שולחן דומה למזבח / הרב הלל בן שלמה

ברכות נה ע"א 
 

המאריך על שולחנו נזכר בגמרא, כאחד משלושת הדברים שהמאריך בהם מאריכים לו ימיו ושנותיו. הגמרא מבארת בטעם הדבר, שמא יבוא עני במהלך סעודתו, והוא יתן לו לאכול. הגמרא מביאה כראייה לדבר פסוק ביחזקאל המתחיל במזבח ומסיים בשולחן "המזבח עץ שלוש אמות... זה השולחן אשר לפני ה'", וממנו למדים רבי יוחנן ורבי אלעזר, שבזמן שאין מזבח, שולחנו של אדם מכפר עליו. מפסוק זה למדים במשנה באבות (ג,ג), ששלשה שאכלו על שולחן אחד, ואמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו משולחנו של המקום ברוך הוא. שולחנו של המקום, הוא המזבח.

רש"י בחגיגה (כז,א) מבאר, ששולחנו של האדם מכפר עליו, בהכנסת אורחים. מדברים אלו עולה, שדברי רבי יוחנן ורבי אלעזר לגבי שולחנו של האדם המכפר עליו, הם לרישא, לכך שיש אריכות ימים למאריך על שולחנו. דברים אלו, הם בדומה לאמור על המזבח (מידות ג,ד), שהוא נברא להאריך את ימיו של האדם. אבל התוספות בחגיגה שם מבארים, ששולחן האדם מכפר עליו, שגדול כח הלגימה.

בדברי הפוסקים נזכרים דינים שונים הנובעים מכך שהשולחן דומה למזבח:

1. מצוה להניח על השולחן מלח קודם שיבצע, כמו שעל הקרבנות נותנים מלח (רמ"א או"ח קסז,ה).
2. לכסות הסכין בשעת ברכת המזון, כשם שאין מניפים ברזל על המזבח (שו"ע שם קפ,ה, ושם בביאור הגר"א).
3. בוצעים על פת שלמה ומברכים על כוס שלמה, כמו שהמזבח בנוי מאבנים שלמות (אליה רבה קסז,א).
4. מפורסם, שאין לעמוד או לשבת על שולחן, משום שהשולחן דומה למזבח, אם כי לא מצאנו מקור לדבר זה בספרים שלפני זמננו. בשו"ת רבבות אפרים (חלק ו סימן צה) הביא בשם ספר שולחן הטהור (לר' אהרן ראטה), שקבלה בידיו, שיש לנהוג כבוד בשולחן ולא לעמוד או לשבת עליו, ושלא להניח עליו את בניו הקטנים, ושיש סכנה בדבר (ונראה שכוונתו לסכנה רוחנית). אמנם, בשו"ת שם הוסיף וסיפר, שאחד עמד על הבימה בשמחת תורה ורקד, ונראה לדעתו, שאין הדבר ראוי משום כבוד הבימה, שמניחים עליה את ספר התורה, אבל בשביל עצם ריבוי שמחה של מצוה, יש להקל בעמידה על שולחן.