הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "תנא הוא ופליג"
שבת סד ע"ב
רבכבול ובפאה נכרית לחצר.
אמר רב: כל שאסרו חכמים לצאת בו לרשות הרבים - אסור לצאת בו לחצר, חוץ מכבול ופאה נכרית.
רבי ענני בר ששון משמיה דרבי ישמעאל אמר: הכל ככבול.
תנן: בכבול ובפאה נכרית לחצר. בשלמא לרב - ניחא, אלא לרבי ענני בר ששון קשיא! –
רבי ענני בר ששון משמיה דמאן קאמר ליה - משמיה דרבי ישמעאל בר יוסי, רבי ישמעאל בר יוסי תנא הוא ופליג.
ורב, מאי שנא הני? - אמר עולא: כדי שלא תתגנה על בעלה.
1.
הגמרא מציינת מחלוקת בין רב לרבי ענני בר ששון. רב סובר שרק עם כבול ופאה נכרית מותר לצאת לחצר, ורבי ענני סובר שבכל הרשימה המנויה במשנה ניתן לצאת לחצר [ולא לרשות הרבים].
2.
תולדותיו של רבי ענני בר ששון [מתוך אטלס עץ חיים ו"פרוייקט השו"ת"]
רבי ענני בר ששון -
אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי. מובא בבבלי, שדרש אפיתחא דבי נשיא, שמע רבי אמי ואיקפד, אמר: "אטו דידיה הוא, דרבי אלעזר אמר רב אושעיא היא" (מו"ק כ"ד ע"ב).
2.1
לפי זה יוצא שרב ענני חי 2 דורות אחרי "רב", ולכן נראה שמבחינה זו הלכה צריכה להיות כמותו מפני שנחשב כ"בתראי" לעומת "רב". וזה נכון רק אם נאמר שהכלל שהלכה כבתראי חל גם בדורות הראשונים של האמוראים ולא רק מתקופת אביי ורבא ואילך.
3.
הגמרא מקשה על רב ענני ממשנתנו ומיישבת שמכיוון שדבריו הם משמו של התנא רבי ישמעאל בר יוסי [בתקופת רבי יהודה הנשיא] [אמורא בשמו של תנא] לכן הוא רשאי לחלוק על המשנה.
4.
מסביר תוספות מסכת שבת דף סד עמוד ב:
רבי ענני ברבי ששון אמר הכל ככבול - ונראה דהלכה כרבי ענני מדאמר מילתיה משמיה דרבי ישמעאל בר' יוסי ור' ישמעאל תנא הוא ופליג
ועוד דבשל סופרים הלך אחר המיקל ...
תוס' פוסק כרב ענני ובניגוד ל"רב". הוא מביא שני נימוקים לפסיקה זו:
4.1
נימוק ראשון: דברי רב ענני הם משמו של התנא "רבי ישמעאל ברבי יוסי".
4.1.1
וקצת קשה, מה בכך שרבי ישמעאל ברבי יוסי אמר את הדין, הרי הוא חולק על משנתנו שהיא "סתם משנה" ומדוע יש להעדיף את דעת רבי ישמעאל ברבי יוסי על פני "סתם משנה" בסוגייתנו?
4.1.2
אלא אם נאמר שתוס' מתכוון למה שאמרנו לעיל, שרבי ענני נחשב כ"בתראי" לעומת "רב", והוא – רב ענני – פוסק כרבי ישמעאל ברבי יוסי, ולכן הלכה כמותו [אבל לא רמוז בדבריו].
4.2
נימוק שני: הלכה כרבי ענני מפני שהוא מיקל יותר מ"רב", והכלל הוא שבאיסורי דרבנן יש לפסוק כדיעה המקילה.
4.2.1
תוס' זקוק להסבר השני שלו בגלל הקושי בהסבר הראשון [ב"ילקוט ביאורים" מובא ששני ההסברים קשורים זה בזה]
5.
חידושי הריטב"א מסכת שבת דף סד עמוד ב:
רב עניני בר ששון משמיה דר' ישמעאל אמר הכל ככבול. ופרכינן עלה ממתני', ואוקימנא דאיהו דאמר כר' ישמעאל ברבי יוסי דפליג אמתני'.
