סקר
זבחים או מנחות - מה יותר קשה?
זבחים
מנחות
אותה רמת קושי
קשה להעריך


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

ולא פרה בעור הקופר – קיפוד

 

"משנה. אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו, ולא בזוג אף על פי שהוא פקוק, ולא בסולם שבצוארו, ולא ברצועה שברגלו. ואין התרנגולים יוצאין בחוטין, ולא ברצועה שברגליהם. ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן. ואין הרחלים יוצאות חנונות. ואין העגל יוצא בגימון, ולא פרה בעור הקופר, ולא ברצועה שבין קרניה וכו' ... ולא פרה בעור הקופר. דעבדי לה כי היכי דלא למציוה יאלי" (שבת, נד ע"ב).

פירוש: משנה במשנה זו רשימה נוספת של דברים שאסור להניח לבהמה לצאת בהם בשבת. אֵין חֲמוֹר יוֹצֵא בַּמַּרְדַּעַת בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה לוֹ מבעוד יום, וְלֹא בַּזּוּג (פעמון) אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּקוּק במוך כדי למנוע מהענבל לקשקש בתוכו ולהשמיע קול, וְלֹא בְּסוּלָּם (שמהותו תבואר בגמרא) שֶׁבְּצַוָּארוֹ, וְלֹא בִּרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלוֹ. וְכן אֵין הַתַּרְנְגוֹלִים יוֹצְאִין בְּחוּטִין וְלֹא בִּרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלֵיהֶם ששמים להם לסימן, וְאֵין האילים הַזְּכָרִים יוֹצְאִין בַּעֲגָלָה שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה שֶׁלָּהֶן, שהיו נוהגים לעשות מתחת לאליותיהם של כבשים מגודלים כעין עגלה קטנה, כדי שלא תגרר האליה על גבי הקרקע ותיפצע. וְאֵין הָרְחֵלִים יוֹצְאוֹת חֲנוּנוֹת, וְאֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא בַּגִּימוֹן, וְלֹא פָּרָה בְּעוֹר הַקוּפָּר (קיפוד), וְלֹא בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ ... עוד שנינו במשנה שלֹא יוצאת הפָּרָה בְּעוֹר הַקוּפָּר ששמים לה בעטיניה בשבת. ומסבירים: דְּעָבְדִי [שעושים] לָהּ כִּי הֵיכִי [כדי] שלֹא לִמְצִיוּהּ יָאלֵי [ינקו ממנה שרצים] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).



שם עברי: קיפוד מצוי         שם באנגלית:  Hedgehog           שם מדעי: Erinaceus concolor

שם נרדף במקורות: אנקה, ילא, קופד         שמות בשפות אחרות: ערבית - קנאפד


נושא מרכזי: מהו הקופר ומהו יאלי?

 

מהו הקופר?

הקופר הוא הקיפוד ואם נדייק יותר הרי ששמו הוא "קופד" כפי שנכתב במשנה בכלאים (פ"ח מ"ה): "הקפד וחולדת הסנאים חיה" ואכן בדקדוקי סופרים, בערוך (ערך "קפד") ומפרשים נוספים הגירסה היא קופד. במקורו השם "קיפוד" יוחד לאחד מדורסי הלילה כפי שאנו מוצאים בפסוק בישעיהו (לד י"א): "וירשוה קאת וקפוד וינשוף וערב ישכנו בה ונטה עליה קו תהו ואבני בהו" (1). הראשונים שהמירו את השם קופד בקיפוד היו השבעים והוולגטה ובעקבותם הלכו רוב המפרשים. כך או כך ברור שבסוגייתנו הכוונה לבעל חיים בעל קוצים חדים הנקרא בלשוננו קיפוד ואולי אף לדורבן שגם לו כסות קוצים. מפרש כאן רש"י: "קופר - שרץ הוא שנימיו חדין כמחט, וקורין לו הריצו"ן וקושרין עורו בדדי הפרה שלא יניקוה שרצים". הריצו"ן (Hérisson) בצרפתית הוא קיפוד. הרמב"ם בפיהמ"ש (שבת, פ"ה מ"ד): "ועור הקופר – עור של שרץ מלא קוצים קושרין אותו על שדי הפרה כדי שלא יינקו אותה הנחשים כשתישן בלילה וכשבאין לינק מכין אותם הקוצים שבעור ובורחים מהם". ראו עוד במאמרים "ועור האנקה" ו- "חוץ מן הפיל והקוף והקיפוד". 

