רבי זירא / הרב פנחס וויליגער

ברכות מו ע"א

ר' זירא א כהן?

מס' ברכות (דף מ"ו ע"א) רבי זירא חלש, על לגביה רבי אבהו, קביל עליה אי מתפח קטינא חריך שקי (רבי זירא) עבידנא יומא טבא לרבנן. אתפח (הבריא רבי זירא). עבד סעודתא לכלהו רבנן. כי מטא למשרי (כשהגיע רבי אבהו לפרוס ברכת המוציא ולאכול) אמר ליה לרבי זירא לישרי לן מר. אמר ליה רבי זירא לא בר לה מר להא דרבי יוחנן דאמר בעל הבית בוצע, שרא להו רבי אבהו. כי מטא לברוכי אמר ליה (רבי אבהו לרבי זירא) נבריך לן מר. אמר ליה רבי זירא לא סבר לה מר להא דרב הונא דמן בבל דאמר בוצע מברך. ואיהו (רבי אבהו) סבירא ליה כרבי יוחנן דאמר משום רבי שמעון בן יוחאי בעל הבית בוצע ואורח מברך". ע"ש.
 

די בריוו פונעם האדרת

אין די ספר הזכרון פון הגר"י הוטנר ז"ל איז געדרוקט א בריוו דאס די גרויסע גאון האדרת ז"ל האט געשריבען צו הגר"ח ברלין ז"ל דהא דלא כיבד רבי אבהו את רבי זירא לברך ברכת המזון מחמת שהיה רבי זירא כהן (וכמפורש בירושלמי ברוכת פ"ג ה"א ופ"ו ה"א) ובדין היה שיברך בראש כדילפינן מוקדשתו, היינו טעמא משום דהך עובדא דרבי זירא ורבי אבהו הוה בתר דשחטיה רבה לרבי זירא (כמבואר במגילה ז' ב') ואף כי רבה בעי רחמי עליה ואחייה, מ"מ כבר בטלה מרבי זירא קדושת כהונתו. עכת"ד הגאון האדר"ת ז"ל.
 

ר' חיים ברלין

האט אים הג"ר חיים ברלין צוריק געשריבען א בריוו "ובאמנה כי צחוק עשה לי מעכתה"ר הגאון שיחיה בדבריו אלו, יען כי לא אוכל להאמין כי נעלמה ממנו גמרא מפורשת בסנהדרין (ריש פרק חלק, צ' ב'),"מנין לתחית המתים מן התורה, שנאמר ונחתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן, וכי אהרן לעולם קיים אלא שעתיד לחיות וישראל נותנין לו תרומה, מכאן לתחית המתים מן התורה ע"ש, הרי מפורש דכהן שמת וחזר וחי חזר לקדושת כהונתו הראשונה" עכ"ד הגר"ח ברלין ז"ל.
 

ר' יעקב חיים סופר

אין ספר כרם יעקב (סימן י"ד) פון הרה"ג ר' יעקב חיים סופר שליט"א ראש הישיבה כף החיים אין ירושלים שרייבט ונאמר בס"ד, דהנה זה אמת וברור שמדברי התלמוד בסנהדרין (שם) מתבאר להדיא דאכן אף לעתיד לבא יתנו תרומה לאהרן הכהן, ושמע מינה דתחית המתים מן התורה, אבל הא אכתי לא התבאר שם דאהרן נשאר בקדושת כהן קמייתא דהויא ליה, ואיכא למימר דלעתיד לבוא אכתי יצטרך משיחה לכהונה מחדש. וכאשר כתב להדיא רבינו הרמב"ן ז"ל בספר המצוות (שורש ג' דף מ' עמוד י"א): "עוד יש לי ראיה על ענין זה שפירשתי מאמרם ז"ל בראש של יומא (ה' ב') כיצד הלבישן לאהרן ולבניו בימי המילואים, ותמהו כיצה הלבישן מאי דהוה הוה. אלא כיצד מלבישן לעתיד לבוא, לעתיד לבוא נמי כשיבואו אהרן ובניו משה רבינו עמם, כלומר נשאל לו. הנה סוברים כי לתחיית המתים יתקדש אהרן ובנו עמו במילואים, לפי שכתר בטלה משיחתן ממנו ומזרעו בשעת המיתה ויהיו אנשים מחודשים יצטרכו להתקדש כראשונה, ויהיו מילואים האלה נוהגים בהן" עכ"ל וע"ש. ומפורש להדיא דסבירא ליה להרמב"ן ז"ל דהמיתה אכן מפקעת קדושת הכהונה ומצריכה קדוש מחדש. והרי הוא במפורש כדכתב הגאון האדר"ת ז"ל.

ועזרני השי"ת ומצאתי להגאון האדר"ת ז"ל עצמו בקונטרס עובר אורח (סימן קס"ז, הנדפס בסוף ספר ארחות חיים ספינקא) שגם שם כתב אם חידושי זה שכתב לגר"ח ברלין ז"ל וזו לשונו: "ואם כן יש לומר דבההוא עובדא שהיה כבר רבי זירא בארץ ישראל אצל רבי אבהו היה לבתר עובדא דרבא במגילה (ז' ב') דשחטיה והדר אחיה, ויש לומר דפקעה קדושת כהונה ממנו, ועיין יומא (ה' ב') לכשיבוא משה ואהרן עמם ע"ש, משמע קצת כן, ועיין נדה (ע' ב') ואכמ"ל".

וגוף הענין אם אהרן ובניו יצטרכו לעתיד לבא קידוש מחדש, הוא ענין הסובר אריכות רבה, ועיין בספרא (פרשת צו) ומדרש במדבר רבה (פרשת י"ד סימן יג) שלכאורה מתבאר להדיא דלא יצטרכו קדוש מחדש. אך עיין בהגהות רש"ש ז"ל למדרש (שם אות מ"ו ודוק היטב. ועיין מה שכתבו בענין זה במנחת חנוך (מצוה ק"ז).