הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: סתם משנה

שבת מו ע"א

ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן: מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת - אין חיבור לה, ואין נמדדת עמה, ואין מצלת עמה באהל המת, ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש עליה מעות.
הא אין עליה מעות - שריא, ואף על גב דהוו עליה בין השמשות! –
אמר רבי זירא: תהא משנתינו שלא היו עליה מעות כל בין השמשות, שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן.

1.
הגמרא מקשה על ההנחה שרבי יוחנן סובר כרבי יהודה שיש דין מוקצה [רחב]. היא מקשה ממשנה סתמית ["סתם משנה"] שלא מוזכר בה שם של תנא. ורבי יוחנן עצמו קבע את הכלל ש"הלכה כסתם משנה", ואם מאותה משנה לומדים שהיא סוברת כרבי שמעון [שאין דין מוקצה – כעיקרון] הרי שיש סתירה על דברי רבי יוחנן באופן אישי.

2.
באותה משנה נאמר ששידה שיש עליה מעות לא גוררים אותה בשבת. הגמרא מדייקת מהמשנה שאם בשבת כבר אין עליה מעות - והם היו רק בכניסת שבת בין השמשות - השידה מותרת בטילטול. נובע מכך, שהמשנה סוברת כרבי שמעון שאין איסור מוקצה [שהרי גם בסיס לדבר האסור בין השמשות צריך להיות אסור]. משמע מהגמרא שגם דבר הנלמד ממשנה סתמית על ידי דיוק מוגדר כ"סתם משנה".

3.
מיישבת הגמרא, שבמשנה מדובר שכלל לא היו מעות עליה בין השמשות ורק אז היא מותרת בטילטול, אבל אם באמת היו עליה מעות בין השמשות היא אסורה בטילטול מדין "בסיס לדבר האסור" וכרבי יהודה.

4.
הגמרא משבצת את הביטוי "תהא משנתנו" - 2 מופעים בש"ס, ובשניהם מופיע יחד עם ההמשך "שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן". מדוע הגמרא לא מנסחת בניסוח המקובל "הכא במאי עסקינן". ומה הקשר לביטוי "שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן".

5.
כנראה שהגמרא יודעת שהאוקימתא שלה בדברי המשנה היא מאד דחוקה, ולכן רק כדי לא לשבור את דבריו של רבי יוחנן מעמידים את המשנה באופן כזה. ועדיין קשה: הרי בש"ס יש הרבה אוקימתות "דחויות".

5.1
כמו כן מקשים הפרשנים [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קפד], הרי מצינו כמה משניות שהן "סתם משנה" שסוברות שהלכה כרבי יהודה, ועונים הפרשנים שמדובר בנושאים שונים של מוקצה בכל אותן משניות.

6.
ונראה לומר: הגמרא באמת מתכוונת לומר שכל אותן משניות שהן "סתם משנה" [גם אלה שסוברות כרבי יהודה וגם אלה שסוברות כרבי שמעון] ניתנות לפרשנויות שונות וניתן להתאימם לכל הסבר שניתן לשיטת רבי יוחנן עצמו, וממילא נתאים את המשניות למה שסובר רבי יוחנן, וזוהי כוונת הביטוי "שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן"!

7.
אולם עדיין קשה: כיצד רבי יהודה הנשיא "סתם" משניות שונות שסוברות פעם כרבי שמעון ופעם כרבי יהודה!

8.
על כן נראה לומר: היו משניות שהן "סתם משנה" שנאמרו על ידי חכם מסויים, ורבי יהודה הנשיא חשב לפסוק כמותו ולכן השמיט את שמו [על פי דברי רש"י במסכת ביצה דף ב]. והיו גם משניות "סתומות" שהן לא ממש סתומות אלא הן נאמרו על ידי חכמים רבים [כאילו כתוב במשנה "חכמים אומרים"], ולכן במקרה כזה הלכה כחכמים שהם רבים ולא כרבי יהודה הנשיא שהוא יחיד, ולכן בסוגייתנו הגמרא לא יודעת לגבי כל משנה מה "הגדרתה", ולכן היא מתאימה את דעת ה"סתם משנה" המסויימת באופן שתתאים לדעתו האישית של רבי יוחנן.