מקור חשוב וחד משמעי, יחסית, לזיהוי היאלי נמצא בגמרא בבבא בתרא (ד ע"א): "אמר (הורדוס): מאן דריש מקרב אחיך תשים עליך מלך? רבנן, קם קטלינהו לכולהו רבנן, שבקיה לבבא בן בוטא למשקל עצה מניה. אהדר ליה כלילא דיילי, נקרינהו לעיניה". (2). מהתאור של העטרה שניקרה את עיני בבא בן בוטא ניתן להסיק שהיילי הוא קיפוד או אולי דרבן. הקדמונים לא הבדילו תמיד בין בעלי הקוצים השונים וכללו בקבוצה משותפת עם הקיפוד והדורבן גם את המכרסם קוצן. מפרש שם רש"י: "אהדר ליה כלילא דיילי - האנקה מתרגמינן ילא והוא שרץ שקורין הרצו"ן ושערו קשה כמחטין ועשה לו עטרה מעורו סביבות עיניו". הרצו"ן (Hérisson) הוא שמו של הקיפוד בצרפתית. זיהוי זה סביר יותר מאשר הדורבן והקוצן משום שקוצי הדורבן ארוכים מכדי שניתן יהיה להכין מעורו עטרה ואילו קוצי הקוצן אינם ארוכים ונוקשים די הצורך כדי לנקר עיניים. תנאי לאפשרות השימוש במקור זה לזיהוי היאלי בסוגייתנו הוא שאכן יילי ויאלי הם שמות נרדפים לבעל חיים זהה (3). קביעה זו איננה מוסכמת על הכל וכפי שנראה להלן ייתכן ורש"י איננו מקבל את הנחה זו.

הזיהוי החד משמעי העולה מהסוגייה בבבא בתרא מסתבך כאשר אנו פונים לזהות את ה"יאלי" המופיע בסוגייתנו (שבת, נד, ע"ב). הגמרא מפרשת מהו "עור הקופר" שאסרה המשנה להוציאו בשבת: "משנה. אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו ... ולא פרה בעור הקופר, ולא ברצועה שבין קרניה וכו' ... ולא פרה בעור הקופר. דעבדי לה כי היכי דלא למציוה יאלי" . זיהוי ה"קופר" כקיפוד מוסכם על רוב המפרשים אולם לזיהוי ה"יאלי" הועלו הצעות רבות שאת חלקן אציג בשורות להלן. יש להעיר שזיהוי ה"יאלי" איננו מבוסס רק על מסורות לשוניות והוא מושפע גם מהאופן בו ניתן להבין את הנזק שהוא עלול לגרום לפרה.
 

שיטת רש"י

בבבא בתרא מפרש רש"י: "אהדר ליה כלילא דיילי - האנקה מתרגמינן ילא והוא שרץ שקורין הרצו"ן ושערו קשה כמחטין ועשה לו עטרה מעורו סביבות עיניו". לעומת זאת בסוגייתנו הוא מפרש: "דלא למציוה יאלי - שלא ינקוה עלוקה, שקורין שנשוא"ש"  (sangsues בצרפתית היא עלוקה). במשנה (שם) מתייחס רש"י לעלוקות בשם "שרצים": "קופר - שרץ הוא שנימיו חדין כמחט, וקורין לו הריצו"ן, וקושרין עורו בדדי הפרה שלא יניקוה שרצים". בערוך (ערך יילי) נכתב: "ובלעז סנגיסוק"א ובלשון ישמעאל עלקא". את הסתירה בדברי רש"י ניתן, אולי, ליישב אם נניח ש"יילי" ו"יאלי" הם מינים שונים. הסבר זה בעייתי משום שרש"י מזהה בין "יילי" ו"ילא" המוזכר בתרגום אונקלוס. הרב משה לאנדא מציע ב"מרפא לשון" (שבת נד ע"ב) שיש לשם יילי שתי משמעויות.

