הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "הלכה למשה מסיני"

שבת קלב ע"א

עד כאן לא פליגי רבנן עליה אלא במכשירי מילה, אבל מילה גופה - דברי הכל דוחה שבת. מנלן?
אמר עולא: הלכה. וכן אמר רבי יצחק: הלכה. מיתיבי: מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת - רבי אלעזר בן עזריה אומר: מה מילה שהיא אחת מאיבריו של אדם - דוחה את השבת, קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה את השבת. ואי סלקא דעתך הלכה, קל וחומר מהלכה מי אתי? והתניא, אמר לו רבי אלעזר (בן עזריה): עקיבא, עצם כשעורה מטמא הלכה, ורביעית דם - קל וחומר, ואין דנין קל וחומר מהלכה! - אלא אמר רבי אלעזר: אתיא אות אות. - אלא מעתה, תפילין דכתיב בהן אות - לידחי שבת! - אלא אתיא ברית ברית. - גדול, דכתיב ביה ברית - לידחי שבת! - אלא: אתיא דרות דרות. - ציצית דכתיב ביה

אלא אמר רב נחמן בר יצחק: דנין אות ברית ודרות מאות ברית ודרות - לאפוקי הנך דחד חד הוא דכתיב בהן. ורבי יוחנן אמר: אמר קרא ביום - ביום אפילו בשבת. –
אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: אלא מעתה, מחוסרי כפרה דכתיב בהו ביום - הכי נמי דדחו שבת! - ההוא מיבעי ליה: ביום - ולא בלילה. - האי נמי מיבעי ליה ביום ולא בלילה! - ההוא מבן שמנת ימים נפקא. - האי נמי מביום צותו נפקא! - אף על גב דנפקא מביום צותו אצטריכא, סלקא דעתך אמינא: הואיל וחס רחמנא עליה לאתויי בדלות, בלילה נמי ליתי - קא משמע לן.
מתקיף לה רבינא: אלא מעתה - יהא זר כשר בהן, ויהא אונן כשר בהן! - הא אהדריה קרא.
רב אחא בר יעקב אמר: אמר קרא שמיני, שמיני אפילו בשבת. האי שמיני מיבעי ליה למעוטי שביעי! - שביעי - מבן שמנת ימים נפקא. - ואכתי מיבעי ליה, חד - למעוטי שביעי, וחד - למעוטי תשיעי; דאי מחד הוה אמינא: שביעי הוא - דלא מטא זמניה, אבל משמיני ואילך - זמניה הוא! –
אלא מחוורתא כדרבי יוחנן. 
  
הערות:

1.
מדוע הגמרא מדגישה שעולא אמר "הלכה" וגם רבי יצחק אמר "הלכה", כלומר, שני החכמים טענו שההמקור לדין הבסיסי שמילה דוחה שבת נלמד מ"הלכה למשה מסיני".

2.
נראה לומר, שהכוונה היא לומר ששני החכמים קיבלו במסורת מחכמים שונים את ה"הלכה למשה מסיני" ולכן תוקפה "חזק".

3.
הגמרא אחר כך מקשה על העיקרון שמקור הדין הוא מ"הלכה למשה מסיני" ומביאה שיטות שונות כדי למצוא מקור מהפסוקים לדין שמילה דוחה שבת.

3.1
וקשה מאד: הרי "הלכה למשה מסיני" היא תמיד מוסכמת ואין עליה מחלוקת ומדוע כאן הגמרא מערערת עליה?

4.
עולא היה תלמידו של רבי יוחנן וכיצד הביא מקור של "הלכה למשה מסיני" שלא כמו רבו רבי יוחנן שהביא מקור מפסוק.

4.1
ויותר קשה: הגמרא אומרת שגם רבי יצחק אומר כמו עולא, ורבי יצחק כנראה הוא רבי יצחק נפחא שגם הוא היה תלמידו של רבי יוחנן!

5.
אמנם יש גירסא שבמקום "עולא" גורסים "רבי אסי" שהיה תלמידו של "רב" ובן דורו של רבי יוחנן, ולכן היה רשאי לחלוק על רבי יוחנן ויתכן שרבי יצחק הלך בדרכו.

6.
ועדיין נשאר הקושי העקרוני לעיל: כיצד יש מחלוקת אם מדובר ב"הלכה למשה מסיני"?

7.
אלא חייבים לומר, שמדובר ב"הלכה למשה מסיני" ש"רק" קבעה מאיזה פסוק לומדים, ואמנם בהתחלה חשבה הגמרא שכוונת עולא [או רב אסי] שמדובר ב"הלכה למשה מסיני" ממש, ולכן אחר כך – בעקבות הקושיה - הגמרא פירשה שלא כך, אלא ש"הלכה" היא שיש למצוא את המקור של הדין מפסוקים, והשאלה היא "רק" מאיזה פסוק, ובזה אפשר שנופלת מחלוקת!

8.
ואולי בכלל בסוגייתנו הביטוי "הלכה" איננו "הלכה למשה מסיני", אלא כוונת עולא היתה להיפך: יש דין כזה במסורת, אבל איננו יודעים מה מקורו. אבל עדיין קשה הרי היה תלמידו של רבי יוחנן שהביא את דרשת הפסוק.