דיוק וחידוש ברש"י

מסכת שבת דף פה

עמוד א

רש"י ד"ה גבול רעך. ליטע סמוך למיצר להכחיש קרקעו כשיעור אשר גבלו הראשונים ומי הם ראשונים אמוריים וחויים שהיו בקיאים בכך כדאשכחן בבני שעיר:
רש"י ד"ה לזית. ראוי לגדל זיתים וזה לתאנה והיו יודעין להפריש את הארץ בין קנה לקנה בריחה וטעמה היכן לזיתים והיכן הוא לתאנים וממילא דבקיאים היו בשיעור יניקה:
רש"י ד"ה וחוי. למה נקרא חוי:
עיין בתוס' ד"ה חוי. וז"ל: אור''ת דלאו היינו חוי דשבעה עממין שהרי אינו דורש כלום למה שמם כן אלא בני שעיר גופיה איקרו חוי כדכתיב בת צבעון החוי (בראשית לו): ונראה דלכך רומז רש"י שכותב בלשון יחיד למה נקרא חוי, ולא כתב למה נקראו חוי, כמו שהוסבר למה נקראו בני שעיר - חורי.
ואפשר עוד לדייק מרש"י שבד"ה גבול רעך כותב - אשר גבלו ראשונים, ומי הם ראשונים, אומר רש"י דאלו הם האמוריים וחויים שהיו בקיאים בכך כדאשכחן בבני שעיר, ומדוע הביא רש"י שהראשונים הכוונה לאמורי ואומר עליהם שהם כמו בני שעיר שמצינו שנקראו חורי ע"ש שהיו יודעים להריח בקרקע, ולא אמר ראשונים הם בני שעיר עצמן, כי בפסוק לא תסיג גבול וכו' מדובר בירושת ארץ כנעו,ו כוונת רש"י לומר שאמוריים והחויים - אלו הם האמורי והחוי בני כנען, ועוד שאצל כנען ובניו כתוב פעם ראשונה בתורה גבול, (בראשית פרק י' טו-יט) וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת. וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי. וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי. וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי. וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע. ואמוריים הוא שם כולל לכל יושבי כנען, וכן נקראה ארץ ישראל בשם ארץ האמורי, וכלל רש"י גם חויים לומר דאלו לא נקראו כך בגלל מהותם כי משווה כאן בין שניים מבניו של כנען, (וזה עצמו ראיה שבהמשך הגמרא שאיתא חוי אין הכוונה לאותו חוי המוזכר כאן בין העממין מבניו של כנען), והפסוק אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ - מדובר על ארץ שעיר (שאינה ירושת ארץ ישראל) ובני שעיר, שנקרא שמם או חורים או חויים (והם לא משבעה עממים דהם ישבו בארץ שעיר) וזה על שם שני תכונות אלו של הרחה וטעימת הקרקע ואינם שמות של עמים שונים,
וכמו שרש"י כותב בד"ה לזית וכו' והיו יודעים להפריש את הארץ בין קנה לקנה בריחה וטעמה וכו' הרי שבוודאי מכוין על אותו עם - בני שעיר, והם נקראים פעמים חוריים ופעמים חויים, וכמו שהובא בתוס' לעיל צבעון החוי שהוא צבעון היה מבני שעיר החורי.