התוס' מעלה קשיים עניינים ביחס לזיהוי ה"יאלי" עם עלוקה: "דלא למציוה יאלי - פירש"י שאנשוא"ש דהיינו עלוקה ואין נראה דאין מוצצות אלא דם. ועוד: דהוה ליה למימר עלוקות ולא אשכחן דקרי להו יאלי בשום מקום. ונראה דיאלי היינו נמי קופר דמתניתין כדאמר בריש בבא בתרא גבי הורדוס אהדר ליה כלילא דיאלי ונקרינהו לעיניה והאנקה מתרגמינן יאלי והוא שקורין הירצו"ן". תוס' מעלה שתי בעיות: 

א. בעיה טכנית שהרי עלוקות אינן מוצצות חלב. ניתן להוסיף על דבריו קשיים נוספים: 1. עור של קיפוד איננו יכול למנוע חדירת עלוקות משום שהן מסוגלות לזחול מתחתיו. 2. עלוקות חיות במים ולא ביבשה. 
ב. קושי לשוני הנובע מכך שמחד גיסא "יאלי" איננה עלוקה ומאידך גיסא משתמע מהספור בסוגייתנו ש"יילי" הוא קיפוד. טיעון זה מבוסס על ההנחה שאכן "יאלי" זהה ל"יילי".

תשובה העשוייה לענות על הבעיות הטכניות בזיהוי ה"יאלי" כעלוקה (סעיף א' לעיל) ניתן למצוא בדברי ה"יש מפרשים" המובאים בפירוש המאירי (שבת, שם): "ולא פרה בעור הקופר והוא עור חיה ששערותיה חדים וממאירים וקושרים אותו בדדיה שלא יינקוה השרצים. ויש מפרשים שמנעלים עושין לה מזה עד ארכובותיה שלא יינקוה עלוקות כשעומדת במים וכו'". בניגוד לפירוש הראשון של המשפט "דלא למציוה יאלי" המתייחס למציצת חלב מהעטינים הרי שה"יש מפרשים" מבינים שהכוונה למציצת דם מרגלי הבהמה. כאמור, ניתן ליישב את הסתירה מ"כלילא דיילי", שממנו משתמע באופן חד משמעי ש"יילי" הוא קיפוד, אם נניח שלא קיימת זהות בין "יילי" ו"יאלי". שאלת התוס' על כך שמעולם לא שמענו שעלוקות נקראות בשם זה נשארה בלתי פתורה.
 

שיטת תוס'

תוס' מציע ש"יילי" הוא קיפוד וכך קיימת זהות בין שני המינים המופיעים בסוגיות בשבת ובבא בתרא. הצעה זו לא מובנת לי משתי סיבות. א. קשה להניח שקיפודים יונקים חלב מפרות. ב. מדוע המירה הגמרא את השם קופר (קופד) המופיע במשנה בשם "יאלי" אם הכוונה למין זהה.
 

שיטת הרמב"ם

על האופן בו מזהה הרמב"ם את ה"יאלי" נוכל ללמוד מנימוקו במשנה בשבת (פ"ה מ"ד) לצורך ב"עור הקופר": "ועור הקופר – עור של שרץ מלא קוצים קושרין אותו על שדי הפרה כדי שלא יינקו אותה הנחשים כשתישן בלילה וכשבאין לינק מכין אותם הקוצים שבעור ובורחים מהם". על פי גירסה זו נועד עור הקיפוד למנוע מנחשים את יניקת החלב. מההקבלה לדברי הגמרא "דעבדי לה כי היכי דלא למציוה יאלי" נוכל להסיק שלדעת הרמב"ם "יאלי" הוא נחש או בעל חיים בעל מאפייני נחשים העלול לינוק מהפרה. הרב קאהוט מעלה כאפשרות שמקור זיהוי "יאלי" כנחשים הוא בגירסה אחרת ברש"י. גירסה זו עמדה לפני הרד"ק (ערך "והאנקה והכח") ולכן כתב: "... ופירשו רבינו שלמה בבר"א". הרב קאהוט בערוך השלם (ערך "יילי") מעלה סברה שבבר"א היא מילה צרפתית Viper = Viverra שמשמעותה צפע. לטענתו אכן נחשים אוהבים חלב ולא קיפודים. כנראה שנפלה כאן טעות דפוס וצ"ל Vipera משום ש - Viverra הוא יונק טורף ממשפחת הגחניים. אם אכן קיימת כאן טעות דפוס לא ברור הקשר לבבר"א ולכן סביר יותר שהכוונה למכרסם הנקרא בונה (Biber). 

