מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה לחופה ולמע"ט
שבת קלז ע"ב
ת"ר המל אומר אקב"ו על המילה וכו' העומדים שם אומרים כשם שנכנס לברית כך לתורה לחופה ולמעשים טובים. ובהג' הב"ח כ' דצ"ל כשם "שהכנסתו" לברית כך "תכניסהו" לתורה וכו' ע"ש.
וכן יעוי' בירושלמי (בס"מ ברכות דף סו.) שגרס כשם "שהכנסתו" וכו' יעו"ש. אולם ליתא שם למע"ט. וכן יעוי' ברי"ף וברא"ש ובחידושי הר"ן הכא, וברמב"ם בפ"ג דמילה ה"ב, ובטור ושו"ע ביור"ד (סי' רסה' ס"א) דגרסו כשם "שהכנסתו" וכו', ודלא כדכ' בגמ' שלפנינו. ויעו"ש בש"ך (סק"ג) שכ' דמ"מ עדיף לומר "כשם שנכנס" וכו', לפי שלפעמים אין האב שם או שאין לו אב וא"כ א"א לומר בלשון נוכח אלא בלשון נסתר כשם שנכנס וכו' ולכך לא פלוג, וגם נראה דאפי' מאן דגריס כשם "שהכנסתו" וכו' מודה דכשם שנכנס נמי שפיר דמי וכו', עכ"ד הש"ך. אולם מאידך יעו"ש בט"ז (סק"ב) שכ' דנר' שיש חילוק בדבר, דאותן שרואין האב יאמרו לשון שהכנסתו כן תכניסהו וכו', ואותן שעומדין מרחוק או שאין האב בביהכנ"ס יאמרו כשם כשנכנס וכו', עכ"ד הט"ז יעו"ש. והיינו דכשהאב משתתף בברית עדיף לומר שהכנסתו וכו', דבזה איכא ב' ברכות, א' שיזכה שאכן יכנס בנו לתורה וחופה ומע"ט, וב' שאיהו גופא יזכה להכניסו לחופה וכו' ולא שיכניסהו אחר, ודו"ק.
ובעצם סדר הברכה נר' דהוי כסדר הברייתא בפ"ק דקידושין (כט.) דכ' דהאב חייב בבנו למולו ואח"כ לפדותו ואח"כ ללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות. וזהו שמברכים לאב שכשם וכו'. דתחילה חייב למולו ואח"כ ללמדו תורה ואח"כ להשיאו אשה. דיעוי' הכא בחי' הר"ן שכ' וז"ל, כן תכניסהו וכו', פי' מפני שהאב חייב לבנו ללמדו תורה ולהשיאו אשה ולהדריכו בדרך ישרה, עכ"ל ע"ש. וא"כ זהו שכ' בסדר זה.
ובדלא נקטי' שיזכה אף לפדותו י"ל מדאינו מצוי כמעט וכבתוס' בבכורות (מט.) בד"ה לאחר יעו"ש, דאם האב או האם כהנים או לוים אינו נפדה וכן מחצה הוי נקיבות תחילה וכן אינו ביוצא דופן ועוד. ובדכ' מע"ט י"ל דהיינו "ללמדו אומנות", דהא אמרי' בגמ' שם דכל שאינו מלמדו אומנות כאילו מלמדו ליסטות וא"כ ע"כ דדבר שמונע מללסטם הבריות נחשב למע"ט ודו"ק. וכן עי' באו"ח (סי' שו' ס"ו) ובמ"ב שם (סק"ל), וע"ש בביה"ל בזה. וי"ל דזהו מש"כ הר"ן "ולהדריכו בדרך ישרה", דע"י שידע "אומנות" ע"כ שלא ילסטם את הבריות אלא מתפרנס בכבוד ע"י יגיע כפיו ונמצא הולך בדרך ישרה.
ובזה יובן אמאי הוקדם "חופה" ל"מע"ט", דהא לכאו' הו"ל לכתוב תחילה מע"ט ורק אח"כ חופה דאטו לא שייך מע"ט לפני החופה, ולדכתבנו ניחא דהא הוי כסדר הברייתא ושם כ' תחילה "להשיאו אשה" ורק אח"כ כ' "לללמדו אומנות", ודו"ק. ויעו"ש ביור"ד בש"ך ובט"ז ובפרישה שהביאו מהר"ד אבודרהם דכ' דהא דהוקדם לחופה לפי שאין נענש בב"ד של מעלה עד בן כ' וא"כ החופה קודמת שבן יח' לחופה [כבאבות פ"ה] ואחר מע"ט עכ"ד יעו"ש. אך צ"ב כוונתו, דמה בכך שלא נענש ע"ז הא אכתי משנכנס לעול תורה ומצות בהיותו בן יג' ויום אחד שייך במע"ט וכבכל המצות ומה ענין זה לעונש דב"ד של מעלה, וצ"ב.
ויל"ע בברייתא למה אכן כ' לאומנות רק אחר להשיאו אשה, ושמא היות והוי דברים בטלים בעצם א"כ כל עוד שאפשר לדחותו דוחים אך אחר החופה דבע"כ זקוק לפרנסה וכנתחייב בכתובתו לפרנס לאשתו אותה וב"ב דמלמדו האב לזה וכל עוד שלא נוגע נדחה. אך יל"ע דכיון דבין כו"כ צריך אח"כ ללמדו לזה למה לא ילמדו תיכף ועוד לפני הנישואין שתיכף אח"כ ימצא עי"ז פרנסה בנקל. ואפשר דיעוי' ברפ"ב לעיל (כא:) דנפק"מ לגירסא דינקותא, ופירש"י דמתקיים יותר משל זקנה, וה"נ יעוי' בפ"ב דב"ב (כא:) גבי לימוד הקטנים שבשתא כיון דעל על יעו"ש, ובאבות (פ"ד מ"כ) דהלומד ילד למה הוא דומה ע"ש [והוא המשנה היחידה מאלישע בן אבויה, וי"ל שזכה לזה אע"פ שסרח דסו"ס למד בילדותו תורה הרבה לאין שיעור], וכתב רבינו יונה שם דכך תורה שבילדותו לא תשכח מליבו ע"ש. וכן עי' בשבת (סג.) ברד"ה ובהדר וכו' ותלמודיה הוי קים ליה מדהוה בר תמני סרי עכ"ל ע"ש, ושם לקמן (קנב.) דינקותא כלילא דוורדא ע"ש. ולכן י"ל דה"ט שדוחים ללימוד האומנות כמה שיותר כדי שיוכל לנצל השנים הצעירות "לגירסא דינקותא" מגודל סגולתו ומעלתו, וכן לפני היותו לבעל אשה ובנים ועול הפרנסה עליו [ועי' ברמב"ם בפ"א דת"ת ה"ח שכ' דכל איש ישראל חייב בת"ת ואפי' בעל יסורים ואפי' עני המתפרנס מצדקה וכו' ואפי' בעל אשה ובנים ע"ש דמשמע ד"בעל אשה ובנים" קשה לו ללמוד ביותר] דיוכל ללמוד לפני הנישואין בלי טירדת לימוד האומנות, ולכן הוקדם בברייתא נישואין לאומנות וכן בסדר הברכה במילה.
ועוד י"ל בדהוקדם חופה למע"ט, ללמדינו דעד החופה כל עוד היותו "בחור" אין עליו אלא לימוד התורה ורק אחר הנישואין יעסוק אף במע"ט, והיינו דמברכים לינוקא שיזכה שעד חופתו יעסוק ויכנס רק לתורה ואח"כ אף למע"ט, דקודם לכן אינו ברכה כ"כ "להכנס" למע"ט, ודו"ק היטב. ואין הכוונה שלא יעסוק עד אז בחסד כלל דיעוי' ביבמות (קט.) דכל האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו, ויעו"ש ברש"י ובב"ח, וכן יעו"ש לעיל (קה.) ובר"ה (יח.) דחטא עלי מתכפר בתורה ובגמ"ח, וכן בסנהדרין (צח.) דשאלו תלמידיו את ר' אליעזר הגדול מה יעשה אדם וינצל מחבלי משיח ואמר להם יעסוק בתורה ובגמ"ח, ובפ"ק דע"ז (יז:) א"ר הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוק וכו' ע"ש, ובב"מ (לג.) ברד"ה כל וכו' יעו"ש, ובכולהו נראה דאף בבחור איירי דגם לו שבח הוי להתעסק בגמ"ח וזה פשוט שעל הכל להתעסק בזה, וכן יעוי' בשה"צ (בסי' תרט"ו אות ו') בזה, מ"מ העיקר שלא "יכנס" לזה ורק בין גברא לגברא יעסוק בזה וכפי הצורך המוכרח ותו לא, ודו"ק היטב. וע"ע בספ"ק דב"ק (יז.) ובספ"ק דסוטה (יד.) ובספ"ד דסוכה (מט:) ובספ"ג דמכות (כד.) ובפ"ק דברכות (ה.) ובשבת (קכז.) ובחולין (צב.) וברד"ה זמורות וכו' במעלת "החסד", ועוד איכא בזה ואכמ"ל, מ"מ עד החופה הברכה האמיתית שיהיה טמון בישיבה, והבן בס"ד.
