הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "תנא קמא"; "לעולם"; "אלא מחוורתא"
שבת קיז ע"ב - קיח ע"א
כיצד, נפלה דליקה כו'. תנו רבנן: כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלש, רבי חידקא, אומר: ארבע. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, +שמות טז+ ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה. רבי חידקא סבר: הני תלתא היום - לבר מאורתא, ורבנן סברי: בהדי דאורתא.
תנן: נפלה דליקה בלילי שבת -
מצילין מזון שלש סעודות, מאי לאו - דלא אכל? - לא, דאכל.
שחרית מצילין מזון שתי סעודות, מאי לאו דלא אכל? - לא, דאכל.
במנחה, מצילין מזון סעודה אחת, מאי לאו דלא אכל? - לא, דאכל.
והא מדקתני סיפא רבי יוסי אומר: לעולם מצילין מזון שלש סעודות מכלל דתנא קמא שלש סבירא ליה!
אלא מחוורתא, מתניתין דלא כרבי חידקא.
והא דתנן: מי שיש לו מזון שתי סעודות - לא יטול מן התמחוי, מזון ארבע עשרה - לא יטול מן הקופה. מני? לא רבנן ולא רבי חידקא! - אי רבנן - חמסרי הויין, אי רבי חידקא - שית סרי הויין! –
לעולם רבנן, דאמרינן ליה: מאי דבעית למיכל באפוקי שבתא - אכליה בשבתא. לימא רבנן היא ולא רבי חידקא? - אפילו תימא רבי חידקא, דאמרינן ליה: מאי דבעית למיכל במעלי שבתא - אכליה לאורתא. - וכולי יומא דמעלי שבתא בתעניתא מותבינן ליה? - אלא, הא מני - רבי עקיבא היא, דאמר: עשה שבתך חול, ואל תצטרך לבריות. והא דתנן: אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע. לן - נותנין לו פרנסת לינה, ואם שבת - נותנין לו מזון שלש סעודות. לימא רבנן היא ולא רבי חידקא! - לעולם רבי חידקא, כגון דאיכא סעודה בהדיה, דאמרינן ליה: הא דאיכא בהדך - אכליה. - וכי אזיל בריקן אזיל? - דמלווינן ליה סעודה בהדיה. מאי פרנסת לינה? - אמר רב פפא: פוריא ובי סדיא.
מבנה הסוגיה – הערות הן בין השורות:
1.
כיצד, נפלה דליקה כו'. תנו רבנן: כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלש, רבי חידקא, אומר: ארבע. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, +שמות טז+ ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה. רבי חידקא סבר: הני תלתא היום - לבר מאורתא, ורבנן סברי: בהדי דאורתא.
הגמרא מכנה את "תנא קמא" בברייתא בשם "רבנן".
2.
רמב"ם הלכות שבת פרק ל הלכה ט:
חייב אדם ו לאכול שלש ז סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת ח במנחה, וצריך להזהר בשלש סעודות אלו שלא יפחות מהן כלל, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה סועד שלש סעודות, ואם היה חולה מרוב האכילה או שהיה מתענה תמיד פטור משלש סעודות, וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין ט ולבצוע על שתי ככרות, וכן בימים טובים.
3.
מגיד משנה הלכות שבת פרק ל הלכה ט:
[ט] חייב אדם לאכול שלש סעודות וכו'. שם (שבת דף קי"ז:) ת"ר כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש ר' חדקא אומר ארבע וקי"ל כת"ק.
ה"מגיד משנה" לא אומר שהלכה כרבנן במובן של "רבים" נגד יחיד [רבי חידקא], אלא הוא קובע שהרמב"ם הכריע כ"תנא קמא". כנראה שכך הוא הכלל, שתמיד הלכה כ"תנא קמא" נגד תנא יחיד שחולק עליו [ומדובר בברייתא ולא רק במשנה].
4.
תולדותיו של רבי חדקא
רבי חדקא -
תנא בדור הרביעי. מתלמידיו של ר"ע. חברו של רבי שמעון השקמוני (ב"ב דף קי"ט ע"א). מפורסמת ההלכה שלו שחייב אדם לאכול בשבת ארבע סעודות (שבת דף קי"ז ע"ב). ממאמריו מובאים באגדה (תענית דף י"א ע"ב: דרך ארץ זוטא פ"א). גירסת "יתו"א": חדקאי.
רבי חידקא היה מתלמידי רבי עקיבא, ורוב מכריע של איזכור שמו בש"ס הוא בעניין סעודות שבת. ונראה לומר, שמכיון שהיה תלמידו של רבי עקיבא אולי יש לדבריו "משקל" יתר, ולכן יש חידוש בזה שהלכה כ"תנא קמא" [או כרבנן] נגדו.
5.
כמו כן נראה, שיש הבדל אם מדובר ממש בחכמים רבים ורבי יהודה הנשיא שיבצם ב"תנא קמא" [והלכה כמותם נגד יחיד מדין "הלכה כרבים"], או שמא מדובר בתנא יחיד [מסויים] שרבי יהודה הנשיא הוא זה שהכריע כמותו, ולכן סתמו כ"תנא קמא" [והלכה כמותו מפני הכרעתו הסמכותית של רבי יהודה הנשיא].
6.
המשך הגמרא:
תנן: נפלה דליקה בלילי שבת -
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיח עמוד א
מצילין מזון שלש סעודות, מאי לאו - דלא אכל? - לא, דאכל.
שחרית מצילין מזון שתי סעודות, מאי לאו דלא אכל? - לא, דאכל.
במנחה, מצילין מזון סעודה אחת, מאי לאו דלא אכל? - לא, דאכל.
קצת קשה: אחרי שהגמרא יישבה את הקושיה הראשונה הרי היה ברור שניתן ליישב באותו אופן גם את שתי הקושיות האחרונות, ומדוע הגמרא חזרה על כך? [האם רק בגלל שמדובר בערבית, שחרית ומנחה?].
6.1
אולי ניתן לומר שמוכח מכאן, שלכל אחת משלושת הסעודות של שבת יש "דין" עצמאי של סעודת שבת גם ללא שאר הסעודות.
6.2
ולא נראה לומר שכל קושיה והסבר נאמרו בתקופה אחרת או על ידי חכם אחר, או בבית מדרש אחר.
7.
המשך הגמרא:
והא מדקתני סיפא רבי יוסי אומר: לעולם מצילין מזון שלש סעודות מכלל דתנא קמא שלש סבירא ליה!
אלא מחוורתא, מתניתין דלא כרבי חידקא.
הגמרא "מסכמת" שמשנתנו לא כרבי חידקא [וכך נפסק להלכה]
הביטוי "אלא מחוורתא" נאמר על ידי "סתמא דגמרא" ולא על ידי אמורא מסויים ובא לומר שפרוש זה נראה אבל לא הכרחי.
7.1
ויש אומרים שדווקא בגלל השימוש במילת הפתיחה "אלא" משמע שחוזר בו מכל ההסברים ומסכים רק להסבר המסויים שבהמשך המשפט "אלא מחוורתא..."
7.2
מכיון שהגמרא ממשיכה לדון בדברי רבי חידקא משמע שהמסקנה של "אלא מחוורתא" היא מסקנה "נקודתית" [שקשורה – בסוגייתנו - למשנה מסויימת]
8.
המשך הגמרא:
והא דתנן: מי שיש לו מזון שתי סעודות - לא יטול מן התמחוי, מזון ארבע עשרה - לא יטול מן הקופה. מני? לא רבנן ולא רבי חידקא! - אי רבנן - חמסרי הויין, אי רבי חידקא - שית סרי הויין! –
לעולם רבנן, דאמרינן ליה: מאי דבעית למיכל באפוקי שבתא - אכליה בשבתא.
הביטוי "לעולם" - בדרך כלל - מהווה הסבר "סופי" שכנראה שובץ בגמרא על ידי "עורך הגמרא". יתכן שהדבר נכון אף כאן, וכל הדיון בהמשך התנהל בבית המדרש עוד לפני הכרעת ה"לעולם"!
9.
המשך הגמרא:
לימא רבנן היא ולא רבי חידקא? - אפילו תימא רבי חידקא, דאמרינן ליה: מאי דבעית למיכל במעלי שבתא - אכליה לאורתא. –
"לימא רבנן..." הרי כבר נקבע שמתאים לרבנן, אלא שהגמרא מסבירה "אפילו תימא רבי חידקא", כלומר, שרבי חידקא כך יתרץ את שיטתו אבל אין זו הכרעת "עורך הגמרא".
10.
המשך הגמרא:
וכולי יומא דמעלי שבתא בתעניתא מותבינן ליה? - אלא, הא מני - רבי עקיבא היא, דאמר: עשה שבתך חול, ואל תצטרך לבריות. והא דתנן: אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע. לן - נותנין לו פרנסת לינה, ואם שבת - נותנין לו מזון שלש סעודות. לימא רבנן היא ולא רבי חידקא! - לעולם רבי חידקא, כגון דאיכא סעודה בהדיה, דאמרינן ליה: הא דאיכא בהדך - אכליה. - וכי אזיל בריקן אזיל? - דמלווינן ליה סעודה בהדיה. מאי פרנסת לינה? - אמר רב פפא: פוריא ובי סדיא.
כאן הגמרא משתמשת שוב בביטוי "לעולם רבי חידקא", ומשמע דווקא שכך ההלכה ולא כרבנן.
11.
לכן נראה לסיכום העניין מבחינת מבנה הסוגיה, שבאמת יש בגמרא שתי מסקנות הפוכות מכיוון שיש בזה שתי שיטות תנאים ומקורות תנאיים תומכים בכל אחת מהשיטות, ולכן הרמב"ם מכריע [לא על פי המשתמע מהמשא ומתן בגמרא] על פי כללי הפסיקה הכלליים בין תנאים: הלכה כ"תנא קמא" או "הלכה כרבים".
