הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "סוגיא כוותיה"

שבת יז ע"ב

ואידך? אמר באלי אמר אבימי סנוותאה: פתן ושמנן ויינן ובנותיהן - כולן משמונה עשר דבר הן. הניחא לרבי מאיר, אלא לרבי יוסי שבסרי הויין! - איכא הא דרב אחא בר אדא, דאמר רב אחא בר אדא אמר רבי יצחק: גזרו על פתן משום שמנן, ועל שמנן משום יינן. על פתן משום שמנן מאי אולמיה דשמן מפת? - אלא: גזרו על פתן ושמנן משום יינן, ועל יינן משום בנותיהן, ועל בנותיהן משום דבר אחר, ועל דבר אחר משום דבר אחר. מאי דבר אחר? - אמר רב נחמן בר יצחק: גזרו על תינוק נכרי שמטמא בזיבה, שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור. אי הכי לרבי מאיר נמי, תשסרי הויין! - אוכלין וכלים שנטמאו במשקין בחדא חשיב להו. . 
 
1.
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה ט:

ויש שם דברים אחרים אסרו אותן חכמים ואף על פי שאין לאיסורן עיקר מן התורה גזרו עליהן כדי להתרחק מן העכו"ם עד שלא יתערבו בהן ישראל ויבאו לידי חתנות, ואלו הן: אסרו לשתות עמהן ואפילו במקום שאין לחוש ליין נסך, ואסרו לאכול פיתן או בישוליהן ואפילו במקום שאין לחוש לגיעוליהן.

2.
כסף משנה הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה ט:

[ט] ויש שם דברים אחרים אסרו אותם חכמים וכו' ואלו הן אסרו לשתות עמהן וכו' ואסרו לאכול פתן או בישוליהן וכו'. בפ"ב דע"ז דף ל"א:). ומ"ש לא ישתה במסיבה של עכו"ם וכו'. בע"ז פ"ק (עבודה זרה דף ח'). ומ"ש ואין שותין שכר שלהן וכו' בפ"ב דע"ז דף ל"א:) מפני מה אסרו שכר של עכו"ם רמי בר חמא אמר רבי יצחק משום חתנות רב נחמן אמר משום גילויא וכו' רב פפא מפקין ליה לאבבא דחנותא ושתי רב אחאי מייתו ליה לביתיה ושתי ותרווייהו משום חתנות מיהו רב אחאי עביד הרחקה יתירתא פירוש תרווייהו משום חתנות דאי משום גילוי בכל ענין היה אסור אבל משום חתנות ליכא דכיון דלא שתי בבתייהו תו ליכא קירוב דעת: וכתבו התוס' איסור שכר לא מצינו לא במשנה ולא בברייתא ושמא בימי האמוראים אסרוה וכתבו עוד ותרווייהו משום חתנות רב אחאי עביד הרחקה יתירא ומכל מקום שניהם לא היו שותים בבית העכו"ם וא"כ צריך ליזהר שלא לשתות שום שכר בבית העכו"ם ורבינו תפס דברי רב אחאי ודלא כרב פפא אף על גב דבתרא הוא ומאריה דגמרא טפי מרב אחאי ועוד דבדרבנן הלך אחר המיקל כדי להתרחק מדברים של עכו"ם וכך הם דברי הרשב"א בת"ה:

ה"כסף משנה" מסביר את הרמב"ם על פי הסוגיה במסכת עבודה זרה דף לא. והוא מסביר שהרמב"ם פסק [עד כמה להרחיק שלא לאכול בביתם] שם כדעת רב אחאי. מה"כסף משנה" משמע שרב אחאי היה אמורא שחי לפני רב פפא ולא חכם מאוחר יותר מתקופת הסבוראים, כפי שמובא ב"פרוייקט השו"ת":

תולדותיו של רב אחאי (2)

רב אחאי - מובא בבבלי (זבחים ק"ב ע"ב). בתוספות שם כתבו: "שהיה מרבנן סבוראי דבתר רבינא ורב אשי דהוסיף הוראה וכתבו אחרי כן דבריו בסוף הש"ס".

3.
ובכל זאת הרמב"ם פסק כאותו רב אחאי [לפי ה"כסף משנה" שרב אחאי היה מוקדם לרב פפא] למרות שרב פפא היה "בתראי" ואף היה "מאריה דגמרא" [כלומר, היה אמורא חשוב יותר, שיש לפסוק כמותו גם בניגוד לכללי ההכרעה הרגילים בין שני אמוראים!], אולם הוא לא מסביר מדוע באמת הרמב"ם פסק כמותו ולא כרב פפא, ויש לומר, שמכיוון שמדובר בהחמרה בגזירה ניתן לפסוק שלא על פי הכללים הרגילים.

4.
גם בסוגייתנו משמע שגזרו על אכילת פת גויים משום חשש שגם ישתו מיינם ועל יינם גזרו "משום בנותיהן", כלומר, מחשש שיתייחד עימם, ואיסור ייחוד עימהן מחשש עבודה זרה. על כל זה יש דיון במסכת עבודה זרה דף לא.

5.
ושם יש מחלוקת בדבר בין רמי בר חמא ורב נחמן. רמי בר חמא חי בדור הרביעי [בתקופת רבא] ואילו רב נחמן חי 2 דורות לפניו ולכן יש לפסוק כרמי בר חמא משום היותו "בתראי". אבל יש שיטות שלא פוסקים כבתראי בדורות אלה [אלא רק כששני האמוראים חיו אחרי אביי ורבא], וגם אם נאמר, שמדובר ברב נחמן בר יצחק שהיה תלמידו של רבא, נראה שצריכים לפסוק כמותו. לכן נראה שמסוגייתנו משמע כרמי בר חמא [="סוגיא כוותיה"] שהאיסור הוא "משום חתנות" ולכן כך פסק הרמב"ם.