ודעת הגאונים ז"ל דלית הלכתא כר' עניני בר ששון דהא סתם מתני' אזלא כרב וקי"ל כסתם משנה,
הגאונים פוסקים בסוגייתנו כרב מפני ש"סתם משנה" – בסוגייתנו – היא כדעת רב. [ומקבל את הקושי לעיל בסעיף 4.1.1]
5.1
המשך דבריו:
וקשיא להו לרבנן ז"ל על מה סמכו הנשים לצאת בתכשיטין לרשות הרבים דהא בכולם אסורה לצאת כדתנן בהדיא,
ור"ת היה אומר שסמכו בזה משום דהלכה כרב עניני דבשל סופרים הלך אחר המיקל,
רבנו תם פוסק כרב ענני מפני שבאיסורי דרבנן ["בשל סופרים"] יש לפסוק כמי שמיקל [כבדברי תוס'].
6.
ויש לשאול: הרי הכלל שיש לפסוק כמי שמיקל הוא רק כאשר יש מחלוקת שקולה ולא כשיש מחלוקת וניתן לפסוק כאחת הדעות על פי כללי הפסיקה – כבסוגייתנו - שיש לפסוק כרב מפני ש"סתם משנה" כמותו, והכלל הוא שהלכה כסתם משנה.
7.
המשך דבריו:
ואף על גב דסתם מתני' דלא כותיה אשכחן לרב דאמר במסכת גיטין דף ל"ז ב') נאמן אדם לומר פרוסבול היה לי ואבד והילכתא כותיה ואף על גב דאיכא סתמא דפליגא עליה,
הוא עונה על שאלתנו: אפשר להקל בגזירות חכמים אפילו נגד "סתם משנה".
8.
וכיון דקי"ל כרב עניני שהכל ככבול ומותר לצאת בהם ואפי' לחצר שאינה מעורבת הוא הדין לכרמלית, ובזמן הזה אין לנו שום רשות הרבים [לפי] שאינו רחב י"ו אמה ולא מכוון משער לשער...
והריטב"א דוחה את ההוכחה שניתן להקל נגד "סתם משנה", מפני שבסוגיה בגיטין יש אמוראים נוספים שסוברים כדעת "רב" [ומדוע לא אמר ש"רב תנא הוא ופליג"?], ולכן הלכה, שם, כ"רב" נגד "סתם משנה".
9.
וראה בהרחבה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים קכה-קכו.
10.
ונראה להעיר:
ניסוח הגמרא הוא:
תנן: בכבול ובפאה נכרית לחצר. בשלמא לרב - ניחא, אלא לרבי ענני בר ששון קשיא! –
רבי ענני בר ששון משמיה דמאן קאמר ליה - משמיה דרבי ישמעאל בר יוסי, רבי ישמעאל בר יוסי תנא הוא ופליג.
בדרך כלל כשהגמרא מקשה על אמורא היא מנסחת "מיתיבי" [גם כאשר מדובר במחלוקת אמוראים והקושיה היא על אחד מהם]. ולפעמים הגמרא מסתפקת בביטוי הפתיחה "תנן", שמשמעותו היא: קושיה מהמשנה האחרונה, וכך בסוגייתנו. ומדוע הגמרא ממשיכה "בשלמא...". זהו ניסוח שלא נפוץ כשמקשים ממשנה על אחד מבעלי המחלוקת שבין האמוראים. לפי מי שסובר שהביטוי "בשלמא..." מרמז ש"עורך הגמרא" פוסק כאותה דיעה, הרי שמתאים לשיטת הרמב"ם שפוסק בסוגייתנו כרב.
11.
גם קשה קצת הניסוח המסורבל: "משמיה דמאן קאמר ליה – משמיה..." די היה אם הגמרא היתה מביאה רק את הסיפא של הדברים.
12.
ולכן נראה לומר: ברור לגמרא שהלכה היתה צריכה להיות כרב נגד רב ענני [מפני שרב ענני הוא אמורא לא כל כך ידוע, וממילא גם תוקף דבריו אינם חזקים כנגד "רב"], ולכן אומרת הגמרא שלא נטעה לחשוב שרב ענני חולק על רב מכח עצמו, אלא אמר את דבריו בשם רבי ישמעאל ברבי יוסי. מודגש כאן שהגמרא היא זו שמגדירה את רבי ישמעאל כתנא. זאת אומרת, לא בהכרח כל חכם שחי עד תקופת רבי יהודה הנשיא היה לו תוקף של תנא!
13.
כמו כן, ניתן לומר שסוגייתנו באה ללמדנו שגם דברי תנא שלא נכללו במפורש במשנה או בברייתא אלא הובאו על ידי אמורא, גם דברים אלה נחשבים כדברי "תנא הוא ופליג".
