סקר
כמה פעמים אתה נכנס לאפליקציית פורטל הדף היומי?
כמעט בכל יום!
2-3 בשבוע
2-3 בחודש
יש לי מכשיר כשר


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

ערבה צפצפה, צפצפה ערבה – ערבה מחודדת

 

"דאמר רב חסדא: הני תלת מילי אישתני שמייהו מכי חרב בית המקדש: חצוצרתא, שופרא שופרא חצוצרתא. למאי נפקא מינה? לשופר של ראש השנה. ערבה צפצפה, צפצפה ערבה. למאי נפקא מינה? ללולב" (שבת, לו ע"א).

פירוש: שאָמַר רַב חִסְדָּא: הָנֵי תְּלָת מִילֵּי אִישְׁתַּנֵּי שְׁמַיְיהוּ מִכִּי [שלושה דברים אלה השתנה שמם מכאשר] חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ: שמה שהיה נקרא "חֲצוֹצְרְתָא" [חצוצרה] נקרא בדורות האחרונים "שׁוּפְרָא" [שופר], ומה שהיה נקרא "שׁוּפְרָא" נקרא בדורות האחרונים "חֲצוֹצְרְתָא". ואותה ברייתא הוזכרה אף היא לפי סגנון זה, המחליף חצוצרה בשופר. ואגב שואלים: לְמַאי נָפְקָא מִינָּהּ [מה יוצא ממנה] להלכה, מן השמועה שמסר רב חסדא אם קוראים לשופר בשמו הנכון או לא? ומשיבים: שחשוב הדבר לְדיני שופר שֶׁל ראשׁ הַשָּׁנָה, שבראש השנה אין תוקעים אלא בשופר (כפוף), ואם יבוא כיום אדם מן העם לשאול במה תוקעים, יש לומר לו שתוקעים בחצוצרה. והדבר השני שנשתנה שמו הוא, שמה שנקרא "עֲרָבָה" נקרא בדורות האחרונים "צַפְצָפָה", ואת הקרוי "צַפְצָפָה" קוראים "עֲרָבָה". ואף על דבר זה שואלים: לְמַאי נָפְקָא מִינָּהּ [ומה יצא ממנה] משינוי השם הלכה למעשה? ומשיבים: לענין לוּלָב. שלארבעת המינים בלולב כשירה ערבה ולא הצפצפה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: ערבה מחודדת      שם באנגלית: Willow      שם מדעי: Salix acmophylla

שם נרדף במקורות: ערבתא, אידן      שמות בשפות אחרות: ערבית - צפצאף


הנושא המרכזי: מהם סימני הערבה ובמה היא שונה מצפצפה ומשיטה מכחילה? 


לזיהוי הערבה חשיבות מעשית רבה שהרי בה מקיימים את מצוות נטילת לולב ועיטור המזבח בשבעת ימי חג הסוכות (1). מצווה נוספת הייתה ממנהג הנביאים לחבוט את הערבה בקרקע בשביעי של חג. המאפיין החשוב ביותר של הערבה הוא זיקתה למים. ייתכן ובגלל זיקה זו היא זכתה להימנות על ארבעת המינים הניטלים בסוכות, החג שבו "נידונין על המים" (סוכה, ל ע"ב).(2) הקשר בין הערבה והמים מופיע בפסוקי מקרא רבים. "... וענף עץ עבת וערבי נחל וכו'" (ויקרא, כג מ'). "יסכהו צאלים צללו יסבוהו ערבי נחל" (איוב, מ כ"ב). "וצמחו בבין חציר כערבים על יבלי מים" (ישעיהו, מד ד') ועוד.

מאפיין נוסף הוא העובדה שהערבה היא עץ סרק שתועלתו לאדם מצומצמת יחסית. במדרש (ויקרא רבה, וילנא, אמור פרשה ל) המתאר את ארבעת המינים כמייצגים את עם ישראל על כל גווניו נאמר: "... וערבי נחל אלו ישראל. מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל. יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים וכו'". מאידך גיסא ניתן היה להשתמש בערבה לקליעת סלים כדברי הברייתא (מועד קטן, כז ע"א): "תנו רבנן: בראשונה היו מוליכין בבית האבל, עשירים בקלתות של כסף ושל זהב, ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה וכו'". בנוסף לכך הערבה הייתה צמח בעל ערך רפואי רב כבר מהעת העתיקה (3).

