דיוק וחידוש ברש"י
מסכת שבת דף ה
עמוד א
רש"י ד"ה איכפל תנא כו'. טרח התנא בכל זאת ולא היה לו להודיענו דמוציא מרשות לרשות חייב אלא על ידי דברים הללו שאין דרכן בכך לתני פשט כנף בגדו לפנים דהוי ד':
נראה להוסיף הסבר בדברי רש"י שלכאורה הלשון "פשט כנף בגדו לפנים" לא מובן, דהרי ברישא של המשנה כשהעני עושה את העקירה בחוץ ומניח בתוך ידו של הבית בפנים העקירה וודאי יכולה להיות ע"י שפשט העני את ידו לפנים , רק שכלפי ההנחה יכול לומר שלא הניח בתוך ידו של בעל הבית אלא בבגדו, ומה עוד שבאופן זה הרי למדנו שברשות היחיד כן אפשר להניח בתוך ידו של בעה"ב, וא"כ רק במקרה של פשט בעה"ב את ידו לחוץ והניח בתוך ידו של עני רק שם צריך לומר בתור סודרו של עני, וע"כ ההסבר ברש"י שלשון הגמרא "איכפל תנא" שפירושו כפל התנא דבריו, היות ובהרבה משניות התנא כופל דבריו כעין חרוזים או סימנים נוספים שיועילו לזיכרון, וע"כ אומרת הגמרא שאם היינו יכולים להעמיד את כל האופנים שבמשנה בדרך רגילה, הרי שהתאים כפילות הדברים של התנא פשט "ידו" והניח ב"ידו" וכו', אבל מאחר שאנחנו צריכים לדחוק ולהעמיד משפט זה באופנים לא רגילים שאין דרכן בכך, ע"כ היה עדיף לו לתנא לכפול דבריו בלשון פשט (העני) כנף בגדו לפנים (וחפץ בתוכו) והניח בכנף בגדו של בעל הבית וכן להיפך.