הר"י קאפח מביא גירסה שונה בפירוש הרמב"ם: "עור הקופד - עור קפוד קושרין על דדיה כדי שלא יינקנה השרץ כשתישן בלילה, שאם יבוא לינק ידקרוהו קוצי הקפוד ויברח מהם". ההבדל העיקרי בין הגירסה שלפנינו וגירסת הר"י קאפח הוא בזיהוי בעל החיים היונק מהפרה – נחש או שרץ. כך או כך פירוש זה נראה תמוה שהרי נחשים ושרצים אינם יונקים חלב. 
 

שיטת הירושלמי

בסוגיה המקבילה בירושלמי (שבת, פ"ה דף ז טור ג /ה"ד) אנו מוצאים: "ולא פרה בעור הקופד שהוא נותן עור קופד בין דדיה בשביל שלא תינק את בנה". על פי הירושלמי מניחים את עור הקיפוד כדי למנוע מהעגל את האפשרות לינוק מאימו על מנת לשמור את החלב לצורך האדם. ייתכן ויש לגרוס בסוגייתנו במקום "יאלי" מונח אחר המקביל לעגל ובכך להתאים את דברי הבבלי לירושלמי. הרב ד"ר ד"ר לודוויג לוויזון אכן הציע לשנות את הגירסה בשבת באופן שתתאים לפועל יאל שפירושו החל ולדעתו כך נקרא עגל צעיר. הרב קאהוט דוחה את הצעה זו ומעדיף לגרוס "עול" כלומר צעיר של אחת הבהמות היונק.
 

דעות נוספות:

במוסף הערוך (ערך "יילי") נאמר: "פירוש בל"י (לשון יווני) מין תולעים מרבים רגלים ובעלי שיער". התאור מתאים לזחלים של פרפרים ממשפחת הטוואיתיים.
 

       
תמונה 1. קיפוד מצוי          
צילם:  Nevit Dilmen

 
  תמונה 2. קיפוד מצוי - ניתן לראות היטב את מבנה כפותיו
צילם:  Max Korostischeveski

  


(1) רש"י (ישעיהו, לד י"א): "וקפוד - עוף הפורח בלילה צואיט"א בלע"ז".
(2) פירוש: אָמַר הורדוס בליבו: מַאן דָּרֵישׁ [מי הוא זה שדורש] את הכתובים "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" (דברים יז, טו), ומפרש שצריך המלך להיות גם בן משפחה יהודית, ולא עבד משוחרר או גר? רַבָּנַן [חכמים] הם שדורשים כך, והם העומדים על כך שיהיה המלך ממשפחות ישראל. קָם קַטְלִינְהוּ לְכוּלְּהוּ רַבָּנַן [עמד הרג את כל החכמים], שַׁבְקֵיהּ [הניח] בחיים רק את בָּבָא בֶּן בּוּטָא כדי לְמִשְׁקַל [ליטול] עֵצָה מִנֵּיהּ [ממנו]. אַהֲדַר לֵיהּ כְּלִילָא דְּיָילֵי [הקיף הורדוס את ראשו של בבא בן בוטא בעטרה של קיפוד], נַקְרִינְהוּ לְעֵינֵיהּ [וניקר את עיניו] על ידי כך.
(3) אין ספק שלדעת הערוך מדובר בשמות נרדפים שהרי הוא מצטט את שתי הסוגיות בערך משותף ("יילי").

 

רשימת מקורות:

מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 81-82). 

 

 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר