דיוק וחידוש ברש"י

מסכת שבת דף ע

עמוד א

רש"י  ד"ה דברים. משמע תרי ה' לרבות חד הרי שלשה אלה בגמטריא ל''ו הרי ל''ט:
רש"י מכניס בפשט הגמרא שהמקור למנין ל"ט שהוא גורם לחיוב ממון רב (וכמו שרש"י בד"ה בממון - לאפושי קרבנות) כשבהעלם אחד יכול להתחייב בשלושים ותשע חטאות – הוא ע"י לימוד בדרך הגימטריא, וקצת תימה על כך,
ומתוספות לא משמע בהכרח שלמד כך בפשט הגמרא שיש כאן גימטריה של ל"ט, אלא שיותר משמע מדברי שהלימוד הוא ממשמעות דברים - הדברים ו"אלה" שהכוונה לדברים האמורים בע"פ ל"ט מלאכות,
וגם ידוע שרש"י ממעט מאוד בגימטריא (ובחלק מהמקומות שמביא גימטריה בתורה זה בשם רבי משה הדרשן),
וע"כ נראה שכאן יש צורך מיוחד בגימטריא מעבר לפשט הרגיל וההוכחה לכך היא מהגמרא עצמה, כפי שיוסבר בהמשך , ולא די לנו הלימוד של המשמעות דברים – הדברים, שהכוונה היא על (ל"ט) מלאכות שבת ללא ציון מספרי בדווקא, כי זה לבד לא יכול להוות סיבה מספקת לחייב קרבנות בכמות גדולה, (ואולי אפשר להוסיף ולומר דאף אם למדים דהלאו דלא תבערו לחלק יוצאת דחייב על כל מלאכה בפני עצמה זה רק אם יעשה חלק מהמלאכות יתחייב על כל אחת ואחת, אבל אם יעבור על כולם, אפשר לומר דהוא כעין העלם אחד של שבת, והוי עבירה אחת שעבר על מצות השבת)
ואף של"ט מלאכות עצמם נרמזים בדרכים נוספות, ולא כתובים ממש בתורה, כמו שאיתא בגמרא בדף מט: הא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מי אמר להו ר' חנינא בר חמא כנגד עבודות המשכן אמר להו ר' יונתן בר' אלעזר כך אמר רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא כנגד מלאכה מלאכתו ומלאכת שבתורה ארבעים חסר אחת, ומזה שהגמרא בדף מט: לא מביאה את הדרש הנוסף שנלמד כאן וע"י גימטריא, זה עצמו ראיה שאין מדובר כאן על המלאכות עצמם, שאיסוריהם לפרטיהם מיושבים אף בסברא ממצות השביתה בשבת, אלא שנדרשו אף בדרשה - או מזה שהיו במשכן - או מל"ט פעמים שכתוב מלאכה בתורה,
אבל כל זה עדיין אינו מספיק להוות גורם לחייב ממון הרבה, אלא בכתיבת מנין ממש או מסירתו מסיני, ולכן הגמרא מביאה את הפסוק אלה הדברים וגו' לאחר שמביאה את הפסוק הקודם וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:, ולכאורה לצורך הדרשה הנ"ל של דברים הדברים לא צריכים את הפסוק הקודם, אלא שזה בא בגלל החידוש שבדבר שזה מנין שנרמז בדרך הגימטריא והוא עצמו נאמר בסיני ,שכאמור הפסוק ויקהל מדובר בהקהלות העם בתחתית ההר – בהר סיני, (וכמו שמובא גימטריה בגמרא לגבי מנין ימי הנזיר)
ולכן גם בגמרא בדף צז: למימרא דמחייב רבי אתולדה במקום אב והתניא רבי אומר. דברים הדברים אלה הדברים אלו ל''ט מלאכות שנאמרו למשה בסיני וכו', מפרש רש"י ד"ה דברים הדברים אלה הדברים. גבי שבת דכתיב בויקהל אלה הדברים אשר צוה וגו' דברים משמע תרין ה''א מרבי חד הא תלת אלה בגימטריא תלתין ושש אלו ל''ט כו' ומניינא למה לי על כרחיך לדעת כמה חטאות אדם מתחייב בהעלם אחד על השבת ואי מחייב אתולדה במקום אב בהעלם אחד הוו להו טובא:רש"י כאן מציין דכתיב בויקהל וכו', כי דעת רש"י שזה חלק מטעם הדבר עצמו שזה נאמר בסיני,
ועיין בתוספות ד"ה יכול שאם עשאן כולם בהעלם אחד כו'. שמפרש דצריך למניינא לפי שיש מלאכות שאינן חשובות ואיצטריך מניינא לאשמעינן דכולהו הויין מלאכות להתחייב עליהן, והקשה ר"י על כך וז"ל דלקמן בהזורק (דף צז:) משמע דהאי מניינא אתיא לחלק דאמר התם למימרא דמחייב רבי אתולדה במקום אב והתניא רבי אומר דברים הדברים אלה הדברים כו' ופי' בקונטרס התם דהכי פריך הואיל ומניינא לא אתא אלא לחילוק חטאות ואי ס''ד דמחייב אתולדה במקום אב טובא ה''ל למיתני ולפי מה שפירשנו דמניינא לא אתא אלא לאשמעינן דכולהו חשובות מלאכות להתחייב עליהם לא הוה פריך מידי עכ"ל ולכן מפרש כאן בדרך אחרת עיין בהמשך דבריו,
ולפי' ההסבר שאמרנו הרי שחשיבות המלאכות לא למדים כאן אלא זה נלמד ע"פ שני הדיעות שהובאו בגמרא בדף מט:, וזה לבד (בצירוף משמעות הפסוק אלה הדברים) מספיק לומר דכולם הוין מלאכות להתחייב עליהם, כל אחד בפני עצמו, אבל להחשיבם בנפרד כשעשהן בהעלם אחד, ולחייבם בשלושים ותשע קרבנות לזה צריך מנין בדווקא, ואגב זה אנחנו למדים שאין לחייב על תולדה במקום אב דא"כ יצא שהמנין היה צ"ל גדול יותר לחייב קרבנות נוספים.