במאפיינים שתארתי לא היה די וחז"ל נזקקו לתת סימנים המבחינים בין הערבה, הכשרה למצווה, לבין מין דומה לה, הצפצפה, הפסולה. "ערבה של בעל ושל הרים כשירה, אם כן למה נאמר ערבי נחל? פרט לצפצף. אי זהו צפצף? העשוי כמין מסר. אי זהו ערבה כשירה? קנה שלה אדום ועלה ארוך. אי זהו ערבה פסולה? קנה שלה לבן ועלה שלה עגול" (תוספתא, סוכה, ליברמן, פ"ב הלכה ז'). ביטוי לקושי בזיהוי אנו מוצאים בסוגייתנו המתארת החלפה בשמות בין ערבה וצפצפה. במקור מקביל מתוארת ההחלפה בלשון מעט שונה: "אמר רב חסדא: הני תלת מילי אשתני שמייהו מכי חרב בית המקדש: חלפתא ערבתא, ערבתא חלפתא. מאי נפקא מינה? ללולב" (סוכה, לד ע"א). משתמע מכאן, אם כן, שחלפתא היא הצפצפה (אמנם יש שאינם גורסים חלפתא אלא צפצפה (4)). מעניין לציין שבערבית נקרא הסוג צפצפה (Populus) בשם ע'רב ואילו הסוג ערבה (Salix) בשם צ'פצ'ף. לחילופין ייתכן והחלפת השמות לאחר החורבן היתה הסיבה שבגללה היה צורך בסימנים המבדילים.

הן הסוג ערבה והן הסוג צפצפה שייכים למשפחת הערבתיים והאבחנה ביניהם קשה משום שאחדים ממיניהם דומים במבנה ובבית הגידול הסמוך למים. בסורית נקראים בשם "ערבתא" מינים השייכים לשני הסוגים. בארץ ישראל גדלים בר ארבעה מינים של ערבה (Salix): ערבה מחודדת (S. acmophylla) (תמונות 1-2), ערבה לבנה (S. alba) (תמונה 3), ערבת שלושת האבקנים (S. triandra) וערבה מדומה (S. pseudosafsaf), ומין פליט תרבות נוסף - ערבת בבל (S. babylonica). הצפצפה (Populus) היא צפצפת הפרת (Populus euphratica) (תמונה 4). שהיא מין הבר היחיד בסוגו הגדל בארץ ליד נחלים בקרבת מיני הערבה. באופן כללי ניתן להבחין בין שני הסוגים בעזרת העלים. למיני הערבה עלים צרים ומאורכים ואילו לעלי הצפצפה צורת ביצה או מעוין. יש לשים לב לכך שגם עלי צפצפת הפרת בעודם צעירים מאורכים ודומים לעלי ערבה ולכן יש לבחון את העץ כולו ולא להסתמך על בדים בלבד (תמונות 5-6).

המקורות בספרות חז"ל המתארים את הסימנים המבדילים בין ערבה וצפצפה נתונים למחלוקת גירסאות, שלעיתים אף סותרות זו את זו, ובמסגרת זו לא נרחיב עליהם את הדיבור. אנו ננקוט באחת הדרכים הנראית כ"דרך המלך" על פי סכום מאיר עיניים של ז. עמר, "ערבה: זיהוי מדעי ומסורת הלכתית", המעיין, מ"ח (א) תשרי תשס"ח. ראה כאן. מן הראוי להדגיש שאין בבחירה זו משום הבעת דעתי האישית ביחס לסוגיה סבוכה זו שלא העמקתי בה די הצורך. הקורא מוזמן לעיין בספרות הרלוונטית כמו למשל במאמרו של מ. א. כסלו (המקור מובא להלן).
 

