לא אפסקתא ולא אפסכתא בערבית. השורש פסק מוכר היטב בערבית אך אין לו קשר לקליפות של אגוז. איני יודע מה המקור להצעה הזאת".
(2) פירוש: וְתוּ [ועוד]: יָתֵיב [היה יושב] רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְקָא דָּרֵישׁ [והיה דורש]: עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לעתיד לבוא שֶׁתּוֹצִיא גְּלוּסְקָאוֹת (עוגות) וּכְלֵי מֵילָת (צמר מובחר) מוכנים. לִיגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ תַּלְמִיד וְאָמַר: והלא כבר נאמר "אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". אָמַר לֵיהּ [לו] רבן גמליאל: בּא וְאַרְאֲךָ דּוּגְמָתָן בָּעוֹלָם הַזֶּה. נְפַק אַחֲוֵי לֵיהּ [יצא והראה לו] כְּמֵיהִין וּפִטְרִיּוֹת היוצאים גמורים מהאדמה במשך לילה אחד, ויש להם תבנית של ככרות לחם. וּלגבי כְּלֵי מֵילָת הראה לו נִבְרָא בַּר קוּרָא [לבוש ענף הדקל], שכשהוא צעיר יוצא הוא עטוף בכעין רשת דקה.
(3) פירוש: אם נפל העוף על דקתא [נעורת הפשתן], שברי הגבעולים שהופרדו ממנו על ידי הסירוק — חיישינן [חוששים אנו]. אבל אם נפל על ערימת דקדקתא [נעורת דקה מאד] הנופלת מן הנעורת — לא חיישינן [אין אנו חוששים], מפני שהיא רכה. נפל העוף על נברא [הסיב הגדל סביב הדקל] — חיישינן [חוששים אנו], על תימחתא [קליפה דקל שנחתכה לרצועות] — לא חיישינן [אין אנו חוששים].
רשימת מקורות:
ויקיפדיה (ערך "קוקוס")
לעיון נוסף:
בפורטל הדף היומי: "נברא חיישינן"
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
