מחבבים את הצרות / הרב הלל בן שלמה
שבת יג ע"ב
נאמר בברייתא, כי חנניה בן חזקיה וסיעתו חברו את מגילת תענית, משום שהיו "מחבבים את הצרות". למה הכוונה 'לחבב את הצרות'? מבאר רש"י, כי הכוונה היא לגאולה מהצרות, שהנס היה חביב עליהם, ועל כן הם היו קובעים ימים טובים לזכרם. אמנם, לפי דבריו היה צריך לומר לכאורה "מחבבים את הניסים".
המהרש"א מבאר באופן אחר, שהם היו מקבלים את הייסורים באהבה, ומגילה זו נקבעה לזכר התעניות שהם היו עושים בעת צרתם (וברבינו חננאל מעין זה, אלא שהכוונה היא שאנו זוכרים את הצרות). על פי דברים אלו מתבארים הדוגמאות המובאות בסמוך, בדברי רשב"ג, האומר "אף אנו מחבבים את הצרות, אבל מה נעשה שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקים, ד"א אין שוטה נפגע, ד"א אין בשר המת מרגיש באיזמל"; כלומר, מרוב צרות שיש לנו, אנו לא מספיקים לקבוע ימים טובים על ההיחלצות מהם.
ייתכן לבאר אף בדעת רש"י, שאנו מחבבים את הצרות ומקבלים אותם באהבה, אולם עיקר הדגש צריך להיות על היציאה מהצרות, ולא על הצרות עצמם. גם המאירי בפירושו נוקט כדברי רש"י, והוא גורס בגמרא, במקום "אין אנו מספיקים", "אין אנו מפסיקים". על פי דברים אלו הוא מבאר, כי למרות שאין אנו מוסיפים ימים טובים על חנוכה ופורים, ואף מגילת תענית בטלה, אין בכך התנכרות כלפי חסדיו של ה', מאחר שחסדיו מתחדשים עמנו בכל יום.
(כמובן, שאין ראייה מכך כנגד קביעת ימים כדוגמת יום העצמאות או יום ירושלים, שהרי מסתבר שיש לחלק בין יציאה מצרה בזמן הגלות, שאינה ראויה לקביעת יום טוב בפני עצמו, לבין יציאה מהגלות עצמה; ועד היום אנו נמנעים מלומר תחנון, בימים שבהם בנו את בית המקדש בזמן שלמה המלך, עד סוף חודש תשרי).