סימני הערבה

"תנו רבנן: אי זהו ערבה ואיזהו צפצפה? ערבה קנה שלה אדום, ועלה שלה משוך, ופיה חלק. צפצפה, קנה שלה לבן, ועלה שלה עגול, ופיה דומה למגל. והא תניא: דומה למגל כשר, דומה למסר פסול? אמר אביי: כי תניא ההיא בחילפא גילא. אמר אביי: שמע מינה האי חילפא גילא ("ערבת מגל") כשר להושענא וכו'" (סוכה, לד ע"א). ובתוספתא (שם): "אי זהו צפצף? העשוי כמין מסר. אי זהו ערבה כשירה? קנה שלה אדום ועלה ארוך. אי זהו ערבה פסולה? קנה שלה לבן ועלה שלה עגול". ממקורות אלו ניתן להסיק שעלים עגולים ושינון גס כמסור הם סימנים הפוסלים למצוות ערבה. מבנה זה קיים בעלים הבוגרים של צפצפת הפרת ולכן אין ספק שהיא פסולה (כולל ענפיה הצעירים למרות דמיונם בשלב זה לערבה). 

בין מיני הערבה ניתן למצוא שני מופעי עלים הכשרים למצווה: עלים ששפתם חלקה ("פיה חלק") ועלים בעלי שינון עדין יחסית (כ"מגל") ב"חילפא גילא". ז. עמר מזהה את הערבה ש"פיה חלק" עם הערבה המחודדת משום ששינון העלים זעיר ואינו נראה ללא הגדלה או שהוא חסר לחלוטין. מיני ערבה אחרים הנקראים "חילפא גילא" הם למשל הערבה הלבנה. השוואה למאמריו של מייק לבנה ז"ל באתר "צמח השדה" ותצפיות שערכתי מעלים תמונה שונה ודווקא לערבה לבנה יש שינון זעיר ואילו לערבה מחודדת שיניים גסות יותר (ראה בתמונה 2). הבדלי התצפיות אינם צריכים להפתיע לאור כך שקיימות צורות ביניים רבות בין המינים השונים הנובעות מהכלאות פוריות ביניהם. לאור השונות התוך מינית הרבה בתוך מיני הערבה (בארץ ובבבל) ייתכן ויש מקום לוותר על השימוש בשמותם, כמדד להערכת כשרותם, ולהסתפק במאפייני הערבות בלבד. העובדה שכל אזכורי הערבה במקרא הם בלשון רבים ("ערבי נחל") עשוייה, אולי, לחזק את הגישה שמינים שונים של ערבה כשרים למצווה.

יחד עם זאת יש לשים לב לעובדה שתפוצת הערבה המחודדת (והמשוננת) רחבה בהרבה ומקיפה כמעט את כל גופי המים מצפון לנגב ואילו הערבה הלבנה מוגבלת לעמק החולה ומעט אתרים במישור החוף. לאור כך ניתן לשער שהערבות שנלקחו ממוצא היו מהטיפוס המשונן וקשה להניח (אם כי לא בלתי אפשרי) שהן אלו שנקראו "חילפא גילא". ממהלך הסוגיה בסוכה (שם) משתמע שהיה צורך בחידוש מיוחד להכשיר "חילפא גילא": "... אמר אביי: שמע מינה האי חילפא גילא כשר להושענא. פשיטא? מהו דתימא: הואיל ואית ליה שם לווי לא נתכשר, קא משמע לן. ואימא הכי נמי? ערבי נחל אמר רחמנא, מכל מקום"
 

       
תמונה 1.  ערבה מחודדת         
צילמה: שרה גולד
  תמונה 2.  ערבה מחודדת
שימו לב לשינון בשפת העלה        

  

       
תמונה 3.  ערבה לבנה          צילם: MPF   תמונה 4.  צפצפת הפרת          צילם:  copepodo

 

    
תמונה 5.  צפצפת הפרת - עלים  צעירים        צילם: ברוך אליצור   תמונה 6. צפצפת הפרת - מגוון עלים מעץ בודד

 

