דרכי האמורי ברפואה
שבת סז ע"א
"משום רפואה דברי רבי מאיר. אביי ורבא דאמרי תרוייהו: כל דבר שיש בו משום רפואה - אין בו משום דרכי האמורי".
גירסת הירושלמי והרמב"ם: "דברי רבי יוסי", ורבי מאיר הוא החולק שבסיפא. ופסקו אביי ורבא הלכה כרבי יוסי כפי הכלל המקובל.
אבל גירסת הגמרא שחכמים הם החולקים בסיפא על רבי מאיר שברישא.
לגירסא זו קשה, הרי הכלל הוא שהלכה כרבים, וכיצד סתמו אביי ורבא כרבי מאיר? גם דבריהם נסובים במפורש על דברי רבי מאיר.
עוד קשה, וכי חכמים חולקים על רבי מאיר שיש תועלת רפואית בדברים שמנה? הרי ניתן לבדוק זאת, וכיצד יחלקו בענין שבמציאות?! ועוד יותר קשה לטעון שסוברים חכמים שלמרות התועלת הרפואית, אסור להתרפות בתרופה בדוקה רק משום שדרך האמורים להשתמש גם הם באותה תרופה!
אלא שלגירסת הגמרא יש לפרש שאביי ורבא אמרו דבריהם אליבא דכולי עלמא, וגם חכמים מודים שדבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי. ולא נחלקו אלא באותם שלושת הדברים שנזכרו במשנה: ביצת החרגול, שן שועל, ומסמר מן הצלוב. שחכמים אומרים שאין בהם תועלת. ורבי מאיר לטעמיה, דחייש למיעוטא. וסובר שכיון שהיו אנשים מועטים שדיווחו שהוטב להם בעקבות שימוש באותם סגולות, די בכך להחשיבם כרפואות.
ואביי ורבא אמרו את דבריהם כהמשך לדברי רבי מאיר דוקא, כי הוא שהזכיר בפירוש שתועלת רפואית מוציאה מכלל דרכי האמורי. ומדברי רבי מאיר נלמד לחכמים, שגם הם מודים לו בענין זה.
