הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "רשות הרבים"

שבת צט ע"א

אלא דקיימא לן: דרך רשות הרבים שש עשרה אמה, אנן דגמרינן לה ממשכן, דמשכן חמיסרי הואי! אמתא יתירא הואי, דהוה קאי בן לוי, דכי משתלפי קרשים - הוה נקיט להו. 

1.
סוגייתנו היא המקור לדין הידוע שרשות הרבים לעניין מלאכת שבת הוא מקום שרוחבו לפחות 16 אמה. הגמרא מציינת "אנן דגמרינן לה ממשכן", זאת אומרת, שהגדרת רשות הרבים כמקום שיש בו 16 אמה ברוחב נלמד מהמשכן [שזהו נושא סוגייתנו – רוחב העגלות...].

2.
אבל יש לשאול: מדוע הגמרא פתחה בביטוי: "אלא דקיימא לן דרך רשות הרבים שש עשרה אמה",
והרי ביטוי זה מדבר על נושא אחר – בדיני כלאים ובדיני מקח וממכר ובדיני נזיקין, וכפי שמוזכר, לדוגמא [פעם יחידה במשנה]:

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צט עמוד ב:

מתני'. מי שהיתה דרך הרבים עוברת לתוך שדהו, נטלה ונתן להם מן הצד - מה שנתן נתן, ושלו לא הגיעו. דרך היחיד - ד' אמות; דרך הרבים - שש עשרה אמה; דרך המלך - אין לה שיעור, דרך הקבר - אין לה שיעור. המעמד - דייני צפורי אמרו: בית ארבעה קבין.

3.
וכן יש להעיר, שהביטוי "אנן דגמרינן" נראה כאילו חולק על "קיימא לן".

4.
לכן נראה להסביר שכוונת הגמרא היא כך: הגמרא קובעת "קיימא לן" שדרך רשות הרבים היא לפחות 16 אמה. יתכן לומר [שכאן לפחות] פירוש ה"קיימא לן" הוא מהו המקור לכך?

4.1
לפי הנ"ל נראה שזוהי כוונת הגמרא, שה"קיימא לן" הוא מסוגייתנו "דגמרינן לה ממשכן". זאת אומרת, שהמקור לכך שרוחב רשות הרבים - גם לעניין כלאיים וגם לעניין ממונות - נלמד מהנושא של מלאכת הוצאה בשבת [הנושא שבסוגייתנו].

4.2
יוצא אפוא שהגדר של רשות הרבים לעניין כלאיים ולעניין נזיקין לא נקבע ["רק"] בגלל טבע הזרעים להתערבב או להזיק עד רוחב 16 אמה, אלא בגלל שזו הגדרה [שתוקפה הוא מ"דאורייתא"] מהלכות שבת שהיו במשכן.

5.
מגיד משנה הלכות שבת פרק יד הלכה א:

... ודע שיש מן הגאונים והאחרונים סוברין שאין רה"ר אלא במקום שבוקעין בו ששים רבוא כדגלי המדבר. ואין לזה רמז בגמ' ואינו עיקר וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל. ומ"ש רבינו ולא יהיה עליו תקרה מימרא בהזורק (שם דף צ"ח):

הוא דן בהגדרת רשות הרבים ובסוף דבריו [כפי שמובא בקטע לעיל] הוא מתייחס לדעה שקובעת שלהגדרת רשות הרבים - לעניין איסורי שבת - יש להוסיף גם שיהיו בו שישים רבוא של בני אדם.