טעויות בזיהוי הערבה

ז. עמר כתב בשם מורו י. פליקס על שימוש מוטעה בצפצפת הפרת לנטילת לולב באחד מקבוצי עמק בית שאן. ברצוני להתייחס לטעות אחרת, שראיתי במו עיני, והוא שימוש בענפי השיטה המכחילה (Acacia saligna או Acacia cyanophylla) הנפוצה אף היא לאורך נחלים ובעיקר באלו שסביבתם הטבעית הופרעה. השיטה המכחילה היא מין שמוצאו בדרום-מערב אוסטרליה. המין הובא לארץ ישראל בשנות העשרים של המאה העשרים, בעיקר לצורך עצירת חולות נודדים, ומאז החל להתפשט ברחבי הארץ. כיום, המין נפוץ מאוד מצפון הארץ ועד צפון הנגב, ונחשב לאחד הצמחים הפולשים המזיקים ביותר בישראל. אחד מבתי הגידול שנפגעו קשות מפלישת השיטה המכחילה הוא נחלים והשתלטותה על גדות נחלים גורמת לקריסת הגדות ולפגיעה בתוואי הנחל. תפוצתה הרבה של השיטה המכחילה במיוחד באזורים מופרעים גורמת לכך שהיא זמינה יותר מאשר הערבה, בנחלים הסמוכים למקומות יישוב, וניתן לבלבל ביניהן בקלות.

הסימנים שנתנו חז"ל לזיהוי הערבה הכשרה לא מבחינים בינה לבין השיטה המכחילה, שכמובן לא הייתה מוכרת בתקופתם, ועלינו להשתמש בסימנים נוספים. בעונת הפריחה אין מקום לטעות משום שהתפרחות שונות לחלוטין (תמונות 7-8). למעשה גם האבחנה בין הבדים פשוטה למדי. עלה הערבה מחולק באופן ברור לשני חלקים: הטרף שהוא חלקו העיקרי של העלה והפטוטרת המחברת אותו אל הגבעול (תמונה 9). לעומת זאת לעלי השיטה המכחילה אין פטוטרת ניכרת והם נראים כיושבים על הגבעול (תמונה 10). הבדל נוסף הוא גוון העלים. בעוד שבערבות גוון פני העלים שונה משני צידיהם (מלבין, ירוק או ירוק מכחיל) הרי שגוון שני צידי עלי השיטה המכחילה זהה והוא תמיד ירוק מכחיל. 
 

       
תמונה 7.  שיטה מכחילה - תפרחות          צילם:  Matthias Kabel   תמונה 8.  ערבה - תפרחות         

 

  תמונה 9. ערבה - עלה משני צדדיו




תמונה 10. שיטה מכחילה - עלה


 


(1) "מצות ערבה כיצד מקום היה למטה מירושלם ונקרא מוצא יורדין לשם ומלקטין משם מרביות של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח וכו'" (סוכה, פ"ד מ"ה).
(2) האתרוג גדל בחקלאות שלחין ואיננו יכול להתקיים ללא השקייה. "ואיזו היא שגדל על כל מים? הוי אומר זה אתרוג" ואיזו היא שגדל על כל מים? הוי אומר זה אתרוג" (סוכה, לה ע"א). התמר ממנו נלקחים הלולבים זקוק למים רבים המגיעים ממפלסי מי תהום גבוהים וההדס גדל באזורי ההר המשופעים בגשם או ליד מעיינות.
(3) הרופא היווני היפוקרטס הזכיר בכתביו את סגולותיה הרפואיות של קליפת עץ הערבה כבר במאה ה - 5 לפנה"ס. אזכורים דומים ניתן למצוא בתרבויות עתיקות נוספות. קליפת העץ מכילה את החומצה הסליצילית שפעילותה הפרמקולית דומה לאספירין.
(4) ראו עוד: י. פליקס "עצי יער ונוי" עמ' 203 (הערה 17). 

 

רשימת מקורות:

ז. עמר, "ערבה: זיהוי מדעי ומסורת הלכתית", המעיין, מ"ח (א) תשרי תשס"ח
י. פליקס, 'עצי בשמים יער ונוי – צמחי התנ"ך וחז"ל', עמ' 200-210 

לעיון נוסף:

מ. א. כסלו, 'ערבה כשרה, ערבה פסולה וצפצפה', המעיין, י"א (א) תשל"א, עמ' 37-49.
מ. א. כסלו, וא. שמחוני, 'טעמי נטילת ערבה במצוות לולב', סיני תשע"ד, 146, עמ' קעו-קפא.
ז. עמר, 'ארבעת המינים', תל אביב תש"ע.

באתר "צמח השדה": "ערבה מחודדת", "ערבה לבנה", "צפצפת הפרת".

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר