דיוק וחידוש ברש"י
מסכת שבת דף ג
עמוד ב
רש"י ד"ה בר פחתי. בן גדולים:
בגליון רעק"א כאן בגמרא מציין מ"מ נוסף במסכת שבת דף כ"ט ע"א, ובעיון שם נראה שג"כ רש"י מסביר בן גדולים, (מה שבדרך כלל ברש"י באותו מסכת אינו, שלא חוזר שוב ללא צורך), ציון נוסף בגליון מציין רעק"א כאן ברש"י עצמו, ומביא מקור מהנביא שפחת הוא לשון מושל וכן בלשון המשנה, ונראה להסביר שאולי הגליון מתכוין לכך שהתמיהה על רש"י גדולה יותר, מדוע במסכת ברכות שהוזכר פעמיים לשון זה ע"י רב חייא לבן אחותו רב, כמו כאן, בברכות דף י"ג ע"ב א''ל רב לר' חייא לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה מלכות שמים אמר ליה בר פחתי בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים, ובדף מ"ג ע"א איתא רב ורבי חייא הוו יתבי קמיה דרבי בסעודתא א''ל רבי לרב קום משי ידך חזייה דהוה מרתת אמר ליה רבי חייא בר פחתי עיין בברכת מזונא קאמר לך, ובשני מקומות אלו לא כתב רש"י כלום, ואילו כאן במסכת שבת כתב פעמיים,
ונראה ליישב שמאחר ובמסכת ברכות בשני המקומות זה לא היה בדרך שאומר לו דבר הלכה, או שהעיר לו, אלא שבדף י"ג ע"ב רב אמר שהוא לא ראה שרבי מקבל מלכות שמיים ורב חייא אמר לו שמתי שרבי העביר ידיו על עיניו, באותו זמן קיבל, ובדף מ"ג שרב פחד לברך ורבי חייא עודדו לברך, משא"כ במסכת שבת אצלנו שהאמירה "בר פחתי" נוספה בדרך של הערה, כבר אמרתי לך פעם שכשרבי לומד במסכת אחת אל תשאלהו ממסכת אחרת, וכן בדף כ"ט ע"א שאמנם זה לא היה אמירה בתוספת הערה, אבל נאמרה בסיטואציה שרב אכל תמר וזרק את הגרעין לתנור ואמר לו רבי חייא שכך אסור לעשות ביו"ט הרי שיש כאן לכאורה קצת השפלה, וע"כ יכלנו לחשוב שהכוונה בר פחתי במשמעות אחרת (אולי בן פחותים), ולכך פירש רש"י בן גדולים, ועל זה הוסיף הגליון מהנביא שפחת היא לשון מושל ולשון גדולה, ובכל זאת כפי המפרשים בנביא שלמה נקרה "פחה" ולא "מלך" כשאר מלכי יהודה, ומפרשים כי אלו מושלים שמונו למשול ע"י הגוים וע"כ הם היו פחותים ממלך, ויתכן שלכן אמר לו בלשון זה שהיות ורב היה אחיינו של רבי חייא וכשאומר לו "בן גדולים" ממש הרי שמשבח גם את עצמו ובלשון ענווה אמר בן פחתי (יש שמפרשים שזה לשון נופל על לשון בר אחתי = בר פחתי).
