סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "יחיד ורבים הלכה כרבים"

שבת טו ע"א


ואידך, הלל אומר: מלא הין מים שאובים פוסלים את המקוה. שחייב אדם לומר בלשון רבו.
שמאי אומר: תשעה קבין,
וחכמים אומרים: לא כדברי זה ולא כדברי זה,
עד שבאו שני גרדיים משער האשפה שבירושלים,
והעידו משום שמעיה ואבטליון ששלשה לוגין מים שאובין פוסלים את המקוה, וקיימו חכמים את דבריהם.
ואידך,
שמאי אומר: כל הנשים דיין שעתן, והלל אומר: מפקידה לפקידה, ואפילו לימים הרבה.
וחכמים אומרים: לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא: מעת לעת - ממעט על יד מפקידה לפקידה, ומפקידה לפקידה - ממעט על יד מעת לעת.
 

בשני הנושאים המובאים בסוגיה יש מחלוקת בין הלל, שמאי וחכמים. במחלוקת הראשונה לעיל חכמים "חזרו בהם", ובמחלוקת השניה ההלכה כחכמים נגד שמאי והלל.

ויש לשאול: הרי בדרך כלל ההלכה כחכמים כאשר הם חולקים על תנא יחיד, וזה על פי הכלל "יחיד ורבים – הלכה כרבים", ובסוגייתנו הרי גם שמאי והלל חשובים כרבים, ומדוע הלכה כחכמים?

אפשר לומר שבתקופת הלל ושמאי מדובר על כך שעמדו למנין לצורך הכרעה על פי הרוב, מדין "אחרי רבים להטות", וכלל זה חל גם כאשר יש "רבים" נגד "רבים" – והלכה תהיה כקבוצה הגדולה יותר. בפרקנו באמת מדובר על אותם י"ח [18] דברים שגזרו אחרי שהלל ושמאי הסכימו ביניהם אחרי שעמדו למניין [ראה בפרשנים].

ונראה לי אפשרות נוספת: הביטוי "חכמים" לא משקף רק את המציאות שהיתה קבוצת חכמים שחלקו על שמאי והלל, אלא יתכן שהיה אפילו רק חכם בודד שחלק עליהם ורבי יהודה הנשיא שיבץ את הביטוי "חכמים" ללמדנו שכך הוא – רבי יהודה הנשיא – מכריע !!!

בהזדמנות זו כדאי להביא את הדברים הבאים:

ערוך לנר מסכת נדה דף עג עמוד א – סיום מסכת נדה: [מתודיקה וחינוך]

שתחלת המסכתא היא שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן והלל אומר מפקידה לפקידה ואף שאילו הם דברי ראשי התנאים שנקראו בעדיות (פ"א מ"ד) אבות העולם וגם שקיל וטרי הגמרא הרבה שם מ"ט דשמאי ומ"ט דהלל
עם כל זה הכל שלא כהלכה אלא כדברי חכמים בלבד שמעת לעת ממעט ע"י מפקידה לפקידה ופקידה ע"י מעל"ע
ולמה לי כל זה למה לא כתב רבי רק דברי חכמים
ומזה תפשוט שאין זה דרך התורה אלא חפץ הקדוש ברוך הוא הוא להתעסק בתורה עד שיתלבן האמת ע"י החקירה והפלפול
וגם התנא דבי אליהו הראה בדבריו כן שלא אמר כל השונה הלכות כל היום אף שלקיים מצות לימוד התורה נאמר והגית בו יומם ולילה אלא אומר כל השונה הלכות בכל יום שמשמעו בתוך לימודו ילמוד בכל יום גם הלכות ולא יתעסק בשקלי וטרי' לבד
ולכן אם תשים עיניך על תחלת המסכתא אז תתעורר להבין דברי סוף המסכתא מה דתנא דבי אליהו שמי ששונה הלכות מובטח לו שהוא בן העולם הבא:

גם בדין הראשון שמובא לעיל העיקרון הוא, שהלכה צריכה להיות כחכמים נגד הלל ושמאי. אלא שהגמרא מסבירה שחכמים לא ידעו את השיעור המדוייק עד שקיבלו עדות מהימנה מה אמרו שמעיה אבטליון. ראה ב"מתיבתא", הערה כג, בשם ה"שפת אמת", שחכמים סמכו על עדותם של השניים שהעידו על דברי שמעיה ואבטליון [למרות שגם הלל ושמאי שמעו משמעיה ואבטליון] מפני שכל אחד מהם [הלל לחוד, ושמאי לחוד] נחשבים כיחיד נגד עדותם של השניים!
לפי דבריו אשר להבין גם מדוע אמרנו לעיל, שכעיקרון הלכה כחכמים נגד הלל ושמאי. חכמים נחשבים כ"רבים" נגד "יחיד" [יחיד ורבים הלכה כרבים]– נגד שמאי לחוד ונגד הלל לחוד – כי הלל ושמאי אמרו דינים שונים ואינם מצטרפים להיות "רבים".



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר