מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
בדברי הרמב"ם דקטן כשר למול
שבת קל ע"א
תניא רשב"ג אומר כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה דכ' שש אנכי וגו'.
ויל"ע אם "קטן" כשר למול או לא. ויעוי' ברמב"ם ברפ"ב דמילה ה"א שכתב בזה"ל, הכל כשרים למול ואפי' ערל ועבד ואשה וקטן מלין במקום שאין שם איש, אבל עכו"ם לא ימול כלל וכו', עכ"ל יעו"ש. אולם לא נתבאר מה מקורו דהרמב"ם דאף "קטן" מילתו כשרה. ויעו"ש בכס"מ שכ' דכיון דאשה כשרה למול ע"כ דה"ה לעבד, וקטן עדיף מעבד ואשה שהרי עתיד לבוא לכלל מצות, עכ"ד יעו"ש. וכ"כ מרן בב"י (בר"ס רסד'), וכן יעוי' במאירי הכא בסוף פירקין (קלז:) שכ' דקטן כשר למול, והכי קי"ל בטושו"ע יור"ד (ר"ס רסד' ס"א) יעו"ש.
והנה יעוי' בספר "טעמא דקרא" דמו"ר הגרח"ק שליט"א בפ' שמות (ד', כה') עה"פ ותקח ציפורה צר ותכרות וגו' שכ' בזה"ל, בע"ז (כז.) פריך מינה למ"ד דאשה פסולה למול ומשני קרי ביה ותַכְרֵת דאמרה לאינש אחרינא ועבד, וקשה איזה איניש אחרינא ישראל היה שם במלון בדרך, דגוי פסול למול דדרשי' המול ימול, והרי כל ישראל היו במצרים וא' מהם לא היה יכול לצאת משם כמש"כ במכילתא פ' יתרו. וע"כ שבנה גרשום שהיה אז בן ג' שנים כדאיתא בילקוט הוא מל. ואולי מכאן למד הרמב"ם ברפ"ב דמילה שקטן כשר למול, שלא נודע מקורו, עכ"ל מרן הגר"ח שליט"א יעו"ש.
אולם יש לדחות, דהא הרמב"ם שם תפס כר' יוחנן דס"ל בע"ז שם דאשה כשרה למול, ודלא כרב דס"ל שם דאשה פסולה למול, וכש"כ הכס"מ ובהג"מ דקי"ל דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכו' ע"ש. ולפי"ז ע"כ דלא ס"ל לרמב"ם לדרשה הנ"ל דקרי ביה ותכרת והיינו שאמרה לאחר למול, וא"כ י"ל דרק לרב דס"ל דאשה פסולה למול ע"כ דס"ל דקטן כשר למול מדדרשי' "ותכרת", אולם לר' יוחנן דס"ל שכשרה למול אין מקור כלל שקטן כשר למול, דהא לדידיה לא ס"ל דאחר מל אותו והיינו גרשום שהיה "קטן", וא"כ נמצא דלדידיה דהרמב"ם דתפס לר' יוחנן להלכה שאשה כשרה למול, ליכא כלל לראיה ולמקור מהעובדא דציפורה וגרשום, ודו"ק. וצ"ע בטעד"ק.
וע"ע מש"כ הגרח"ק שליט"א בספרו "קרית מלך" ברפ"ב דמילה וז"ל, הכל כשרין וכו' ועבד וקטן וכו', ב"ק (פח.) עבד וקטן ישנו במילה, ומפרש רבינו למול את אחרים, ועתוס' שם (רמ"ב נ"י), ואזיל התם כמ"ד אשה פסולה בע"ז (כז.), עכ"ל יעו"ש. אולם גם בזה יש לדחות כלעיל, דע"כ דמדס"ל לרמב"ם דקי"ל כר' יוחנן דאשה כשרה למול, א"כ אין להביא מקור מהתם דאיירי למ"ד דאשה פסולה למול, דאפשר דרק לדידיה דס"ל דאשה פסולה למול והיינו רב הוא דס"ל שקטן ועבד כשרים אך למ"ד שאשה כשרה אפשר שקטן עכ"פ פסול, וה"ט מדלא הגיע לכלל מצות ומשא"כ אשה ישנה בחיוב חלק מן המצות. אכן אין מסתבר דאשה כשרה וקטן פסול למול, מ"מ נר' דראיה ומקור ליכא מהתם, ודו"ק.
ונראה, דאכן אי"צ לזה שום מקור, וכש"כ הכס"מ דהוי כ"ש דאם אשה כשרה למול ע"כ דאף עבד כשר, ואם עבד כשר א"כ כ"ש דקטן כשר. וכן יעו"ש ביור"ד בבי' הגר"א שכ' דה"ט דכשר דמסקינן בפ"ב דע"ז שם דאי"צ שיהיה "לשמה", עכ"ד ע"ש. וא"כ ע"כ שכשר ע"י קטן. ונר' דאפי' אי הוי ס"ל לרמב"ם שאשה פסולה ג"כ אי"צ מקור לקטן, דעד כמה דאשכחן בגמ' מיעוט לגבי עכו"ם ואשה שפסולים על כרחך דשאר בני אדם והיינו עבד וקטן ה"ה כשרים למול, דהוי כ"ש דאם גוי צריך "מיעוט" מיוחד לפוסלו מלמול ובלי זה היה כשר למול א"כ כ"ש קטן דצריך מיעוט מיוחד שמילתו פסולה, ומדלא נתמעט כלל מלמול ע"כ שמילתו כשרה כגדול. וכן הוי כ"ש מאשה דאע"פ שאין לה "ברית מילה" ואפ"ה צריכה מיעוט מיוחד לפוסלה, א"כ כ"ש קטן שיש לו ברית מילה שצריך מיעוט לפוסלו, ומדלא "נפסל" ש"מ שה"ה כשר למול ממש כגדול, וברור בס"ד.
ומש"כ הרמב"ם שקטן וערל וכו' מלין כשאין שם איש, אע"פ שאכתי מילתו כשרה, י"ל דה"ט דבקטן ואשה יש לחוש שלא ימולו כהוגן קטן מתוך קטנותו ואשה מתוך שאין זה אומנותו של אשה ואין להם מספיק "עזות" ו"אומץ" למול כהוגן, דאפי' אצל אנשים לאו כל אדם יכול להיות "מוהל", וכבס"מ שבת (קנו.) דא"ר אשי הנולד במזל מאדים יהיה מקיז דם או טבח או מוהל וכו' יעו"ש, דמבואר שצריך "טבע" מיוחד להתעסק בכל כה"ג. ועל כן אינו לכתחילה שימולו אשה וקטן מחשש "סכנה" שיעשה עי"ז "כרות שפכה", וכן שלא יחתכו לכל הערלה עם כל ה"ציצים" כדבעי. וערל ועבד י"ל דה"ט דהוי "גנאי" שימולו ואינו "כבוד" למצוה שיעשה זה על ידם, וזהו שכ' הרמב"ם דרק כשאין שם "גדול" ימולו הם, ודו"ק.
